כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    ציורים וסיפורים

    21 תגובות   יום רביעי, 13/4/16, 08:22

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 

     

    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי.

     

     

    ועכשיו בחזרה אל תולדותיך שלך.

    את ההצגה האחרונה ביימת בשנת 1990, אבל הבריחה מבימת הקיבוץ הייתה בהחלט סוף לקריירה ציבורית בתאטרון.

    מ-1985 התחלת לצייר, לא לפני שעשית את חג החמישים בקיבוץ כפר המכבי.  את הסיפורים על ציור  תביא אחר כך אבל יש איזה שיר שכתבת לכבוד המאורע. השיר הזה מופיע בקטלוג הראשון של ציוריך שיצא לאור בידיה של שילה דבור קסדי ובעזרתה של עיריית עפולה.


    והרי שיר הפרידה מהתאטרון והמעבר לציור -                                                                          

    אל   הציור

     

    אמור שלום למלים ולמנגינות

    ולמשחק ולאורות הבמה המתעתעים, גם,

    צאת כולכם לשלום ולכאב,

    ושלא להתראות יותר, בטקסט.

     

    כי צרו כתפיך משאת אתכם, צורחים,

    ונתלים בטרמפ אל פסגה מיוחלת.

     

    כי עכשו התאלמנתם ממך,

    בעודך חי. עוד ילד שלא גמר לגדול,

    ומעולם לא ידע לשחק.

     

    ואתה שומע נכדים קוראים, סבא!

    ואתה סבא שרוצה עוד לאמא, עם ביד מכחול,

    שאבא לא יכול לקנות לך.  אז.

     

    כך. בד, צבעים וכולך לבדכם.

    עם זה טוב לך.

    האש בעצמות כבר לא ממש שורפת.

     

    ולך בשירים יותר לא תקשיב,

    חרש מזה. עייף.  כל כך עייף.

     

    ואומרים שראו אותך מחייך,

    כשנוכחת כיצד מכפרים הדברים,

    זה על זה, נמוגים,

    לפי סדר הזמנים.

    1998

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2775533/

    אז, כאמור, עברת לציור וזה היה כך:

    בתקופה זו למדה אשתך מיקרוביולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל–אביב. במשך כל השבוע התגוררה בתל–אביב. אתה התחלת לעבוד בתעשייה ביטחונית (קבלנות משנה עבור "רפאל"), טיפלת  קצת בילדים, שכבר גדלו ובערב סתם השתעממת. מרוב שעמום התחלת לאפות עוגות, לבשל ריבות ולגרד מאחורי האוזן. אשתך רחמה עליך והביאה מתל-אביב קופסא קטנה של צבעי מים, כמה עפרונות ובלוק ציור ואמרה: " אולי תנסה לצייר במקום כל השעמום הזה?"

    ניסית לצייר לא כל-כך הצליח . חזרת וניסית שוב ושוב בעקשנות. כמה מהציורים ההם אתה שומר בתיקך עד היום. אתה זוכר איך שניסית לצייר את עצמך ותמיד זה יצא אבא שלך. אתה זוכר שבת אחת, בה יצאתם לפיקניק בנחל שופט, אתם ומשפחות יובל ורוזנברג. אתה סחבת לשם את צבעי המים ואת בלוק הציור וציירת אקוורל עם עצים ונחל. כולם אמרו שזה ציור יפה.

    גם אותו אתה שומר עד עצם היום הזה.

    ''

    עכשיו הייתה תאוות הציור לשרפה בשדה קוצים. את כל זמנך הפנוי הקדשת רק לציור.

     

    הפסקונת לעישון מקטרת. לפני כמה ימים התקשרה בדואר האלקטרוני פלונית איילה, ההיא שהייתה הכואורגרפית של ההצגה בנגבה. היא זוכרת גם זוכרת את כל ההצגה. היום היא כבר בת 66, עד 120. גם בשבילה זה היה מזמן וכנראה שכבר איננה עוסקת המחול. אתה ממש רווה נחת שיש עוד אחת כזאת שזוכרת.

     

    ועוד סיפור מלפני 40 שנה וזה בהקשר לאלה שמתפלחים לשמיים לפניך. בקיבוץ שכן אחד היה בחורצ'יק בן אולי 55. אתה זיהית אותו בנסיעות לתל-אביב ובחזרה באוטובוסים ומוניות. נדמה לך שהוא היה מרכז קניות או משהו כזה. הבחור הזה והחברים שלו שחקו שח-מט כמעט בכל ערב במועדון. הוא היה מקפיד להגיע ולשחק. חוץ מזה הוא נראה טוב מאוד והיה גם קצת שובב. כשלא הגיע לשחק נחשו החברים את הסיבה. ערב אחד כשמועדון השח פעל כרגיל והבחורצ'יק לא הגיע התפרצה פתאום למועדון איזה מתנדבת צעירה וצרחה באוזני החברים שיבואו מהר לחדר שלה ויעשו משהו עם הבחורצ'יק. כולם מהרו אל חדרה ושם הוא נמצא ערום ועריה על המיטה מת לחלוטין. המתנדבת סיפרה שהוא מת ממש באמצע האקט המענג. החבר'ה התייעצו ביניהם ולא איבדו זמן. הלבישו את הבחור ויצאו איתו החוצה כשהוא נישא ביניהם כאילו שהוא הולך בעצמו. הם הגיעו אתו למועדון השח-מט, הושיבו אותו מול לוח של משחק לא גמור ורק אז הזעיקו אמבולנס ורופא ואת המשפחה שלו ואמרו לכולם שהוא מת באמצע משחק שח. ועל-כך כבר אמרו חז"ל: "אם אתה אוהב את חברך ברור לו מיתה יפה".

    הסיפור הזה זלג בשקט ובצנעה בכל העמק המזרחי. כולם ידעו חוץ ממשפחתו. זה לא בדיוק שייך לתולדותיך ולא בטוח שזה מה שבאמת קרה. אתה שמעת שמספרים את זה על אחד ממושב סמוך שהיה נהג בקואופרטיב, גם כן עם מתנדבת מאותו הקיבוץ. לך תדע וזה אולי ממן הספורים שמספרים אותם בכל העולם כאילו שזה מה שקרה גם באיי הפסחא וגם בהונג קונג. אבל בתור סיפור זה לא רע.

    ''

    ואם כבר בכאלה אז עוד אחד מאותו המין. בקיבוץ שכן גדל בחור שהיה רקדן מפורסם. האבא שלו היה ממש דיקטטור של כל הקיבוץ וכולם פחדו ממנו. הבחור הרקדן התחבר עם אחד מבנות המשק ובסוף הם החליטו להתחתן. כשהשמועה נפוצה ברחבי הקיבוץ הזדרזו כמה מהוותיקים להודיע לבחור שלא יעז להתחתן עם בחירת לבו. למה?

    מפני שגם היא בתו של הדיקטטור הגדול וזהו. הבחור שמע וברח מהקיבוץ ולעולם לא חזר לשם. זה דווקא סיפור אמיתי ששמעת מאנשים שהיו שם. אבל גם זה מסוג הספורים שאפשר לספר אותו על כל מקום שבעולם. טוב. אתה מבקש סליחה מהנוגעים בדבר.  

    וזה מזכיר לך משהו מהפעוטון של בתך, בטח לפני ארבעים ותשע שנים. פעם הביאו קבלנים לתקן את גג הרעפים של הפעוטון. קבלן אחד עלה למעלה והשני עמד על יד הסולם. כשהפעוטים יצאו למרפסת התחילו לצעוק למראה שני הגברים, אבא!!! אבא!!! הזה שעל הגג צעק לחבר שלו "אמרתי לך שבקיבוץ אף אחד לא יודע מי האבא שלו!"

    http://cafe.themarker.com/image/2562840/

    אולי אתה שוכח אבל אתה לא עוסק פה לא בספורי דקמרון ולא בספורי קנטרברי. מה פתאום אתה מתחיל לספר על דברים כאלה סודיים ואלי קצת מלוכלכים? ובעיקר שאתה באופן אישי לא היית קשור לשום סיפור. אז אתה לא יודע למה.  אולי מפני שזה בטוח שבשום מקום לא כתבו על זה ושאם פעם יבוא למישהו לעשות דוקטורט על עסקי משפחה בקיבוץ, אז שבתוך החומר שיאסוף אולי הוא ימצא גם את הסיפורים האלה. לך תדע. במחשבה שנייה זה נראה שאתה יכול להאשים את עצמך בכל דבר שבעולם חוץ מ: 1. אתה לא יכולת לבחור מי הם הוריך.

    2. אתה לא יכולת לדעת מראש איזה מן בני אדם יהיו צאצאייך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/16 12:47:
      כיף לקרוא את הסיפורים, והציורים פשוט נהדרים.
        19/4/16 00:41:
      תאוות הציור כשריפה בשדה קוצים .... מאוד מתחברת לאמירה הזאת... בתחילת דרכי כציירת אני זוכרת את הכמיהה הזאת לצבעי השמן ולריח הטרפנטין ... הייתי עובדת בו זמנית על מספר ציורים... הציור הוא כאוויר לנשימה .... ואצלך אמנון יקר , העשייה המופלאה הזאת והשילוב המדהים בין האמנויות מעצים את העושר החווייתי הקיים בך כאמן, הפונה אל קהל. כעת עם הקריאה ניתן לראות את התהליך בהם סיפוריך שזורים נפלא על הבד ״סיפורי בדים ״... אוהבת מאוד את הנחת הצבעים על הבד . חג אביב שמח לכל משפחת בקר
        17/4/16 11:55:
      הנאצ אביב
        17/4/16 08:55:
      חג אביב שמח ופורח עם זכרונות טובים.
        16/4/16 22:05:

      צטט: debie30 2016-04-13 12:47:18

      המעבר מהמלים לכתמי צבע וקווים נפלא, העושר החוויתי בא לידי ביטוי בכתיבה ובציור. מאוד אוהבת את הציורים

      תודה. גם לציורים שלך יש איכות נדירה ואמירה ברורה.. :) 

        16/4/16 22:04:

      צטט: צ'יקיטיקה... 2016-04-13 13:56:45

      יופי של סיפורים ..... במיוחד החברות הנאמנה לאותו בחור שמת בשעת משחק שחמט :) הציורים נהדרים כרגיל.....

      תודה לך . שבוע טוב!!

        16/4/16 22:03:

      צטט: HagitFriedlander 2016-04-13 09:37:36

      מרחיב את הלב...הציורים והסיפורים מאותם ימים! תודה

      תודה לך ושבוע טוב :) 

        16/4/16 22:01:

      צטט: באבא יאגה 2016-04-13 16:41:55

      כייף, לנוכח איכות הציורים, התלהבתי מפשטות תחילתו של הרומן עם הציור...

      דברים טובים מתחילים בפשטות ..

        16/4/16 22:00:

      צטט: * חיוש * 2016-04-13 16:04:01

      אחאב חברי נשיקה

      התמוגגתי לקרוא מהסיפורים ה"סודיים" וה"מלוכלכים"

      אני עצמי כשהייתי בגרעין נח"ל התוודעתי לכמה סיפורים הזויים כאלו

      מפי חברי קיבוץ, מה הייתה האמת וכמה כל אחד אוסיף בסיפור של מפה לאוזן

      רק ההוא למעלה יודע (-:

      איזה יופי המעבר הזה לציור - הצליח לאביך, הציורים צבעוניים להפליא

      ( ממש כמו אביך שיהיה בריא )

      וכמה יפה הדיוקן שאביך צייר .

      * תודה ששיתפת אותנו מהזיכרונות של אביך

      ערב טוב ודרישת שלום לאביך

      תודה. זה באמת לא מעבר מובן ...מטקסט ומוזיקה לציור. 

        16/4/16 21:58:

      צטט: גילהסטחי 2016-04-14 13:18:41

      תמונות זה סיפורים ללא מילים. פסיכולוגית ניתן לפרש מדוע ציור דיוקנו דמה לפני אביו.

      אולי. אני סבור שהוא אינו דומה כל כך ..

        16/4/16 21:57:

      צטט: חני.א 2016-04-16 13:12:44

      לא בוחרים הורים אבל טוב שהם שלי.. לא בוחרים גם ילדים אבל טוב שהם שלי.. חג אביב שמח אחאב תודה על כל הציורים היפים של אביך תמסור לו

      חג שמח חני :-) 

        16/4/16 13:12:
      לא בוחרים הורים אבל טוב שהם שלי.. לא בוחרים גם ילדים אבל טוב שהם שלי.. חג אביב שמח אחאב תודה על כל הציורים היפים של אביך תמסור לו
        14/4/16 17:08:

      כנראה שלו האמא היתה מחברת אותו לאינטרנט הוא היה כותב בלוג. לזכר הדיקטטור הגדול תהנו מהשיר Shame And Scandal In The Family

        14/4/16 13:18:
      תמונות זה סיפורים ללא מילים. פסיכולוגית ניתן לפרש מדוע ציור דיוקנו דמה לפני אביו.
        14/4/16 08:28:
      תודה, אחאב. אוהבת להסתכל על הציורים ולדמיין סיפורים... חג שמח :)
      נאים הציורים והסיפור חי ונושם...
        13/4/16 16:41:
      כייף, לנוכח איכות הציורים, התלהבתי מפשטות תחילתו של הרומן עם הציור...
        13/4/16 16:04:

      אחאב חברי נשיקה

      התמוגגתי לקרוא מהסיפורים ה"סודיים" וה"מלוכלכים"

      אני עצמי כשהייתי בגרעין נח"ל התוודעתי לכמה סיפורים הזויים כאלו

      מפי חברי קיבוץ, מה הייתה האמת וכמה כל אחד אוסיף בסיפור של מפה לאוזן

      רק ההוא למעלה יודע (-:

      איזה יופי המעבר הזה לציור - הצליח לאביך, הציורים צבעוניים להפליא

      ( ממש כמו אביך שיהיה בריא )

      וכמה יפה הדיוקן שאביך צייר .

      * תודה ששיתפת אותנו מהזיכרונות של אביך

      ערב טוב ודרישת שלום לאביך

        13/4/16 13:56:
      יופי של סיפורים ..... במיוחד החברות הנאמנה לאותו בחור שמת בשעת משחק שחמט :) הציורים נהדרים כרגיל.....
        13/4/16 12:47:
      המעבר מהמלים לכתמי צבע וקווים נפלא, העושר החוויתי בא לידי ביטוי בכתיבה ובציור. מאוד אוהבת את הציורים
        13/4/16 09:37:
      מרחיב את הלב...הציורים והסיפורים מאותם ימים! תודה

      ארכיון

      פרופיל