-"תגידי את מגיעה כל שנה לכאן לצדיק" – שואלת פאני את סולטנה. -"ככה כבר כמה שנים"- עונה סולטנה – "הרבה שנים לא נפקדתי", מבטים מוגנבים לעברה של רבקה, אף היא זוקפת את אוזניה . "מה לא ניסיתי , שנתיים ראשונות לנישואי , כל המבטים על שיפולי כרסי, שום דבר לא צומח שם, חמותי הציקה לי השכם והערב, ביום ייחלתי לעמרם בלילה ייחמתי ובבוקר קיוויתי. חודש רדף חודש וכאשר שוב נראתה הלבנה במילואה , גם הלבנים שלי הוכתמו מחדש, לאחר שנתיים הלכנו לבקש ברכה, כאבים , תפילות ומועקה , ובסוף כל חודש , מאומה. חמותי מאוד אהבה אותי , אך לא נרגעה עד עקרה ילדה שבעה. ורמזה לעמרם שלי לקחת אישה אחרת על פני" – סיפרה סולטנה את סיפורה ותווי פניה העגולים נעשו ארוכים , הכאב מתפשט על הפנים השמחות, דמעה בודדה נמחית בכריות האגודל , פנים מהופנטות בסולטנה ממתינות להמשך סיפורה . רבקה שומעת את הסיפור שסיפרה לעצמה , את האימא של מסעוד מסתכלת בבטנה, את העלבון שמארי אחותה הקטנה מביאה ילד אחר ילד, והיא נותרת ריקה. את דמעות האכזבה עם הופעת הכתמים. ממתנת לסוף השמח שחייב לבוא, לנס שחולל הצדיק , או התפילה או מה שחנן הטבע. וסולטנה נאנחת וממשיכה "שנים אלה לפני שעלינו ארצה במרוקו היו קשות, לאחר כמה שנים שלא הצלחנו להביא ילד לעולם, התחלנו לנסות הכל , המכשף הערבי שעירב נוצות בעפר ונתן לי לשתות שיקוי מגעיל, המרפא המשכיל שערך בדיקות, ונתן עצות ללא הועיל, האישה שחמותי גררה אותי אליה עד לכפר בהרי האטלס שאלה לשמי ולשם אמי ועצמה עיניים ומלמלה הברות לא מובנות, ורבנים ומקובלים בכל הערים וכל הכפרים שהלכנו לבקש ברכה ועצה , כולם נהנו טוב מאוד מכספנו, מי באמת ניסה לעזור לנו ומי ניצל את מצבנו, עד שיום אחד לקחני עמרם בעלי ואמר לי, אני הולך להתפלל על קברו של רבי עמרם בן דיוואן בכפר אסז'ן הסמוך לוזאן. ידוע רבי עמרם בן דיוואן בסגולות שפקד עקרות ואיני זז משם עד שיודיעני אם איפקד בבן ממך , ואם לאו אתן לך גט ואולי איבנה מאישה אחרת. כמה בכיתי באותו לילה וכבשתי את דמעותיי וצררתי מעט מזונות והתלוויתי לאישי עמרם לרבי עמרם." דמעות חונקות את רבקה, מתייפחת. מרסל מחבקת את רבקה ופאני מביאה לה כוס מים. סולטנה מלטפת את רבקה ולוחשת לה- " שבוע שלם עשינו בדרך, ביום השני נגלה לו לעמרם שלי הצדיק. מה אמר לו ,לא גילה לי, רק אסף אותי ואמר לי , בואי סולטנה , חוזרים הביתה, ולא יסף" – מגבירה סולטנה קולה –"אחרי תשעה חודשים תפילותינו נענו, ונדר עשינו לעלות לצדיק מדי שנה, כשעלינו לארץ בתחילה לא ידענו את נפשנו, עד שהיה עמרם שלי שומע את הקול בר יוחאי נמשחת אשריך, עמרם היה אומר משכני אחרי נרוצה. ומאז אנו כל שנה כאן" . משכני אחריך נרוצה- המשפט מהדהד בראשה שלה רבקה. שרשראות עבותות קושרות אותה לציון הצדיק, משכני אחריך נרוצה, עבותות בלתי נראות. רדידים עלומים ונימים דקיקים משתרגים כקורי עכביש מתפתלים משתרכים ונכרכים סביבה. נמשכת אחריו והיא כבר רצה. בר יוחאי נמשחת ואני אחריך, בר יוחאי תן לי סימן, עשה עמי אות לטובה. יראו שונאי ויבושו. ממלמלת , מתפללת. רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע. כמטוטלת נעה, פוסעת בשביל העולה לציון. רצה. נמשכת אחריו, רגליה קלות כאיילות. בר יוחאי נמשכתי אחריך. * פאני ומרסל קמות להחזירה לרבקה, וסולטנה עוצרת בעדן – "הניחו לה , היא קיבלה עכשיו סימן מהצדיק". |
