כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    צלקות

    50 תגובות   יום ראשון, 3/4/16, 13:04

    ''

    צלקות

     

    לכל אחד יש צלקות, אין אחד שחף מהן לחתולין, חלקן כעור חלקן אפילו חינני בצורה מסוימת, חלקן לא נראה, כל הסוגים. הן מהוות בבואה, זיכרון, לדברים שהרגשנו, עברנו, למאורעות, לאנשים, למה שאולי רוצים לשכוח, וכל מה שבא לביטוי בצלקות שהן הראי של כל אלה.

     

    הן חלק בלתי נפרד מאתנו, ממי שאנחנו, ממי שהפכנו להיות, מהדרך. לא כל הדברים חיוביים, חלקם קשים, אבל חלקם במרחק זמן לפעמים מזכירים דברים שלא רוצים לשכוח כל כך מהר, משהו בדומה לציור קעקע למי שעשה ויש. חלק מהנשמה. כמובן שאינני מדברת כאן על צלקות קשות מפציעות כוויות או פגמים אסטטיים קשים, אלא יותר בכללי לצלקות יחסית קלות וקטנות ויותר.


    אנשים אינם אוהבים אותן, ונראה שברצון היו מעלימים אותן אם היו יכולים, ויחד עם מגמת "ההחלקה" הקיימת בחברה כיום ומקובלת עד כדי כך שהפכה לחלק מהחיים כמו: החלקת מתיחת עור, שיער, העלמת סימנים אחרים כמו סימני גיל, קמטי לידה, שינוי תווי פנים ועוד.

     

    ומה בסוף? מה גם שזה בהחלט עניין של השקפת חיים מלכתחילה, אך כשנכנסים לזה לא כולם יודעים ויכולים לעצור, וזה נמשך בצורה מוגזמת. הבן אדם מאבד מזהותו, נראה אחרת, וגם אם "יותר חלק" או "יפה" (לפי איזה קריטריונים?) זה כבר לא בדיוק הוא. כוונתי למי שיכול להיות לסמל ודוגמא בנושא יותר מכל אחד אחר שלמרבה הצער הקצין בזה מאד:

     

    ''

     

    לא חייבים להגזים, אך אפילו מתיחת פנים שהיא דבר של יום יום אינה חד פעמית, ואחרי כמה שנים נאלצים לעשותה שוב, זה גורם לשינוי הבעת הפנים, אין מנוס מזה, ולפעמים הבן אדם נראה כמו מסכה של עצמו.

    זה אחד הצדדים של הצלקות בין אם הן קוסמטיות מכוונות או "טבעיות" בשל דברים שונים שעברנו.

     

    יש מי שהצלקות שלו עמוק בפנים חזקות, מכאיבות ומדממות, ואינו מסוגל להתמודד עם מה שהן מהוות עבורו. אז הוא שותה לשוכרה, חי את החיים הכי גרועים שיש במצב כזה, בלי להרגיש דבר ובלי לכאוב דבר, עד שצליח להרוג ולהכניע את הגוף המסכן שלו. כי לעשות זאת בפעם אחת כהתאבדות אין לו אומץ, אבל גם לחיות אין לו הרי אומץ אז זה מה שהוא עושה כנראה.


    בסוף מוצאים אותו מת בגינה הציבורית על ספסל בבוקר, כשהולכים לטייל עם הכלבים....

    המשטרה חוסמת את הגישה למקום, מכסה, כמובן שרואים שזה בן אדם, עד שיגיע מי שייקח אותו למנוחתו האחרונה סוף סוף.

     

    לא כולם יכולים להתמודד עם הצלקות של עצמם ומה שהן עבורם, או רוצים – אבל ככה, לבזבז אותם בחדלון ומסכנות מחליאה כזו, נראה לי בזבוז נוראי כאוב וטרגי כל כך.

     

    הצלקות הפיסיות החיצוניות שרואים ואלה שבפנים נוראות לא פחות אצל בעלי חיים בכלל ועזובים ובתעשיית המזון בפרט.

    הם לעומת האדם אין בידיהם האפשרות לשקם את עצמם כמו אותו שיכור שאינו בדיוק רוצה, והם "זוכים" בהן שלא באשמתם, הם הצד הסובל, תמיד, כל הזמן, ואפילו אינם יכולים לבקש עזרה ולספר. כמה שהברירה קשה – להם אין גם אותה, והם אינם יכולים לבקש עזרה, לא בשפתנו שלנו בכל מקרה, כי הם בהחלט כן מבקשים, לא כולם רואים.

     

    צריכים להסתכל עליהם לא רק בראש, גם בעיניים שבלב כדי לראות דברים, וכמה שאפשרי בידנו למנוע גם מהם כחסרי ישע את הסבל הזה.

     

    יש מי ש"נמאס" להם או אינם יכולים להחזיק יותר את הכלב שגדל עם המשפחה וחושבים שאם הם "מוצאים לו בית" אחר זה בסדר, או לא נורא מבחינתו, יש מי שזורקים אותו מהבית ונוטשים אותו לגורלו, או לאחת ממכלאות העמותות או הרשויות. אין להם שמץ של מושג או מינימום מודעות למה שעובר כלב כזה. וזה מה שנורא כל כך כאן, שאין להם מושג, ולא אכפת להם.

    מי שמטפל בבעלי חיים עזובים, שמאמץ – יודע. על הסבל הנפשי והחרדות שלהם, על הפגיעות החיצוניות והרבה יותר מזה על הצלקות בפנים, שגם אחרי שנים בבית חם ואוהב אינן עוברות לגמרי ומדממות.

    Image result for abandoned dog in cage facing the wall

    תמונה שוברת לב של כלב שננטש המעידה על 

    מצבו הנפשי הקשה, הוא ניתק קשר עם העולם    ,

    פונה לקיר. התמונה והסבר על מצב נפשי כזה מכאן


    צלקות הרבה יותר קל לגרום ברגע של אי מודעות ואכפתיות או סתם רשעות, הרבה יותר קשה לרפא או לפחות לרכך אותן, יש כאלה שנשארים פגועים ורואים זאת בהתנהגות שלהם. יש מי שמחביאים אותן, מבקשים להעלימן, אך יש דברים שאי אפשר להעלים.

     

    למשפחה צעירה היה בן ילדון ונולד עוד תינוק. הילד החדש למרבה הצער לא היה בסדר, והוחלט על ידי ההורים לנטשו בבית החולים. אף אחד מההורים לא חשב שבנם הבכור הבין את המשמעות, קלט את הדברים. אחרי כמה שנים הערה של המורה העירה תשומת לבם שילדם "במסירות" מוגזמת מגיע לכתה גם אם אינו מרגיש טוב, ואפילו חולה ממש, ולעולם אינו מודה בזה שלא מרגיש טוב וכאלה.

     

    ההורים הלכו עם הילד לייעוץ כשראו שזה אכן תמוה במיוחד לגילו, ושם יצא המרצע מן השק, הילד פחד שאם הוא יראה שהוא "מקולקל" (לא מרגיש טוב) הם ינטשו גם אותו ויחזירו אותו לבית החולים.

    צלקת רצינית העניקו ההורים לילד הצעיר ללא כוונה ומודעות.......

    ''

    סיפורה של מארי אלן ווילסון


    כל יצור חי הוא בעל חישה, רוצה וזקוק לאהבה, וגם ילדים קטנים מבינים דברים הרבה יותר ממה שחושבים, ובהחלט גם בעלי חיים. כיצד מרגיש ילד נטוש? וילד כמו במקרה הזה? ולהבדיל כיצד מרגיש בעל חיים שגדל עם משפחה כל השנים כשנוטשים אותו? אין גבול לכאב לפעמים, והצלקות הללו פעמים רבות הן הכואבות ביותר, ולהן לא יעזור ניתוח פלסטי, הן אינן עוברות מהר כפי שחושבים....

     

     

     

     

    אהבתי:

     

      3/4/16 14:12:
    כואב כל כך ...מצטטת מתוך משהו שכתבתי פעם: 
    "החור בעצם? שאלתי.
    זה משלום הגליל, כך שח וסיפר האיש.
    וזו בבטן,הצלקת קדומה הרבה יותר. ניתוח בינקותי.
    ליטפתי עורפו.ולפני שהמשכתי אמר: וזה מאבי שהטיח ראשי.
    יש צלקות שעדיין שותקות. 
    וגם מילותי שותקות.
    ורק ידי ממשיכות ומלטפות."
      היום 15:04:

    לכל אדם נורמטיבי ושפוי יש צלקות

    אף אחד לא גדל ומתנהל כטפט

    רק שההגדרה לכך אצל כל אחד היא שונה

    יש שיקראו לזה צלקות, ויש שיתנו לזה הגדרות תאור אחרות

    הבעיה היא עם כאלה שאין להם והמבין יבין

    סוקראטס

     

      8/4/16 15:32:

    אז אם היה חשוב לך שאקרא, קראתי, ואכן אני חושבת שזה פוסט משובח.
    לא יכולה אלא להצטרף לדברים שאמרה לפניי נהר, יותר מצריך לרפא צלקות, צריך לדעת לחיות אתן.
    לא כל צלקת הינה שלילית, ובעצם אפשר להתייחס אל מרבית חוויותינו בחיים, בוודאי הפחות נעימות שבהן, כאל צלקות או... כאל ניסיון חיים. הכול תלוי בחוסן הנפשי ובתמיכת הסביבה.

     

      היום 14:14:
    צלקות, הן דבר שלפעמים אינו מגליד ונשאר שם,כפצע פתוח שלעולם לא מסתיר את קיומו מאיתנו.לעיתים,ויש אנחנו יכולים להגליד את הצלקת עם מעשה טוב יותר בתוך עצמנו או לאחרים,כמו חיפוי או הרגשה טובה בתוכנו. רק אנחנו נוכל עם כוח נפשי לרפא כל דבר,הקיים בנו. כי הכוח ניתן לנו לא רק לחוכמה,אלא גם לעשיה פנימית בתוכנו.
      8/4/16 11:41:
    יותר מצריך לרפא צלקות, חושבת שצריך לדעת לחיות איתן..

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/16 14:14:
      צלקות, הן דבר שלפעמים אינו מגליד ונשאר שם,כפצע פתוח שלעולם לא מסתיר את קיומו מאיתנו.לעיתים,ויש אנחנו יכולים להגליד את הצלקת עם מעשה טוב יותר בתוך עצמנו או לאחרים,כמו חיפוי או הרגשה טובה בתוכנו. רק אנחנו נוכל עם כוח נפשי לרפא כל דבר,הקיים בנו. כי הכוח ניתן לנו לא רק לחוכמה,אלא גם לעשיה פנימית בתוכנו.
        14/4/16 20:02:

      צטט: ירוןפז1 2016-04-14 19:47:52

      אני אוהב צלקות. זה מה שעושה אותנו. לטוב ולרע...

      -

      כן, יש בזה משהו, הצלקות כאמור הן חלק מאתנו, ממי שהפכנו להיות.

      לכן אינני חושבת שכדאי להעלימן כל כך מהר.

      תמונה קשורה

        14/4/16 20:00:

      צטט: YuditKnoller 2016-04-13 14:26:46

      יפה כתבת. כמו תמיד.

      --

      תודה יהודית, שמחה לראות עקבותייך.

        14/4/16 20:00:

      צטט: יואלדהן 2016-04-09 22:22:49

      אני מלא צלקות בגוף, אבל כולן זה כלום לעומת צלקת בנשמה

      --

      אכן  מזעיף את הפה

        14/4/16 19:59:

      צטט: boby28 2016-04-08 18:02:15

      בחרת נושא לא פשוט. אני חושבת שהצלקות הכי בעייתיות הן לאלה שלא רואים, או כאלה שמתאמצים כל כך להסתיר את הצלקות..

      --

      אכן.

      או כפי שראית בתגובות כאלה ש"אין להם צלקות"....

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:57:

      צטט: מזל וברכה 2016-04-08 15:32:51

      אז אם היה חשוב לך שאקרא, קראתי, ואכן אני חושבת שזה פוסט משובח.
      לא יכולה אלא להצטרף לדברים שאמרה לפניי נהר, יותר מצריך לרפא צלקות, צריך לדעת לחיות אתן.
      לא כל צלקת הינה שלילית, ובעצם אפשר להתייחס אל מרבית חוויותינו בחיים, בוודאי הפחות נעימות שבהן, כאל צלקות או... כאל ניסיון חיים. הכול תלוי בחוסן הנפשי ובתמיכת הסביבה.

