כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על הרכות של ללוש ועל חן האהבה הצרפתי – "הוא + היא" - סרט

    28 תגובות   יום שבת, 9/4/16, 17:51

     

    "זה הכל?! מאכזב", חשבתי לרגע, כשנדלק האור באולם, "שיא הקיטש".

    אבל עבר יום, ועברו יומיים ועבר שבוע מאז שראיתי את הסרט, והנה משהו בסרט הזה לא הרפה ממני. עם כל יום שעבר, אהבתי את הסרט יותר ויותר, עד שהתחשק לי לרוץ ולראותו שוב, ועוד בא לי לגרום לכם ללכת וליהנות גם כן.

     

    הייתי אומרת, ש"הוא+היא", ( "Un Plus Une" ), סרטו של ללוש, יש בו משהו מאשליית החיים עצמם, משהו שקיים בחיים, התחושה  שככל שמצטברות השנים, כך נראים החיים בעינינו ראויים לחיותם יותר ויותר, כי מפאת קוצר הזכרון, נשכחים הימים הרעים ונשארת האופטימיות, הרצון להיאחז בחיים, תקוות החיים, שהיא אמנם תקוות הטיפש המאבד את זכרונו, תקוות האשליה, אבל בכל זאת תקווה. או לא.

     

    כשהחלטתי לכתוב על הסרט, ניסיתי להבהיר לעצמי, כמיטב יכולתי, מהו אותו משהו בסרט, שלא מרפה ממני מאז הצפיה בו.

    אם להודות על האמת, למרות מאמצי, אני לא יודעת ולא יודעת.

    אולי זה המקום הזה, שלא ניתן לדעת אותו בדיוק, המקום החמקמק, שאי אפשר להצביע עליו, לתפוס אותו, המקום המסתורי הזה, שאנחנו יכולים להרגיש אותו, אבל בשל מורכבותו, לעולם לא נוכל לנסחו בבהירות. המקום הסמוי , שהופך יצירה לכזו שנוגעת בנו, שמרגשת אותנו, המקום החמקמק הזה שבו מתרחשת האהבה, שבו מקבילה האהבה לחיים עצמם. מקום הקסם הסמוי. מקום החן.

    וכי איך נגדיר את הרטט שמעוררים בנו יצירה שאנחנו אוהבים, קטע מוזיקלי, קרבתו של אדם קרוב ואהוב, את העדנה, את הרכות שאלו מעוררים בנו, את הרצון להמשיך ולחיות.

     

    ללוש, רב המג, אלוף בכגון אלו. למרות זקנתו לא פג תוקף בקיאותו במלאכת האהבה החמקמקה.

    ללוש הצרפתי/היהודי – כמה לא ניכרת "יהודיותו" בסרט הזה, כמה מנצחת "צרפתיותו", איזה ממזר, איזה בדאי, איך הוא מצליח להאכיל אותנו לוקשים של אהבה, באיזו קלילות מעוררת קנאה, הוא נותן לגיבורי הסרט לזרום עם אשליית האהבה. באיזה חן.

     

    אנטואן, צרפתי רווק, חובב זיונים ומשיג אותם (בזכות חיוכו הכובש של ז'אן דוז'אן) הוא מלחין סרטים, שאוהב את חברתו הזמנית ושבע רצון מהיחסים אתה. הוא נוסע להודו להלחין מוסיקה לסרט "יוליה ורומיאו". "יוליה ורומיאו" הוא סרט בתוך סרט, (וריאציה על "רומיאו ויוליה" של שקספיר) על אהבה הודית לא אפשרית בין סטודנטית עשירה ובין גנב קטן. מתבקשת השוואה בין עלילת הסרט ובין העלילה של הסרט בתוך סרט. כל אחד מהם מקרין על זולתו.

    (הגנב הצעיר בורח לאחר שוד תכשיטים מהשוטרים שרודפים אחריו. במנוסתו במכונית גנובה, הוא דורס נערה. במקום להמשיך ולנוס, הוא עוצר, אוסף אותה, מביא אותה לבית החולים ומציל אותה. אי אפשר אחרת, השניים מתאהבים.) שגריר צרפת בהודו (כריסטוף למבר) עורך לכבוד המלחין ארוחה חגיגית ומושיב אותו ליד אשתו (אלזה זילברשטיין, החיננית). מפה, משיחה אקראית ומטופשת בין השניים , small talk , מתפתח סיפור אהבה לא חד משמעי.

     

    הסיפור מתרחש תוך כדי מסעם של השניים (כל אחד מסיבתו שלו) לפגישה עם גורו. המסע של השניים הוא הזדמנות להראות את הודו, אבל ללוש כמו ללוש לא מוותר על האשליה. הרי מדובר בסרט לא, אז למה להתיימר להראות את הודו כפי שהיא, הוא מראה לנו את הודו שבגלויות, הודו בדיונית, הודו שעל פני השטח, כזאת שמתגלה לעיניו של תייר מערבי, אורח נוטה ללון למספר ימים. הודו דמיונית.

    הוא טוב בזה, ללוש. כמה טוב להיות צרפתים בהודו, כמה טוב להיות אשת שגריר בהודו, כמה טוב להיות מלחין מערבי מפורסם בהודו, כמה יפה, כמה מרגש.

    משום מה, תוך כדי כתיבה, התקשר לי יחסו הקליל של ללוש למתואר בסרט, לאופרה, ל"שיקוי אהבה" של דוניצטי, והוא ללוש, נדמה לי לרגע, ל"דוטורה" שם באופרה, שמוכר אשליות.

    כן, גם ללוש הוא מין רוכל כזה באשליות והוא מוכר אותן, בקלילות, בחן, נותן לנו לרחף איתו מעל החיים, לצוף בבדיה במשקפיים ורודים. כמו בקומדיות הצרפתיות וההוליבודיות של פעם.למה לנו חיים, כשיש סרטים.

     

    באחת השיחות בין אנטואן המלחין לאנה, אשת השגריר, אומר אנטואן שהוא לא מכוון את חייו, את חייו ואת אהבותיו הוא מפקיר ליד המקרה. ואכן לפעמים נדמה כך בסרט, שהכל הרמוני, שהכל זורם במין נשיות רכה, ואף שיש שם קורבנות של סיפורי האהבה, הם שם, אבל כאילו אינם. כאילו כל הזמן ללוש קורץ אלינו בממזריות, כן, כן, אנטואן, מקרה אתה אומר, אתה מפקיד את חייך ואהבותיך למקרה, אבל מיד הוא מראה לנו את פני המסכה של השגריר הנבגד, מעין מפיסטו מתוחכם, שאי אפשר לרדת לסוף כוונותיו ולא אחת חשבתי, שהוא שבוחש מאחורי הקלעים ומכוון במיטב המניפולציות שלו את עלילת האהבה בין אשתו ובין המלחין, מעין, ישחקו השניים לפניו. ואולי לא, בכלל לא, אנה, אשת השגריר היא שביימה את ההתרחשויות. ואולי רק נדמה לי.

     

    לך תדע, כל מה שאגיד על הסרט, גם אתם וגם אני נוכל לומר עליו גם את ההיפך. בשל כך, בשל מורכבותו הסמויה מהעין, בשל מורכבותו המתגלה לאט לאט, אהבתי אותו, בגלל אלו אני ממליצה עליו כמו על האשליה, כמו על האהבה, כמו על החיים עצמם.

    ''

     

    כתבה: באבא יאגה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/16 22:46:

      צטט: יסינראל 2016-04-13 17:50:22

      גבר ואישה, אישה וגבר והודו כצלע נוספת?
      מעניין... מסקרנת הכתיבה שלך. תודה

      לא מצליחה לככב את הפוסט :(

      תודה רבה, דווקא הצלחת לככב

       

        13/4/16 17:50:

      גבר ואישה, אישה וגבר והודו כצלע נוספת?
      מעניין... מסקרנת הכתיבה שלך. תודה

      לא מצליחה לככב את הפוסט :(

        13/4/16 14:33:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-04-11 22:49:36

      אני מאד אהבתי את הסרט ולו בשל הנוסטלגיה .... (נזכרתי בללוש הצעיר ובי כילדה כמעט...) ואכן, הנה כאן -ובלקוניות גם כתבתי על כך http://cafe.themarker.com/post/3300732/

      ,תודה רבה, מכבית, אנסה לפתוח את הלינק ששלחת ולקרוא, כמובן

      אני מאד אהבתי את הסרט ולו בשל הנוסטלגיה .... (נזכרתי בללוש הצעיר ובי כילדה כמעט...) ואכן, הנה כאן -ובלקוניות גם כתבתי על כך http://cafe.themarker.com/post/3300732/
        11/4/16 22:15:

      צטט: sbhsport 2016-04-11 21:23:45

      תודה באבא, נראה מעניין בהחלט. תמיד הפקות כאלו הולכות על חבל דק כדי לא להפוך למעין סרט לעידוד התיירות, נראה שהסיפור מספיק חזק כדי להחזיק אותנו מעל רף המסע האקזוטי לארץ רחוקה.
      המסע הוא ממש לא העיקר, דווקא היחסים בין השניים ובכלל יחסים הם הסיפור

       

        11/4/16 21:23:
      תודה באבא, נראה מעניין בהחלט. תמיד הפקות כאלו הולכות על חבל דק כדי לא להפוך למעין סרט לעידוד התיירות, נראה שהסיפור מספיק חזק כדי להחזיק אותנו מעל רף המסע האקזוטי לארץ רחוקה.
        10/4/16 17:09:

      צטט: כורך דברים 2016-04-10 15:42:08

      אפשר לתרגם את שם הסרט ל- "אחד ואחת". זה גם נשמע יותר ללושי.
      גם חשבתי שכך צריך לתרגם, אבל בדרך כלל אצלינו לא מדייקים בשמות סרטים וגם לא בתרגום השוטף בסרט

       

        10/4/16 17:07:

      צטט: עמי100 2016-04-10 09:50:12

      בדרך כלל את יודעת על מה את ממליצה...
      בדרך כלל נכון
        10/4/16 17:07:

      צטט: barir 2016-04-10 08:27:34

      תודה. בדיוק חברה דיברה על הסרט ושהיא גם ממליצה . שבוע טוב
      אם כך קלעתי לדעת גדולים, זה בהחלט סרט לבנות
        10/4/16 17:06:

      צטט: ד. צמרת 2016-04-10 08:25:46

      שכנעת אותי שלא ללכת לסרט, בהודו הייתי......
      גם אני הייתי בהודו, אפילו מספר פעמים, אבל העיקר ששכנעתי אותך למשהו, גם לא ללכת זה שכנוע

       

        10/4/16 15:42:
      אפשר לתרגם את שם הסרט ל- "אחד ואחת". זה גם נשמע יותר ללושי.
        10/4/16 09:50:
      בדרך כלל את יודעת על מה את ממליצה...
        10/4/16 08:27:
      תודה. בדיוק חברה דיברה על הסרט ושהיא גם ממליצה . שבוע טוב
        10/4/16 08:25:
      שכנעת אותי שלא ללכת לסרט, בהודו הייתי......
        10/4/16 08:20:

      צטט: עמנב 2016-04-10 07:43:09

      ההמלצה שלך על הסרט בהחלט מעוררת בי סקרנות לראותו. תודה רבה ושבוע טוב, עמוס.
      תזכור שזה גם קיטש נפלא. מקווה שתהנה
        10/4/16 07:43:
      ההמלצה שלך על הסרט בהחלט מעוררת בי סקרנות לראותו. תודה רבה ושבוע טוב, עמוס.
        9/4/16 21:59:

      צטט: א ח א ב 2016-04-09 21:23:22

      תודה על ההמלצה. שבוע טוב :)
      שבוע טוב גם לך
        9/4/16 21:23:
      תודה על ההמלצה. שבוע טוב :)
        9/4/16 21:14:

      צטט: נומיקן 2016-04-09 21:02:25

      לא התכוונתי ללכת. אבל אלך...
      שמחה שהשתכנעת, אל תצפי לגדולות, רק לקטנות שיבואו לאט

       

        9/4/16 21:13:

      צטט: ~בועז22~ 2016-04-09 20:48:44

      כן, המקום המסתורי הזה..., החלק הגרעיני הפנימי שבו אין לזמן ולנצח שום תוחלת, המקום הזה שמוצא יופי בכמעט כול דבר, על אחת כמה וכמה אם הדבר ההוא, יפה לכשעצמו. ובכלל, יוצר שמצליח לאותו מקום גרעיני-פנימי לאכסן ולאפסן את אותה הנגיעה הקטנה בלב, שהרי לא לחינם נקרא אותו מאכל סיני מפורסם (סיני, לא הודי...), דים-סאם (נגיעה בלב)...

      תודה בועז, לא ידעתי על הדים-סאם, תודה, מכל מגיביי השכלתי וממך במיוחד

        9/4/16 21:02:
      לא התכוונתי ללכת. אבל אלך...
        9/4/16 20:48:
      כן, המקום המסתורי הזה..., החלק הגרעיני הפנימי שבו אין לזמן ולנצח שום תוחלת, המקום הזה שמוצא יופי בכמעט כול דבר, על אחת כמה וכמה אם הדבר ההוא, יפה לכשעצמו. ובכלל, יוצר שמצליח לאותו מקום גרעיני-פנימי לאכסן ולאפסן את אותה הנגיעה הקטנה בלב, שהרי לא לחינם נקרא אותו מאכל סיני מפורסם (סיני, לא הודי...), דים-סאם (נגיעה בלב)...
        9/4/16 20:25:

      צטט: bonbonyetta 2016-04-09 20:00:19

      *

      כתבת זאת עסיסי ונהדר, באמת עושה חשק ללכת לראות

      חושבת שתהני מהקלילות

        9/4/16 20:23:

      צטט: rossini 2016-04-09 19:35:35

      תיכננתי ללכת היום בהצגה יומית .

      משום מה הביקורת בידיעות היתה לא טובה.

      חבל שלא הלכתי לפי החושים שלי.

      שיכנעת אותי סופית.

      בלי נדר בשבת הבאה.

      כן קראתי את הביקורות, אבל זה שמאלץ וקיטש  במיטבו. מקווה שתהנה. להצגה יומית בטח שווה!

       

        9/4/16 20:00:

      *

      כתבת זאת עסיסי ונהדר, באמת עושה חשק ללכת לראות

        9/4/16 19:35:

      תיכננתי ללכת היום בהצגה יומית .

      משום מה הביקורת בידיעות היתה לא טובה.

      חבל שלא הלכתי לפי החושים שלי.

      שיכנעת אותי סופית.

      בלי נדר בשבת הבאה.

        9/4/16 19:17:

      צטט: Zvi Hartman 2016-04-09 19:10:48

      ללוש כמו ללוש שעשה גם את הסרט "גבר ואישה" יותר מלפני 40 שנה מציג את מערבולת האהבה

      כן אני זוכרת את הסרט

        9/4/16 19:10:
      ללוש כמו ללוש שעשה גם את הסרט "גבר ואישה" יותר מלפני 40 שנה מציג את מערבולת האהבה

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין