זה היה בעת שירותי הצבאי באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת. שירתי כקשר במפקדת הדרום. אז היא הייתה מפקדה השייכת לפיקוד מרכז, עדיין לא היה פיקוד דרום. בראש מפקדת דרום היה אל"מ מאיר עמית וראש המטה שלו היה סא"ל רחבעם זאבי - גנדי. הייתה זו תקופה של פעולות תגמול של צה"ל נגד מתקני משטרה של ממלכת ירדן, אחת מהן - תקיפת משטרת ג'רנדאל - היא הסיפור שאני מבקש לספר.

הצנחנים הם אלה שנשלחו לתקוף את משטרת ג'רנדאל. מאיר הר-ציון היה הסייר שאמור היה לנווט את הכוח אל מטרתו. גנדי, ראש המטה, החליט שהוא ינווט את הכוח במקום מאיר הר-ציון שנעלב ולא יצא עם הכוח התוקף. הדברים ידועים לי ממקור ראשון: נשלחתי עם רכב קשר, שהתמקם על הגבול של ישראל, כדי לקבל תשדורות מהכוח התוקף ולהעבירן אל המפקדה בבאר שבע. הסיבה: המרחק בין משטרת ג'רנדאל לבאר שבע היה רב מדי עבור האלחוט של אותם הימים - מה שגרם לשיבושים בקליטת אלחוט ממרחקים כאלה. 

גנדי טעה בניווט הכוח, לא מצא את המשטרה והכוח התעכב וחזר מבלי לתקוף אותה. הכוח נשאר בשטח ירדן עד עליית הזריחה והתגלה על ידי הירדנים. הביזיון שגרם גנדי הושתק. אני זוכר שאנחנו, החפ"שים, צחקנו על כך שגנדי - כמו אותו אדמירל תורכי שנשלח על ידי הסולטן לתקוף את האי מלטה, לא מצא אותו, חזר ודיווח לסולטן שאין מלטה, או בתורכית - כפי שמסופר בהיסטוריה - "מלטה יוק."

אני לא מתכוון לדרוש שכר סופרים, אם יוסיפו את סיפורי ל - "מורשת גנדי" - שממשלות ישראל ממנות כבר שנים.