      -

      שאפו, אהבתי מאד את התגובה. אכן כך. 

      צלקות רבות כאובות, אך רבות מהן מהוות חלק מאתנו כנסיון ולקח, שאולי אפילו לא נרצה לוותר עליו.

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:55:

      צטט: נהר. 2016-04-08 11:41:35

      יותר מצריך לרפא צלקות, חושבת שצריך לדעת לחיות איתן..

      --

      כמה נכון וחכם.

      תודה

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:54:

      צטט: * חיוש * 2016-04-07 19:08:44

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      סליחה, על תגובתי המאוחרת

      קראתי את הפוסט שלך, המילים שכתבת ריגשו אותי כל כך,

      אנחנו האנשים מטפלים יפה בצלקות הגוף

      בצלקות של הנפש כל אחד בדרכו מתמודד איתן טוב יותר או פחות

      יש כאלו שהצלקות מחשלות אותם ויש כאלו שפשוט ניכנעים......

      בעלי החיים זקוקים לנו האנשים בטיפול בצלקות הגוף

      וצלקות הנפש - אלו שהאנשים מעוללים להם - אין דרך כפרה על כך....

      את דין כלבי האהוב אימצתי מצער בעלי חיים בעיר רחובות לאחר שאספו

      אותו אליהם לאחר התעללות גופנית קשה.

      סיפרו לי אז... שכמה חודשים טיפלו בו בחום ואהבה

      הסיפור היווה עבורי אתגר גדול יותר ואימצתי אותו 

      * כוכב אהבה ותודה על המילים המרגשות עד דמעות

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבת טובה ומבורכת

      ----------- 

      אנשים אדישים אטומים ורעים ואינם מבינים איזה השלכות קשות יכולות להיות למעשים שלהם.

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:50:

      צטט: סוקראטס 1 2016-04-07 15:04:14

      לכל אדם נורמטיבי ושפוי יש צלקות

      אף אחד לא גדל ומתנהל כטפט

      רק שההגדרה לכך אצל כל אחד היא שונה

      יש שיקראו לזה צלקות, ויש שיתנו לזה הגדרות תאור אחרות

      הבעיה היא עם כאלה שאין להם והמבין יבין

      סוקראטס

      -

      שאפו לתגובה מופלאה, שנונה, ומבינת עניין.

      תודה

      תוצאת תמונה עבור ‪scared dog‬‏

        14/4/16 19:49:

      צטט: נתןפאר 2016-04-06 18:04:41

      העולם אכזר...אני מקווה שבעתיד נהפוך לאנשים טובים יותר ובעלי חמלה לסובב אותנו...

      --

      העולם יפה ונהדר, אלא שרבים האנשים האכזרים בו.

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:47:
      אני אוהב צלקות. זה מה שעושה אותנו. לטוב ולרע...
        14/4/16 19:47:

      צטט: נומיקן 2016-04-05 09:18:20

      אוי, פוסט שובר לב על הבוקר...

      -

      החיים גם עצובים וגם שמחים, כמו למשל שאת הקפה או התה אני אוהבת עם טיפה מרירות ללא סוכר בכלל, אך משהו מתוק ליד זה לא מתנגדת. על הבוקר, ובכל שעה.

       

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:44:

      צטט: BettyRozenfeld 2016-04-05 09:12:28

      היי, כתבת מרגש כל אחד מאיתנו נושא צלקות, חלקן מחשלות ונותנות לנו כוח גדול יור להישרד וחלקן ישארו איתנו ונחביא אותן עמוק שלא יפגעו בנו שוב. הנושא מאוד מעניין המשך שבוע נעים! בתי

      -

      תודה.

      לפעמים אנו עושים זאת כל כך טוב את מלאכת ההסתרה של הצלקות שאנו שוכחים להרגיש בכלל.

      תמונה קשורה

        14/4/16 19:43:

      צטט: חני.א 2016-04-04 22:42:02

      מילים לא מרפאןת כמו הזמן והוא כבר יש לו גרך משלו לעמעם את הכאב

       

      -

      הכאב לא עובר לעולם, הוא דוקר כל כך שאי אפשר לנשום מכאב. אח"כ במשך הזמן נוצרת צלקת, שכואבת תמיד אבל הכאב כבר פחות חד, יותר עגול, כבר אפשר לנשום ולחיות אתו.

      תמונה קשורה

       

        14/4/16 19:41:

      צטט: עמי100 2016-04-04 22:29:08

      עברתי בחיים לא מעט כפי שאת יודעת..כל ארוע השאיר בי צלקת פנימית..ויכול להגיד בבטחה שרק במדבר הצלחתי לרפא את הצלקות שלי..אך לא לגמרי..יש צלקות שאיתם אצטרך להתמודד כל חיי..תודה לך על פוסט מרגש זה..

      --

      ותודה לך על ההזדהות וההשתתפות, לא כולם מבינים צלקות של אחרים, בקושי מודעים לצלקות של עצמם.

      תמונה קשורה

        13/4/16 14:26:
      יפה כתבת. כמו תמיד.
        11/4/16 20:35:

      צטט: קלועת צמה 2016-04-04 19:30:27

      את יקירה, נוגעת במקומות הכואבים, בכנות, באמיתיות. יש שצלקות חיצוניות חורטות את עצמן גם עמוק בפנים. צלקות פנימיות, עמוקות עוד יותר. ולא קל להתמודד, לא עם אלה ולא עם אלה. סביבה חזקה ותומכת, כמו תמיד, עשויה לחולל פלאים.

      -

      לא לכולם יש סביבה תומכת ומבינה. למעט מאד.

      רובנו גם מסתירים את הכאב והצלקות בפנים, הסביבה לרוב לא יודעת.

      במקרים אחרים הצלקות בפנים לא רק לא זוכות לסביבה אוהדת אלא הסביבה גם מתנכלת לכואבים, אינה מבינה, אינה תומכת, ואף מחבלת במאמציהם.

      Image result for pain

        11/4/16 20:27:

      צטט: גילהסטחי 2016-04-04 15:12:07

      הפוסט גורם לי להבין בהקשר לילדים את התנהלות החברה: שאוהבים את היפה, השלם,המושלם, ואת השונה דוחקים לשוליים. ולפעמים הורים שבויים בדעות קדומות אז הם יוותרו על בשר מבשרם. ובהקשר לחיות - לא כל אחד יכול להאניש אותן, ולכן מתייחס אליהן כאל חפץ, ושאין לו מקום יזרקו אותו. מוזר איך אנשים אוהבים יכולים להיות אטומים ולנעול את הרגשות שלהם כשהם רוצים להגיע להחלטה רציונלית "נכונה" ו "טובה".

      --

      לא ניתן לנתק באישיות האדם את הלב, הבטן, מהראש, הרציונלי, ובמאבק התמידי הניטש בין מחנות אלה ינצח תמיד הלב, יש פתגם על זה, לא זוכרת אותו.

      מי שאצלו מנצח ושולט הראש, ההגיון, הלב כנראה מנוטרל ואני לא רוצה לתאר לעצמי איך נראית השקפת עולמו, מערכת יחסיו, וחייו.

      קחו דוגמא אצל איזה מקצועות של אנשים זה לרוב קורה: קצב, שוחט, עובד בית מטבחיים, ויויסקטור, ועוד....אם אצלם הקשר בין שני מחנות אלה לא היה מנותק הם לא היו יכולים לעבוד במה שעובדים.

      Image result for ‫עובד בבית המטבחיים‬‎

        11/4/16 10:54:

      צטט: דוקטורלאה 2016-04-04 14:48:27

      כמי שמכירה את עמדותיך (על פי פי מה שקראתי כאן) חיכיתי בהתרגשות, תוך כדי קריאה, מתי יגיע הקישור אל בעלי החיים...כל מה שכתבת הם "דברי אלוהים חיים", אמת לאמיתה. פיתרון מעשי, לאורך זמן, אין לאדם ואין לבעלי החיים. פיתרון חלקי, קיים בשיכנוע עצמי, פרי מחשבה וקבלה של חכמת-חיים, ואותו יש לחדש , לעתים מזומנות. דבריך הם אחד מסוגי החידושים. כל הכבוד!

      --

      תודה, אלא שאלה לא "עמדותי", זו מי שאני.

      תמונה קשורה

        9/4/16 22:22:
      אני מלא צלקות בגוף, אבל כולן זה כלום לעומת צלקת בנשמה
        9/4/16 20:11:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-04-04 09:46:51

      יפה ומעורר מחשבה, הזכרת לי את "פני צלקת" (סרט) עם אל פצ'ינו ... צריכה לחשוב על זה עוד קצת. ורוסיני צודק כל כך, אוי.

      -

      תודה

      Image result for ‫פני צלקת‬‎

        9/4/16 20:07:

      צטט: rossini 2016-04-04 06:50:24

      לצלקות הניראות לעין, יש פיתרונות לרוב.

      הבעיה היא עם יתר הסוגים.והן לא ניתנות לריפאוי.

       

      מעמיק,רציני כמו שאת יודעת.

      ואיך לא ? מרגש.

      ''

        9/4/16 20:06:

      צטט: eyalees 2016-04-04 01:33:24

      ריגשת אותי עם הפוסט שלך נכנסת לנישה בחיים שרובנו לא מעיזים להיכנס אליה. לילה טוב

      --

      תודה. 

      מי שרואה וחש בכאבו של האחר ירתע מאד מלגרום לו זאת.

      Image result for ‫שלושת הקופים‬‎

        9/4/16 20:03:

      צטט: flora2001 2016-04-04 00:51:16

      פוסט עצוב וכואב , הכתוב מהלב המבין שלך. לפעמים ,גם כשמבקשים עזרה לא מקבלים אותה. מי ש "נמאס" להם או אינם יכולים להחזיק יותר את הכלב שגדל עם המשפחה " הוא חסר לב.

      -

      אנשים לא מודעים לכמה כאב הם גורמים, אינם רוצים לראות, נוח להם להמשיך ככה בחיים כנראה ולא להבין.

      Related image

        9/4/16 11:13:

      צטט: pianokara 2016-04-03 22:21:07

      צלקת לעולם לא תתרפא אם היא נפתחת שוב ושוב מחדש. צלקות קטנות תתרפאו עם חשיפה לאוויר, צלקות יותר עמוקות זקוקות לחבישה ולפעמים תפירה כדי למנוע מהם להיפתח מכל נגיעה. לפעמים יש צורך בשטיפה וחיטוי, במיוחד כאשר הצלקת נגרמה ממקור מזוהם או מלוכלך. אבל כשצלקת מדממת ללא סוף אפשר למות ממנה.

       

      --

      תודה לתגובתך.

      את מדברת בצורה מעשית לחתולין, כאיש רפואה. 

      הדברים לא נכתבו מעיניים מעשיות רפואיות כמובן, אלא מהעיניים שבלב,

      ומדובר כמובן על צלקות שונות, שלפעמים נראות כאילו נרפאו, אבל לא כל כך.

      Related image

        8/4/16 18:02:
      בחרת נושא לא פשוט. אני חושבת שהצלקות הכי בעייתיות הן לאלה שלא רואים, או כאלה שמתאמצים כל כך להסתיר את הצלקות..
        8/4/16 15:32:

      אז אם היה חשוב לך שאקרא, קראתי, ואכן אני חושבת שזה פוסט משובח.
      לא יכולה אלא להצטרף לדברים שאמרה לפניי נהר, יותר מצריך לרפא צלקות, צריך לדעת לחיות אתן.
      לא כל צלקת הינה שלילית, ובעצם אפשר להתייחס אל מרבית חוויותינו בחיים, בוודאי הפחות נעימות שבהן, כאל צלקות או... כאל ניסיון חיים. הכול תלוי בחוסן הנפשי ובתמיכת הסביבה.

        8/4/16 11:41:
      יותר מצריך לרפא צלקות, חושבת שצריך לדעת לחיות איתן..
        7/4/16 20:54:

      צטט: א ח א ב 2016-04-03 19:31:24

      הרבה כאב פה..

