חברים יקרים, התלבטתי רבות עד כדי הדרת שינה מעיניי אם אני מפרסמת את אשר על לבי. זה לא פשוט עבורי. אני מדברת על שינדלר כן, זה מהרשימה.

מצד אחד הוא הציל את אמי, מצד שני - בגלל שוחד הוא שלח את אבי למאוטהאוזן, שם ירו בו פעמיים והוא עבר מלקות ותלאות השם ישמור!

הוא לא היחיד אני יודעת, אבל הוא היחיד שהוא אבא שלי. אני יודעת גם על משפחות אחרות שלא רוצות לשמוע את השם שינדלר ובטח לא חושבות שהוא חסיד אומות העולם.

הדילמה קשה מנשוא, שהרי אין חלילה לשפוט את אותם הקורבנות אשר יכלו לשלם שוחד גבוה ובתמורה התפנה מקום על חשבון האחר.

בימים אלו שלפני יום השואה, הקושי והכאב מתגברים ככל שאני מתבגרת. הורי שניהם כבר לא בחיים לצערי, הבית היה בית משתף. מהיום בו אני זוכרת את עצמי - שמעתי את הסיפורים, האירועים והקשיים. יחד עם זאת אותה קבוצה ש-שינדלר הציל ושמרה על קשר הדוק כל השנים (הם בעצם היו המשפחה שלנו - הדודים), גם דאגה להביא את שינדלר – אותו הכרתי אישית -  כל שנה לארץ  וידעה ללא קשר אליו, לשמוח ולנצל את החיים ככל שניתן.

קבוצה מופלאה זו השתדלה להעניק לנו ילדות נורמלית (יחסית) על פי שיטתם. גדלנו כולנו יחד אתה בכאב ובצחוק. אבל תמיד תמיד מנקרת בי המחשבה שאבא שלי יכול היה לעבור את הזוועות שהיו - קצת אחרת.

יהי זכרם ברוך !!!