כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    הקשישה שהזיזה בית שלם

    18 תגובות   יום ראשון, 10/4/16, 11:40

     

    בשנת 1953, הרשויות של הייג` סטריט וור בהרטפורדשייר, אנגליה, פינו את מאי אליס סווידג` מביתה בגלל עבודות מועצה בכבישים. ביתה וכלבתה סאשה היו כל רכושה ומורשתה ולכן החליטה להרוס, למיין, להעביר ולבנות מחדש, אבן אחר אבן במו ידיה, אותו בית במחוז סמוך ל-150 ק"מ מביתה. המשימה ארכה 23 שנים. זה סיפור של אהבה, כוח ונחישות שאחייניתה, יורשת הבית, מספרת לנו היום בספרה שכתבה על דודתה המיוחדת.
      
    ''
      הבית המקורי בצילום למעלה והבית שנבנה שנית במיקומו העכשווי
     
    מאי אליס נולדה בסטריטהאם, בדרום לונדון, ב-1911. ממוצא עני, היא נאלצה לפרנס את משפחתה כאשר מלאו לה בקושי 10 שנים, לאחר שאביה נפטר באופן פתאומי מהתקף לב קשה. באותה תקופה, עבודות קלות והגונות לא חסרו בתעשייה הצבאית. מאי התקבלה לעבודה כפועלת מתלמדת במפעל לייצור מטוסים.
      
    החיים האדירים של מאי, שנאלצה להתבגר מהר מאוד בגלל `מכות הגורל וחיי אומללות` מלאים בפרקים מדהימים.
    בגיל 16 היא מכירה את אהבת חייה, דניס ווטסון, שחקן שייקספירי, אשר איתו מתכננת להתחתן ב-1938. מותו בטרם עת מתסכל את תוכניותיה. טבעת האירוסין מלווה אותה לנצח באסונה.
      
    ב-1947 היא עדיין באבל נצחי בגלל מותו של דניס ווטסון, היא פורשת מעבודתה ומחליטה לרכוש בית רעוע בהרטפורדשייר ולהפוך אותו לקן החם שתמיד רצתה לחלוק אותו עם דניס.
    הבית מספר 1 ברחוב מונו ראו, היה בעל בנייה טיפוסית אנגלית, הוא הוקם ב-1450 ע"י נזירים עשירים שהמשיכו את המסורת של ימי הביניים של אולמות פתוחים לגלריה מזוגגת. הבית היה חצי הרוס ומאי החליטה להשקיע את כל מאמציה ומעט הכסף שחסכה בשיקום הבית.
      
    ''
      מאי בעת הריסת ביתה
     
    את הכסף המועט היא השקיעה בחומר גלם ובשכר לבונה שיתקן היכן שקומתה הקטנה מנעה ממנה להגיע: התקרה הרעועה. השאר (עבודות נגרות, טיח, לבנים וכו`) עשתה במו ידיה ובזמן הרב שהיה לה בתוך בדידותה.
     
    ב-1953, לאחר 6 שנות עבודה, מאי סיימה סוף סוף את שיפוץ ביתה. הגאווה על שעשתה כמעט הכל במו ידיה, הפכו את ביתה לחלל בלתי נשכח, נכס נצחי, פרי של מאמץ ואבל על אהובה המת. אך היא לא ידעה שבעייתה הגדולה ביותר בפתח.
     
    באביב של אותה השנה הרשויות באותו מחוז אישרו פרויקט כדי לשפץ את הכבישים והכניסות לכפר. הכביש הראשי עבר באמצע המגרש של מאי ולא הייתה ברירה אלא לפנות אותה ולהרוס את ביתה היקר ללבה. אלה היו שנים אחרות.
     
    15 שנים של ניירת ומאבק נגד המועצה היו בלתי מספקות. התבוסה לא הכניעה את מאי אשר חיזקה את תשוקתה לפרויקט חייה. בגיל 60 החליטה להעביר את ביתה, אבן אחר אבן, פיסה אחר פיסה, קורה אחר קורה.
     
    "אני לא חושבת לאבד את הבית הנפלא הזה, הבית שלי. אם הם באמת חושבים שזה רק בית באמצע הדרך, אני אזיז אותו מכאן ואקים אותו מחדש לפני שאראה אותו הרוס".
     
    ב-1969 הדחפורים הגיעו לפתח ביתה, הפרויקט של מאי כבר התחיל. היא מספרה ומנתה כל אחת מהקורות, לבנים, אבנים, עמודים ואריחים לזיהוי וביינתו מחדש כפאזל ענקי.
     
    ''
    ממיינת רעפים
     
    המאמץ שלה עורר את חמלתו של צוות ההריסה שעזר למאשה לפרק ביותר מקצועיות וזהירות את מבנה העץ האדיר. עם גריז וצבעי ילדים, מאי קטלגה ומיינה את כל החלקים של ביתה והעבירה אותם לחלק של המגרש שלא הופקע. ככל שפירקה את ביתה, הלילות הפכו לקרים וחשופים יותר, כי מאי המשיכה להתגורר בשלד שנשאר מביתה.
     
    בהדרגה הסיפור שלה חצה גבולות והשמועה פשטה במחוזות השכנים. כמה תיירים שעברו דרך הכפר עזרו למאי בזמנם או בכספם, דבר אשר עזר לה לשרוד ולקנות מצרכים נחוצים.
     
    היא חיפשה זמן ארוך לרכוש אדמה כדי להקים עליה מחדש את ביתה. היא מצאה אתר בעיירת חוף, וולס נקסט דה סי בנורפולק וקיבלה היתר לתכנון שבידה כדי להקים את היסודות של ביתה המחודש. טנדר קטן ואינסוף נסיעות הפכו את ההעברה לארוכה בהיסטוריה. 23 שנים של הזזת אבנים.
     
    במהלך ההעברה הנצחית, התנאים של מאי היו של מצוקה אמיתית. ללא חשמל ומים זורמים נאלצה להסתפק במנורות נפט ויקטוריאניות. שעון קטן שימש ככרונומטר כדי לספור את הקורות והחלקים שהיה עליה להוציא מדי יום מהערמה. היה לה יומן בו רשמה את תכנון עבודתה ומטרתה יום יום. קרוון נטוש קטן וישן שימש לה כמחסה זמני למנוחתה.
     
    ב-1973 היסודות ובסיס הבית החדש היו מוכנים. אך לא היה זה עד 1981 שהצליחה לחבר מים זורמים ואת הרעפים הישנים לביתה. זה היה הרגע, ביום הולדתה ה-70, לעבור לביתה החדש-ישן.
     
    ''
     פאזל ענק של בית
     
    בשנת 1986 מלכת אנגליה בעצמה, הכירה בעבודתה ומאמצה של מאי והזמינה אותה לארמון בקינגהאם בקבלת פנים רשמית.
    למרות גילה, בגיל 76, עדיין המשיכה בשיפוץ ועלתה על פיגומים כדי להשלים חלונות ולעשות טיח ואת הפיניש בחזית הבית.
    ב-1992 יכלה להתקין אח עצים כדי לחמם את הבית.
     
    באותה שנה, בדיוק לפני יום הולדתה ה-82, כשבניית הבית הושלמה למעשה, אך בתחושה שזה בית שברירי מנייר, לפי דברי אחד הבונים שעזרו לה.
     
    אחייניתה והיורשת כריסטין אדמס, אספה יותר מ-500 מכתבים, יומנים ומסמכים שדודתה עשתה במהלך 23 השנים של שיקום הבית כדי לספר את הפרטים ואת הצרות של הסיפור הפנטסטי הזה. כיום הבית הוא אכסניה קטנה המנוהלת על ידי כריסטין.
     
    קשה לי לדמיין את גודל ההישג שעשתה הקשישה הזו וההתמדה והנחישות הראויים להערצה. שאפו לצוות ההריסה שהתחשב בה ועזר לה ולגבי "הוד מלכותה", היא באמת צריכה להיות בעלת הומור שחור כדי להזמין את האשה שנלחמה כמו לביאה בשביל הבית שלה לתוך הארמון שהיא גם שילמה את מיסיו מכיסה. מזעיף את הפה

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/16 00:19:

      צטט: שרון קדם 2016-04-10 12:05:13

      מעניין שהרשויות לא חשבו לממן לה את הבית החדש ושהסכימו לחכות עד שהיא תפנה את ביתה. מטורף לגמרי.
      ----
      זה גם הפליא אותי לגמרי..
        18/4/16 00:18:

      צטט: pinkason1 2016-04-10 21:51:12

      סיפור אנושי, שווה לעשות על סרט:) שבוע טוב
      -------------
      קדימה, לך על זה! :)
        18/4/16 00:18:

      צטט: א ח א ב 2016-04-10 22:12:55

      סיפור מדהים. בית וחיים..!!
      -----
      לחלוטין! :)
        18/4/16 00:17:

      צטט: grandpa.zohar 2016-04-10 22:57:59

      לא מסתדר לי

      ===

      אבל סיפור אמיתי בהחלט..

        18/4/16 00:17:

      צטט: זונות פוליטיות 2016-04-11 08:49:52

       

      ברוטוס:   ממש פינוי בינוי ויותר איטי מהקבלנים בישראל

       

       

      נטוס:      סיפור נפלא על אשה חזקה שלא חששה משום אתגר. שאפו מיליידי

      -----------

      הרסת אותי ברוטוס חיוך, ובאמת שאפו!

       

       

      ..

       

        18/4/16 00:16:

      צטט: רונית אברהם 2016-04-11 10:39:36

      הסיפור הזה מאוד עצוב.
      ----------
      מצד אחד, נכון, מצד שני, מעורר השראה, באמת, אין דבר העומד בפני הרצון..
        18/4/16 00:15:

      צטט: פאטהמורגנה 2016-04-11 11:04:59

      23 שנה.. חתיכת סיפור,תודה
      ------
      אכן, חתיכת סיפור, שמחה שאהבת :)
        18/4/16 00:14:

      צטט: HagitFriedlander 2016-04-12 09:43:33

      סיפור חיים מדהים ! כח רצון עז טמון באהבה לדבר וכמה עוצמה צריך לשים יעדים ולהגשימם...ומצד שני המון עצב נוטף ממנו, היאחזות ...
      =======
      את צודקת לגמרי.. זה סיפור מר-מתוק
        18/4/16 00:13:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-04-12 10:24:53

      אוי. אולי לא הומור שחור, אלא הומור אנגלי, אירוניה לא ממש דקה...
      ========
      לא משנה איזה הומור.. כמו שציינת, אירוניה לא ממש דקה /:
      אוי. אולי לא הומור שחור, אלא הומור אנגלי, אירוניה לא ממש דקה...
        12/4/16 09:43:
      סיפור חיים מדהים ! כח רצון עז טמון באהבה לדבר וכמה עוצמה צריך לשים יעדים ולהגשימם...ומצד שני המון עצב נוטף ממנו, היאחזות ...
        11/4/16 11:04:
      23 שנה.. חתיכת סיפור,תודה
        11/4/16 10:39:
      הסיפור הזה מאוד עצוב.
        11/4/16 08:49:

       

      ברוטוס:   ממש פינוי בינוי ויותר איטי מהקבלנים בישראל

       

       

      נטוס:      סיפור נפלא על אשה חזקה שלא חששה משום אתגר. שאפו מיליידי

       

       

      ..

       

        10/4/16 22:57:

      לא מסתדר לי

        10/4/16 22:12:
      סיפור מדהים. בית וחיים..!!
        10/4/16 21:51:
      סיפור אנושי, שווה לעשות על סרט:) שבוע טוב
        10/4/16 12:05:
      מעניין שהרשויות לא חשבו לממן לה את הבית החדש ושהסכימו לחכות עד שהיא תפנה את ביתה. מטורף לגמרי.

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין