0
אין דבר שאני שונאת יותר מאשר לפגוש בתלמידים שלי אחר הצהריים ואני לא בטוחה שגם הם מחבבים את הסיטואציה. בהתחלה המבטים מצטלבים ואז יש שתיקה ואף אחד לא יודע איך בדיוק להגיב: האם להגיד שלום, האם להתעלם ולהמשיך הלאה? זה גם נורא תלוי אם הם עם הוריהם או עם חברים, כי עם חברים קל יותר לשמור על אדישות כי הרי פאדיחה להגיד היי למורה אבל כשיש הורה מעורב, הוא בעצמו עושה את התיווך ומיד בא להגיד שלום ועל הדרך מתחקר איך הילד מתנהג או התנהג היום ספציפית ומעמיד אותך במצב מביך בו אינך זוכרת באמת איך הילד התנהג או לא מעוניינת להשיב בפומבי, לנגד עיניו הבוחנות של הילד, שהוא פשוט התנהג נורא וחייבים לקבוע פגישה בנוגע להתנהגותו העתידית. בקיצור, לפעמים אני מעדיפה לעבור לצד השני של הרחוב כשאני מזהה תלמיד ולהימנע ממפגש אחה"צ. המפגשים בכיתה מספיקים די והותר. |