רבקה מצאה עצמה הולכת לאדון רובן, הפרנסה בדוחק , ומסעוד שלה לא ממש מוצא עבודה , מהלך מכאן לשם , אינה יודעת מה מעשיו ? עם מי נפגש? מהיכן משיג את הכספים המעטים שמביא הביתה?
הרגישה שאינה יכולה לסמוך על מעט זה, על חוסר יכולת לתכנן ולכלכל את ביתה. למצער נפשה אין ילדים בבית לטפל בהם, אינה מוצאת סיבה לכלות שעותיה בסידור אינסופי של ביתה הקט וניקיונו. גמלה החלטתה בקרבה לקחת גורלה בידה, היטיבה את מלבושיה והקפידה שלא תיראה מדי מוזנחת וגם לא מגונדרת מאוד, דקות ארוכות עמדה מול המראה וחככה בדעתה האם ללבוש את השמלה הפרחונית, אמנם נקיה, אך מעט מהוהה ,שרוולים ארוכים ובתוספת מטפחת כתומה לראשה, נתנו את ההרגשה של העוזרת בית הקלאסית, או שמא לראיון העבודה תלבש את חליפת החצאית הבורדו בשילוב חולצת כפתורים לבנה ובולרו תואם , תעניק לה מראה של אשת העולם, אתה אפשר לנהל שיחה. האם להתאפר , לכחול עיניה לסמוק לחייה ולמשוח באודם שפתייה, או להשאירן טבעיים? 
לבסוף מצאה עצמה עושה פשרה עם עצמה, לבשה את השמלה הפרחונית הפשוטה, אך התאפרה קלות , ומשחה בשפתון שפתיה. 
היססה דקה ארוכה לפני דלתו של מר רובן , אחר נקשה ברכות על דלתו והמתינה. דקה ארוכה שהלמות ליבה ערערו את בטחונה, וכמעט הפנתה גבה וחזרה על עקביה, ואולי הזקן אינו שומע טוב.? עכשיו לוותר ? 
אזרה שאריות האומץ ונקשה בחוזקה על השער. שמעה אותו עונה "הלו, מי שם" וזיהתה בקולו את ההפתעה של מי שאינו מורגל בביקורים. לפתע זחל לתודעתה שהמעסיק העתידי שלה, עלול להיות זקוק לה יותר מאשר היא זקוקה לעבודה. יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, הביטחון נסך אומץ ומיסד את עמידתה, והציף אדמומיות בלחייה. כאשר מר רובן פתח את הדלת נעמדה לפניו במלוא הדרה, ותכף הציגה עצמה:-
"שלום, אני רבקה, שמעתי מגב' הופמן שאתה מחפש אחרי עוזרת בית, ובאתי להציע את עצמי" 
נבוך, ומופתע מהאישה שהופיעה מולן לפתע , אכן חיפש עוזרת בית , וזו נראתה לו ממש כמו כפפה ליד, אישה בטוחה בעצמה , נראית טוב ומנוסה ולא צעירה מדי , והעיקר היא תפתח לו פתח לבלוש אחרי עובדי קמ"ג והסתננות הצרפתים. מנסה להיזכר איך קראו להוריו של הילד שבא לקחת את הכדור. הילד שהסגיר לו את המידע על אותה קבוצת צרפתים שהסתננה לקמ"ג. 
-"שלום רבקה , בואי היכנסי למעוני, ונשב לראות מה אנחנו צריכים לעשות".
המילים שרצה להוציא יצאו בעילגות מפיו, וניכר שהמון שנים לא הורגל בשיח ההחלטי המדוד ,השקול שליווה אותו לאורך כל הקריירה המקצועית שלו.
רבקה שמחה לא לעמוד בפתח , וסקרה בעין אישה את הבית, את הקירות המוזנחים , את רצפה המטונפת שידעה טאטוא גס אך לא שטיפה שמכבדת את בעלייה, דווקא העציצים שטופחו במסירות מצאו חן בעיניה , והסגירו שיש נשמה טובה מאחורי החזות הספרטנית. 
-אז את אומרת שגב' הופמן , המליצה לך על עבודה זו – ריכך במעט רובן את אמירתו הקודמת, והוליך את הגברת הצעירה מהמבואה אל תוככי הבית. גם בפנים הבית נראה זקוק ליד מטפחת, רבקה כבר משפרת פינות של הבית ברוחה. פה תקרצף ותמרק , באדניות תשתול פרחים או צמחי תבלין, את אוסף הגרוטאות תשליך, וכבר מצאה מקום מכובד לכורסא והנה תופרת כיסוי חדש לספה. עוד רגע קט עטפה עצמה בסינר החבוי בתיק היד והחלה בניקיון.
-גב' הופמן ואני שוחחנו ותוך כדי גלגול השיחה הגענו לכך שאתה מחפש סוכנת בית – עונה רבקה ומדגישה את המילים סוכנת בית , ומבדילה עצמה מסתם עוזרת. מחפשת בעיני רובן את המקום אליו מזמין האדון אותה לשבת.
-בואי נשב פה על הספה – מציע רובן , וקולט בזווית העין את החלחלה שאוחזת 
באורחת שלו למראה הספה המטונפת, ומיד מתקן :-
- או על שמא תעדיפי לשבת בפינת האוכל – רבקה מודה לו על ההבנה, ומופתעת מהמחווה הג'נטלמנית בה משך את הכיסא והורה לה לשבת, ואחר התיישב בעצמו. מהסס במה לפתוח, מה הוא מצפה ממנה, ועדיין מנסה להסתיר את הסיבה , את הרוחות והשדים במסווה של פרשת ריגול שתאפשר לו לחזור ולהיות בענייניים. רגעי המבוכה , במה להתחיל, משים עצמו שלא שם לב לעיניה של האורחת שלו משוטטות על פינות משכנו, ואזר שארית כבודו ופתח :-
- "כפי שאת רואה , אני גר לבד וביתי זקוק ליד אישה שתטפח אותו, תיתן לו צורה ונשמה, הן את מבינה ,רבקה "– כך פנה לאורחת בשמה- "בית בלי יד מטפחת הוא כמו גוף בלי נשמה ". המילים קולחות מפיו , משתחררות נינוחות ומפתלות משתרגות על לשונו ועם השימוש בהן חוזרות לרובן קמעא קמעא יכולותיו הוורבליות .
-"בכך אתה בהחלט יכול לסמוך עלי, כבר יש לי כמה רעיונות "- מעיזה רבקה לפתוח צוהר לשוטטות העיניים שלה.
-"בעיקר הייתי רוצה אישה שתנקה ותסדר, אני לא אוהב מהפכות"- מצנן רובן את התלהבותה.
-"כמובן , לא התכוונתי להפוך לך את הבית "- ממהרת רבקה להרגיע.
-"אין לי בעיה עם שינויים, ראי עלמתי, שים רבות הייתי שר החוץ של ביתי ואשתי הייתה אחראית על ארגון והסדר בבית" – מגלה רובן לרבקה על אשתו גולדה , ומשאירה פעורת פה .
-"סליחה , לא ידעתי "- מגמגמת רבקה. ורובן ממהר להרגיעה :-
-"זה בסדר , גולדה ואני לא התגרשנו ,לא הרגשנו צורך, היא חייה בתל אביב, ומזה כמה שנים אני מנסה להסתדר לבד, ללא הצלחה יתירה".
-"אני מבינה "- פולטת רבקה נבוכה מהמידע הרגיש.
-"ובכן , מה יהיה שכרך "- מסיט רובן במומחיות את השיחה ממקום המבוכה, ובמהרה צוללים הגבר המזדקן והאישה הצעירה בתנאי העסקה.
-"בכמה שעות בשבוע תרצה את עזרתי" – מנסה רבקה להגדיר את היקף משרתה. לוקחת רבקה את רובן לסיור במבצרו , מצביעה על הדרוש ניקוי ,על הדרוש החלפה וטיפוח . רובן מרגיש סחרחורת קלה מכל הפגמים שמצאה האישה הזרה בביתו. ותוהה אם זו דרכה להגדיל את הקף משרתה.
-"בהתחלה , נראה לי שאצטרך לבוא לפה פעמיים בשבוע עד שהבית יעמוד על רגליו, אחר כך כשהבית יעמוד על כנו ,אפשר יהיה להוריד את תכיפות ביקוריי לאחת בשבוע"- מבהירה רבקה לגבר הקשיש את המצב.
-"טוב, איך שאת חושבת"- משיב רובן -ומפתיע אותה בכניעתו המהירה. 
-"אז מתי אני מתחילה "- היא תוקפת כל עוד הברזל חם. והוא שומע וראשו נתון במקום אחר ומנסה לדלות משולי זכרונו את שם המשפחה של הילד ההוא החצוף מילדי החרדים ושאל על הצרפתים. והוא בוהה בה ,והיא מסתכלת בו ומחכה לתשובה, לרגע אינה חשה במבוכה לשהות במחיצת גבר שאינו מסעוד שלה. אבל ברגעים אלה שרובן בוהה בה מתחילה אי-נוחות להשתלט על גופה, המבט הנעוץ בשמלתה, חשה את גופה נחשף ושמחה על בחירתה בשמלה שאינה מבליטה את גופה ומאידך מכרסמת בחשש אם צעדה זה היה נכון, אמת , כי זקן זה הניצב מולה כבר נראה כמו מי שאבד עליו הכלח, מה גרם במבטו המשמים הבוהה בה לעלות את כל פחדיה? הרי באמת מבטו לא ליטף את גופה, ועיניו בוהות למקום אחר , ועוד קודם שפוצה הזקן בתשובה, יודעת שפחדיה מציפים את רגשותיה, ופחד קמאי זה מטריד אותה יותר מכך. האם תהא מסוגלת לעבוד כסוכנת בית , בביתו של גבר זר , השרוי ללא אישה.
הזקן, כמי שניעור משינה עמוקה, מישיר מבט לעבר העלמה הצעירה מולו, ומתבלבל , האם הוא זה שבהה בה או שהיא זו שבוהה בו, מה היא שאלה? על מה דיברה ? , היא שואלת מתי היא מתחילה , והוא שואל עצמו ,איך שואלים אותה על הצרפתים, ואולי אינה כה פטפטנית , ולשכור אותה כסוכנת יהיה מקח טעות. ושנים בהם רגיל היה לנווט אנשים , לשלוט בהם במיומנות של מילים , וניסיון של שררה וכח, נראה שירדו לטמיון , ולמזער החלידו. 
-"תגידי , איך בדיוק הקשר שלך עם גב' הופמן " – המשפט יוצא מפיו , ולא אכפת לא כלל שבמשפט זה אינו משיב כלל לשאלתה, הוא חש שחזר למחוזות המוכרים לו, היא מרגישה שמבטו כבר לא בוהה בה, ובמובן מסוים שאלתו אינה מפתיעה אותה, הרי גם היא לא הייתה מכניסה אדם זר לביתה ללא בדיקה, רבקה מבינה כי היא התקדמה מהר מדי בשיחה , ועתה רובן משיבה למסלולה הנכון, הטבעי. 
-"גברת הופמן ואני שכנות , אני גרה בקצה שיכון דרום בדיוק ממול פינת הרחוב בו דרה גברת הופמן, באמת אין לי שפה משותפת עם רבות מנשים החרדיות מהקהילה, ורובן מסתגרות בינן ובין עצמן , אך גברות הופמן שונה , ומצאתי בה חברה טובה " – עונה רבקה ומסתירה את העובדה שיותר מחברה , גברת הופמן היא אוזן קשבת , אליה היא בורחת לתנות צרותיה. פניה מתכרכמים ואדמומיות מתפשטת בהם, טיק קטן נמשך בקצות השפה התחתונה.
מר רובן , שם לב לכל ניע בפניה של בת שיחו, ומנסה לאמוד איזה מידע היא מסתירה, ורושם לעצמו הישג קטנטן, ובמוקדם או במאוחר היא תחשוף את חרצובות לשונה. די לו בטיק הקטן לקבל החלטה להעסקתה. אך לא רצה להיראות נמהר או נלהב מדי , והפטיר :-
-"אז גברת הופמן , ריכלה על שאני מחפש עוזרת בית ".- מדגיש את העוזרת.
-"לא ריכלה"- מצחקקת רבקה –" פשוט נושא זה עלה כשסיפרתי לה שאני מחפשת עבודה, המצב בבית אינו פשוט , בעלי אינו מועסק זמן רב , וחשבתי לצאת לכמה שעות לעזור בפרנסת משפחתי". – מנדבת רבקה פרטים שלא נתבקשה למסור, אם תקיפות ונחישות לא תכניע את הזקן הזה, אולי נשאר בו מעט רחמים. 
-"מעט רכילות לא מזיקה , הנה ראי בזכותה קיבלת ראיון עבודה "-עונה הזקן בסרקזם ומעיף לכל הרוחות את שאריות אמונתה באנושיותו של גבר זה שלעת זקנתו ננטש על ידי רעייתו, למציאות בו נשארה הקבה אנוכיות . לכלא שבחר לחיות בו בשארית ימיו. 
-"בזכות רכילות זו , אולי תזכה לבית שראוי להתכבד בו "- משיבה בשנינות ובעוז, לא מניחה לבעל שיחתה להנציח עליונותו, מוכיחה כי למרות שהיא נצרכת לעבודה שנחשבת פחותת כבוד, שפתה העשירה מעידה עליה כאלף עדים שהיא באה ממסורת עשירה.
-"אכן, אני חושב שזכיתי לראיין את האישה שתעניק לביתי מגע של קסם" -עונה בחנופה מר רובן , יודע איך לקנות את בת שיחו. ושמח שתהיה לו אישה כזו בבית, אחת שתעניק חיים לבית שבמשך תקופה ארוכה נבל והתנוול. 
-"שמחה אני שמצאתי חן בעיניך"- מחייכת רבקה , והם מתכנסים לשיח עניני על גובה שכרה ושעות עבודתה.