| אמא שלי אף פעם לא ביקשה מאיתנו להצטיין היא תמיד אמרה שהכי חשוב זה שנהיה "בני אדם " , אבל אני בת אדם הייתי צועקת לעברה מהמרפסת , והיא הייתה מחזירה לי "את לא " וכך חיוך היה עולה על פניי ועל פנייה היפות .בקיץ הייתי מוצאת לי מזור במרפסת ההיא , היא לא הייתה עוד מרפסת היא הייתה המרפסת שיש בה בגדים נעימים וחמים שיצאו רק עתה מחבלי הכביסה הבגדים עם הריח האהוב של אמא שלי , תמיד נקיים מעומלנים מקופלים בקפידה , אני הייתי יושבת על ערימת הבגדים שכבר לא בשימוש כאלה חולצות של סוף מסלול , שבט בתנועה , פרסומת של תחנת דלק ומעיל "דובון " מהחורף ההוא של המלחמה , את הרגליים הייתי מרימה מעט על שרפרף דהוי וככה כשמסביבי ריח ניחוח להשם הייתי מתחילה לפתור את התרגילים בזה אחר זה בשקדנות בהתפעלות כלום לא היה מוציא אותי מהמרפסת , את שאמא הייתה נכנסת ל"עוד מכונה " ורק הרעש היה גורם לי לקום ולברוח ."את רואה שאת לא בן אדם " אם כבר את כאן כל כך הרבה שעות מה הבעיה להוריד כביסה ולקפל ? אבל אמא ... בלי אבל אני יודעת מה תגידי לי .. שאין כמו הקיפול שלי והסדר המופתי שלי ... כך הייתה עונה לי , אבל אני באמת האמנתי בתום שזה כישרון להוציא כביסה מהחבל לקפלה למיינה לפי סוגי ילדים וכישרון מבורך יותר היה שאין אצלנו במשפחה גרב עזובה או בודדת . קצת לפני חנוכה הייתה אסיפת הורים אמא שלי תמיד הייתה עצובה ביום הזה למרות שהיא הכחישה אבל את אסיפת ההורים הזו של אותו ר"ח כסלו לא אשכח לעולם , היא יצאה מי"ב של אחותי מיכלי עם חיוך מאוזן לאוזן מיהרה ללכת לעברי חיבקה אותי והמתינה , אני הגעתי מוכנה עם כל הציונים שלי בקלסר שאם חס ושלום המורה תטעה בממוצע הציונים תהיה לי "ההוכחה " ממש זמינה לידי .רותי המחנכת קמה לעברנו לחצה את ידיה של אימי בחום הם מלמלו משהו ביידיש מתקופת הסמינר ואז החלה רותי קוראת בגאוות מחנכת ששמורה רק לה , ובכלל רותי היא סיפור בפני עצמו ...מתמטיקה 10 פיזיקה 10 היסטוריה 10 תנ"ך 10 לשון והבעה 10 ספורט 10 תושב"ע 10 דינים ומחשבת ישראל 10 אנגלית 10 אזרחות 10 נכון נפלא חייכה רותי כזו מוכשרת ונפלאה בת למופת , "רוחלה פשוט תתענגי " , אבל אמא שלי לא התענגה כלל ונהפכו היא התענתה , מה יש לך אמא שאלתי ? את לא מרוצה ? מרוצה היא הרימה גבות ? ממה יש לי להיות מרוצה ? אני העיניים של האף שלי כל איבר ואיבר בפנים קיבל מימד אחר ... מאותו יום לא שוחחתי עם אמא שלי על הלימודים הייתי נכנסת למרפסת ומפנה אותה כשאמא באה עד השרות הלאומי כשעברתי לירושלים לרחוב האפרסמון בגילה מצאתי שם מרפסת אחרת לחלוטין זנוחה ומלוכלכת ותמיד אבל תמיד עם זכר לממתק ממחנה כלשהו ... סידרתי את הספרים באופן מופתי על המדף שאבא תקע לי גם הארון היה מסודר החדר הריח קצת כמו בבית , בערב הבנות התכנסו בסלון מחר אנחנו מתחילות בבית הספר "דרורים " לעזור לילדים בלימודים לא הסתרתי את חיוכי כלל וכלל המוטבציה שהייתה לי הפריעה גם לאלוהים באותו היום , קיבלתי את קובי ילד בכיתה ד היועצת מסבירה לי את הרקע העלוב והעני ממנו הוא מגיע , אבל דאגה אני מעודדת את עצמי אני כבר אשנה אותו המבחן הקרוב הוא בגיאוגרפיה על נדידת ציפורים , אני מסכמת לו את החומר קובי תראה הכל מסוכם ומודגש לך אתה חייב להוציא 100 , קובי עונה לי אני לא חייב , למה לא אני מבטיחה לך אלו השאלות שיהיו במבחן , נו ו......... מסתכל עליי קובי ספק רחמים ספק בוז , מה נו נתכונן ותצטיין .... לאן נודדות הציפורים מאירופה ובאילו עונות ? מהו הגורם העיקרי לנדידת הציפורים ? אני ממשיכה מתלהבת ... קובי עונה ביבשות ומסתכל עליי באופן חרדתי .יום שלישי ניבה המורה מחזירה את המבחנים קובי מקבל 78 ואני מאוכזבת עד עמקי נשמתי ...מה יש לך שואל קובי אז פיספסתי כמה נקודות ....לא זכרתי הכל אבל את העיקר הפנמתי .... את המוסר השכל כן כן אני עונה מאוכזבת ומה המוסר השכל מה הקשר בכלל אני מרימה את הקול ...תראי עונה לי קובי הציפורים הללו נודדות כי קר להם הם נודדות למקום חם יותר שלא יהיה להם קר .... זו הבעיה שלנו אנחנו כל הזמן נודדים בשביל למצוא מקום חם יותר בשביל שיאהבו אותנו יותר בשביל שנקבל הגנה כלשהי , הציפורים הללו לא היו נודדות אם במקום הטבעי שלהם הם היו עושות קצת חם וחום את הרי יודעת אפשר לייצר בכמויות בעזרת חיוך טוב עידוד פירגון עזרה טיול קצר עם מוגבל ש200 מטר הם בשבילו מסלול למיטבי לכת , הם לקפוץ למחלקה הגראטרית ולשמוע את החכמה הזקנים ואז אין צורך לחפש במקום אחר כי גם ככה חם לך מהטוב שבעולם , אז אני יודע כמה זמן הם דוגרות נכון .. ואני יודע לאן הם עפות נכון ומה הקשר בין המשקל שלהן לדאיה עצמה ועכשיו .... תראי מכל דבר בטבע הזה יש מוסר השכל אלוהים לא אוהב אותנו נודדים הוא אוהב אותנו קבועים וחמים במקום הקר שלנו ... הכל הדהים אותי כל מילה שהוא אמר שנים ישבתי במרפסת של הבית אבל מעולם לא נתתי דעתי על הנדידה על הציפורים שעברו מול המרפסת ולמה בכלל הן צריכות את זה ? חזרתי הביתה לשבת הממולאים כבר היו מוכנים וגם עליי הגפן זיהיתי שסבתא הגיעה רק מריח הבשמים להבדלה אבל שלא כהרגלי נכנסתי ישר למרפסת הגשם החל לרדת והידיים דחופות לי בכיסים ... אני לא יודעת כמה זמן הייתי שם אולי שעה אולי שעתיים , רק ששמעתי את אמא אומרת יעלי מה את עושה כאן ?? התחלת ללמוד ואני לא יודעת .... לא חייכתי באתי להיות בת אדם ... |