דברים מוזרים קורים כל הזמן.

את החתול שלי קיבלתי במתנה משותפתי לשעבר.

מסורס,שמן,מפונק,זנבו מפואר כזנב סנאי.

הייתי נותן לו לברוח לחצר מפעם לפעם,לחוות את החיים האמיתיים. 

פעם הוא נעלם לחודש וחזר אחר.

מצולק,שרירי,זנבו המפואר דאז הפך לפרוותי הרבה פחות.

גם ההתנהגות שלו השתנתה,הפכה לאלימה יותר,מתריסה יותר.

כאילו החתול שלי נעלם ואת מקומו תפס מתחזה מרושע.

כשראיתי אותו מנסה לזיין חתולה בחצר רעיונות מוזרים התגנבו אליי,אמירות מבודחות שפלטתי החלו להפחיד אותי כשלפני חודש הפרווה שלו החלה לשנות צבע לאדום שטני.

אבל אלה החיים האמיתיים וחתולים לא גונבים זהויות. 

היום בצהריים,חצי שנה אחרי,יצאתי עם החתול לחצר.

רק כדי לפגוש שם את החתול האמיתי שלי,המרגל ששב מן הכפור. 

כולו מפוטם ואפור,זנבו מלכותי,יישותו מתפנקת.

המתחזה זינק עליו כמו נמר. גופו מכונת הריגה.

לא האמנתי שחתולים יכולים לטפס כל כך מהר.

השארתי את החתול האמיתי על העץ,אם הוא כל כך שמן ודאי יש מישהו שדואג לו.

חזרתי הביתה עם השקרן האדום,לפחות לו יש ביצים .

בכניסה ליטפתי את ראשו,רק כדי שהמניאק שוב ינסה לנשוך אותי.

הייתי אומר על זה משהו חכם,הייתי עושה מזה משל מודרני.

אבל ממש אין לי מה להגיד על זה.