       

      -

      כן, אפילו צלקת אחת קטנה וכמעט בלתי נראית יכולה להכיל בחובה כאב גדול.

        7/4/16 19:08:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      סליחה, על תגובתי המאוחרת

      קראתי את הפוסט שלך, המילים שכתבת ריגשו אותי כל כך,

      אנחנו האנשים מטפלים יפה בצלקות הגוף

      בצלקות של הנפש כל אחד בדרכו מתמודד איתן טוב יותר או פחות

      יש כאלו שהצלקות מחשלות אותם ויש כאלו שפשוט ניכנעים......

      בעלי החיים זקוקים לנו האנשים בטיפול בצלקות הגוף

      וצלקות הנפש - אלו שהאנשים מעוללים להם - אין דרך כפרה על כך....

      את דין כלבי האהוב אימצתי מצער בעלי חיים בעיר רחובות לאחר שאספו

      אותו אליהם לאחר התעללות גופנית קשה.

      סיפרו לי אז... שכמה חודשים טיפלו בו בחום ואהבה

      הסיפור היווה עבורי אתגר גדול יותר ואימצתי אותו 

      * כוכב אהבה ותודה על המילים המרגשות עד דמעות

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך

      שבת טובה ומבורכת


       

        7/4/16 15:04:

      לכל אדם נורמטיבי ושפוי יש צלקות

      אף אחד לא גדל ומתנהל כטפט

      רק שההגדרה לכך אצל כל אחד היא שונה

      יש שיקראו לזה צלקות, ויש שיתנו לזה הגדרות תאור אחרות

      הבעיה היא עם כאלה שאין להם והמבין יבין

      סוקראטס

        6/4/16 22:00:

      צטט: ~בועז22~ 2016-04-03 16:50:32

      הצלקות הבלתי-ניראות, נותרות עד בלי די...

       

      -

      כן, הם לא נרפאות לגמרי אף פעם, גם במצב טוב הן קצת עדיין מדממות....

      תמונה קשורה

        6/4/16 18:04:
      העולם אכזר...אני מקווה שבעתיד נהפוך לאנשים טובים יותר ובעלי חמלה לסובב אותנו...
        5/4/16 13:52:

      צטט: HagitFriedlander 2016-04-03 14:12:24

      כואב כל כך ...מצטטת מתוך משהו שכתבתי פעם:
      "החור בעצם? שאלתי.
      זה משלום הגליל, כך שח וסיפר האיש.
      וזו בבטן,הצלקת קדומה הרבה יותר. ניתוח בינקותי.
      ליטפתי עורפו.ולפני שהמשכתי אמר: וזה מאבי שהטיח ראשי.
      יש צלקות שעדיין שותקות.
      וגם מילותי שותקות.
      ורק ידי ממשיכות ומלטפות."

      --

      תודה על תגובתך הכל כך אמיתית וכנה, ומהלב.

      כשקראתי מה שכתבת יצא לי זה:

       

      רק הצלקות זועקות בדממה

      בשקט באלם פה, ללא מילה,

      אלה שבפנים,שכפצע מדממות,

      לא רואים, אך מרגישים, הפגועים.

       

      שימו לב למספר המקועקע על החזה, מזכיר משהו?

      את רק מתארת לעצמך אם הוא יתחיל לספר את הסיפור

      של הצלקות שלו?

      התמונה והסיפור שאחריה מכאן

      ''
       

       


        5/4/16 09:18:
      אוי, פוסט שובר לב על הבוקר...
        5/4/16 09:12:
      היי, כתבת מרגש כל אחד מאיתנו נושא צלקות, חלקן מחשלות ונותנות לנו כוח גדול יור להישרד וחלקן ישארו איתנו ונחביא אותן עמוק שלא יפגעו בנו שוב. הנושא מאוד מעניין המשך שבוע נעים! בתי
        4/4/16 22:42:
      מילים לא מרפאןת כמו הזמן והוא כבר יש לו גרך משלו לעמעם את הכאב
        4/4/16 22:29:
      עברתי בחיים לא מעט כפי שאת יודעת..כל ארוע השאיר בי צלקת פנימית..ויכול להגיד בבטחה שרק במדבר הצלחתי לרפא את הצלקות שלי..אך לא לגמרי..יש צלקות שאיתם אצטרך להתמודד כל חיי..תודה לך על פוסט מרגש זה..
        4/4/16 19:30:
      את יקירה, נוגעת במקומות הכואבים, בכנות, באמיתיות. יש שצלקות חיצוניות חורטות את עצמן גם עמוק בפנים. צלקות פנימיות, עמוקות עוד יותר. ולא קל להתמודד, לא עם אלה ולא עם אלה. סביבה חזקה ותומכת, כמו תמיד, עשויה לחולל פלאים.
        4/4/16 15:12:
      הפוסט גורם לי להבין בהקשר לילדים את התנהלות החברה: שאוהבים את היפה, השלם,המושלם, ואת השונה דוחקים לשוליים. ולפעמים הורים שבויים בדעות קדומות אז הם יוותרו על בשר מבשרם. ובהקשר לחיות - לא כל אחד יכול להאניש אותן, ולכן מתייחס אליהן כאל חפץ, ושאין לו מקום יזרקו אותו. מוזר איך אנשים אוהבים יכולים להיות אטומים ולנעול את הרגשות שלהם כשהם רוצים להגיע להחלטה רציונלית "נכונה" ו "טובה".
        4/4/16 14:48:
      כמי שמכירה את עמדותיך (על פי פי מה שקראתי כאן) חיכיתי בהתרגשות, תוך כדי קריאה, מתי יגיע הקישור אל בעלי החיים...כל מה שכתבת הם "דברי אלוהים חיים", אמת לאמיתה. פיתרון מעשי, לאורך זמן, אין לאדם ואין לבעלי החיים. פיתרון חלקי, קיים בשיכנוע עצמי, פרי מחשבה וקבלה של חכמת-חיים, ואותו יש לחדש , לעתים מזומנות. דבריך הם אחד מסוגי החידושים. כל הכבוד!
      יפה ומעורר מחשבה, הזכרת לי את "פני צלקת" (סרט) עם אל פצ'ינו ... צריכה לחשוב על זה עוד קצת. ורוסיני צודק כל כך, אוי.
        4/4/16 06:50:

      לצלקות הניראות לעין, יש פיתרונות לרוב.

      הבעיה היא עם יתר הסוגים.והן לא ניתנות לריפאוי.

       

      מעמיק,רציני כמו שאת יודעת.

      ואיך לא ? מרגש.

        4/4/16 01:33:
      ריגשת אותי עם הפוסט שלך נכנסת לנישה בחיים שרובנו לא מעיזים להיכנס אליה. לילה טוב
        4/4/16 00:51:
      פוסט עצוב וכואב , הכתוב מהלב המבין שלך. לפעמים ,גם כשמבקשים עזרה לא מקבלים אותה. מי ש "נמאס" להם או אינם יכולים להחזיק יותר את הכלב שגדל עם המשפחה " הוא חסר לב.
        3/4/16 23:11:
      עצוב
        3/4/16 22:21:
      צלקת לעולם לא תתרפא אם היא נפתחת שוב ושוב מחדש. צלקות קטנות תתרפאו עם חשיפה לאוויר, צלקות יותר עמוקות זקוקות לחבישה ולפעמים תפירה כדי למנוע מהם להיפתח מכל נגיעה. לפעמים יש צורך בשטיפה וחיטוי, במיוחד כאשר הצלקת נגרמה ממקור מזוהם או מלוכלך. אבל כשצלקת מדממת ללא סוף אפשר למות ממנה.
        3/4/16 19:31:
      הרבה כאב פה..
        3/4/16 16:50:
      הצלקות הבלתי-ניראות, נותרות עד בלי די...
        3/4/16 14:12:
      כואב כל כך ...מצטטת מתוך משהו שכתבתי פעם:
      "החור בעצם? שאלתי.
      זה משלום הגליל, כך שח וסיפר האיש.
      וזו בבטן,הצלקת קדומה הרבה יותר. ניתוח בינקותי.
      ליטפתי עורפו.ולפני שהמשכתי אמר: וזה מאבי שהטיח ראשי.
      יש צלקות שעדיין שותקות.
      וגם מילותי שותקות.
      ורק ידי ממשיכות ומלטפות."

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין