כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארץ חדשה

    חויות רילוקיישן בסינגפור, כפי שהן נשקפות ממוחו המעוות של המחבר.

    פוסטים אחרונים

    0

    לא צוחקים על כסף!

    4 תגובות   יום ראשון, 3/4/16, 15:25

    הקדמה הטכנולוגית טומנת בחובה לא מעט הפתעות לֹא כֹּל שֶׁכֵּן, סכנות לא צפיות. הפוסט הזה מתחיל בתמונה שהבזיקה בהודעת וואטסאפ. המוען, האבא הביולוגי שלי (להלן 'אבא'). נשוא התמונה, מצולם אוחז כוסית משקה אלכוהולי בכוס פלסטיק זולה, במחלקת ה'כמעט' עסקים של “נתיבי עוני זולים במיוחד", מחובק עם דיילת מזדקנת שיכלה להיות פרזנטורית ל-OXY  או כל מחלת עור חשוכת מרפא אחרת.. מתחת לתמונה הוסיף, "תכיר את האימא החדשה שלך.. וחוץ מזה... אנחנו בדרך, תתכונן..."

     

    מה להתכונן? אני זועק בכאב למכשיר הדומם אבל הוא... בשלו, דומם כמו אייפון אחרי שדרוג תוכנה לא מוצלח. הם שורפים לי את כל הירושה, אני ספק ממלמל ספק ממרר בבכי. שנים שאני משקיע בקשר איתם, כדי שיום אחד ישאירו לי כמה ג'ובות והם... הם שורפים הכול ואפילו בלי רגשי חרטה. מרגע לרגע אני מרגיש איך שארית הדם אוזלת בעורקי ועוד לפני שהשחור יורד על הכרתי אני מצליח להתקשר בחיוג חרום ל"שתחייה" ולוחש בכוחותיי האחרונים "הם בדרך..." ומאבד אותה  (למרות שאני בנאדם מאוד מסודר שלא מאבד כלום בדרך כלל).

     

    רטט הטלפון מקיץ אותי מההתקף הפסיכוטי. "מה עושים?" מתייפחת 'שתחיה'. תארזי מזוודה קטנה עם בגדים לילדים ואל תשכחי את האייפד פרו החדש, בכל זאת יש לו צג UHD יוצא דופן לא משהו שכדאי להשאיר מאחור. קחי מונית, אני פוקד, ניפגש בשדה התעופה עוד כשעתיים. אנחנו בורחים על המטוס הראשון שעוזב את האי. לא משנה לאן, אבל רצוי למלדיביים...סה"כ נראה יפה שם…יעלה, כמה שיעלה!

     

    כשהטף מקבלים בוואטסאפ המשפחתי תמונה של ה"סבא - סבתא" שלהם שותים קוקטיל זול, בדרך ל'אי האופוריה הנצחית' הם מחליטים לסרב פקודה, בטענה שמדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל ובכלל נכד יהודי לא מתפנה כשיש סיכוי ולו הקלוש ביותר למתנות, שקדי מרק או Comfort Kit מהביז'נס. אני מציע ל'שתחייה' להשאיר את יפי הנפש ('השמאלנים הקטנים – שוברים שתיקה, מחק את המיותר') מאחור ולהימלט כל עוד אנחנו יכולים. "נעשה חדשים, אפילו מוצלחים יותר עם נטיות ימניות לשם שינוי",  אני מפציר בפניה אבל היא כמו נוער הגבעות לא מתפנה.

     

    כשהלחץ בבית גובר, קולות התחינה מהדהדים בראשי, בצר וביגון אני מנווט את חרטום הטורבו לכוון שתים שש בגובה שלוש הביתה לאסוף את כל החבורה העליזה לטרמינל אחד שבנמל האוויר "צ'אנגי". שלוש מאות פייט לפני הנגיעה בחניון הבית, אני מזהה את הטף ו'שתחיה' שממתינים מקדמת דנן בלובי. שביל באמצע שביל בצד מסורקים אחד, אחד. "לשדה, ותעשה את זה זריז" גוערת בי הבכורה. המתנות בדרך והטף לא מעוניינים לבזבז זמן מיותר או לראות אותי ממרר בבכי.

     

    חונים, צועדים, ממתינים…

     

    כבר מבעד לחלון הזכוכית שמפריד בין הנוסעים למקבלי הפנים בטרמינל שתיים מתחיל המופע הדרמטי. סבתא בוכה  כמו ביום שביבי עלה לשלטון והילדים משוכנעים שזה בגלל שהיא שכחה את האייפד שלה בבית. כנראה שרק לי יש דז'ה וו ל'אקספרס של חצות' בלי קשר לעובדה שסבתא בלי אייפד זה תרחיש לגמרי לא סביר ובטח לא אירוע שמתקבל על הדעת (ע"ע "ראו איזה פרח יפה צילמתי, ואימרו לייק")

     

    אחרי שהרוחות נרגעות וכל המזוודות נבלעות  בתא המטען אנחנו מתחילים את המסע המשותף לחודש פלוס (אבל מי סופר..?) הקרוב. על זה היה אומר גיל, "יום הנכבה". אבא שלי טורח לספר לנו שהוא בכלל שכח את הארנק שלו בבית אז שניקח את זה בחשבון ובכלל זאת הזדמנות של פז לקצור את פירות ההשקעה שהשקיע בי ובחינוכי אז בקיצור ההוצאות על חשבוני. הומור נהדר יש לאיש הנפלא הזה, משום מה אותי, זה אף פעם לא מצחיק ובכלל ממתי רומנים צוחקים על כסף?

     

    המשך יבוא... או לא!

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/16 07:58:

      פנטסטי! הכי מצחיק שקראתי בחיים שלי מאז שהייתי ביצה! חמישים בדיחות נהדרות בדף אחד. מצחי' שאי אפשר לתאר. מצחיק זו לא מילה. מההתחלה עד הסוף. ברור שלא הכל ממש מצחיק במקסימום, אבל הרוב ממש קורע, חוץ מאיזה שני משפטים אולי, אבל מצחיק. ברור שהקטעים שסתם משעשעים הם לא כמו הקטעים הכי טובים, אבל זה זניח. מספיק שמחצית מהסיפור הוא מצחיק ויש לנו כוכב אמיתי כאן. חבל כמובן שחצי מהרשימה היה בסדר גמור ולא יותר, אפילו פה ושם היתה איזה חצי שורה סתמית קצת, אבל מי סופר? העיקר הצחוקים הטובים, וחבל שהם לא הרוב. הרוב בעצם די יבש, קצת משעמם, אבל זה קורה אפילו אצל בטהובן. פעם הבאה כדאי להשמיט קטעים כאלה, אפילו אם נשארים רק עם איזה חמש שורות, אבל טובות כאלה מצחיקות, לא כמו רוב הפוסט הנורא הזה, שבא ממש לבכות מרוב עצב. בקיצור - זוועה!

      ''

        13/4/16 17:15:

       

       

      ברוטוס:   שלא תחשוב אפילו להפסיק את התיאורים הללו. מאז אפריים קישון לא צחקתי ככה

       

       

      נטוס:      הרומני משחקותה "שכחתי את הארנק" אממה, עלי שיש לו כרטיס אשראי

       

       

      ..

       

       

        5/4/16 07:53:
      צחקתי לעצמי בקול מול המחשב בעבודה:) כבר עשית טוב. נשמע תחילתה של עונג מופלא.... מחכה בקוצר רוח להמשך "עלילות ההורים בעיר(?) הגדולה"
        3/4/16 17:57:

      הומור זה תמיד טוב

      והאמת הצלחת לבלבל אותי קלות אולי זה הטרמינל מספר 2 בכלל מגניב

       

       

      חג של הרבה שמייח ועל כסף תמיד מותר לצחוק 

      רומני או לא.

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      סולל הדרך
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין