אחת הטעויות העיקריות בעיני, היא האפשרות שיריבי נתניהו מאפשרים לו להמשיך ולהשתמש בהגדרות של שמאל וימין פוליטיים. בעולם הם ממשיכות להתקיים, בישראל הן לא קיימות יותר. יש אנשים שעמדותיהם הפוליטיות הן קפיטליזם וכלכלת שוק חופשי אך מתנגדים לביבי, שממשיך לקרוא להם שמאל כדי לתעתע  ולהסית נגדם בשקריו האינסופיים את תומכיו בקלפי. אותו דין הוא ביחס לליברלים והסוציאליסטים. מתנגדיו של ביבי הם המתנגדים למשטר הלא הגון שהנהיג כאן נתניהו אבל לו נוח לערבב את כל מתנגדיו הפוליטיים, לקרוא להם "שמאל" כי הוא מרוויח מכך פוליטית. הערת שוליים: הטוקבקיסטים בשכר של ביבי בתקשורת הנהיגו את המילה הלגלגנית הנוחה לו: "הסמול".

עוד טעות, חשובה ועיקרית בעיני, היא האפשרות שהציבור והפוליטיקאים מאפשרים לביבי להחזיק כבר שנים רבות בערפול מוחלט של עמדותיו ביחס לפתרון הסכסוך  עם הפלסטינים והחתירה לשלום עמם. הרוב העצום, המוחלט ומעבר לכך של היהודים הישראלים מבינים את המציאות: אין שום אפשרות לשלום עם הפלסטינים, כל הפלסטינים כולל אזרחי ישראל, כי רצונם הלא משתנה לאורך זמן - עשרות רבות של שנים - הוא ביטול הריבונות היהודית המתקיימת כאן, במלים אחרות - השמדת ישראל. אבל ביבי, כדרכו הלא הגונה בכל עניין, לוחש באוזני הפשיסטים של "הבית היהודי" שהוא מבין שאין אפשרות לשלום אבל בפרהסיה הוא נואם את נאום בר אילן. ואילו למטורפי הדת הרוצים להרוג את הדמוקרטיה הישראלית עם הנהגת "מדינת הלכה" כאן, וגם מעוניינים רק בעטיני האוצר של מדינת ישראל - החרדים האשכנזים והמזרחיים - הוא מבטיח שוב ושוב כבר עשר שנים: יהיה "חוק הסדרים" דבוק לתקציב, משם תקבלו את הכסף שאתם דורשים. לאור המצב הפוליטי הזה כל הפוליטיקאים המתנגדים לשלטון ביבי: הרצוג, ציפי לבני, פרץ, יחימוביץ', מרגלית, כבל, לפיד וזהבה גלאון גם ממשיכים להתגודד מאחורי הססמה הריקה מתוכן מעשי של "חתירה לשלום" (חתירה לשום מקום). כיוון שביבי עושה מהם צחוק בשקריו ותעתועיו. עובדה: מיעוט קטן ובלתי ניתן לשינוי מצביע לו בבחירות ללא כל תנאי ואז הוא מצליח להרכיב ממשלת מיעוט (רוב של ח"כ 1 בכנסת!) עם עוד שני מיעוטים: פשיסטים וחרדים ומוביל את ישראל לאסון.

את משטר ביבי אפשר להפיל רק עם אמירת האמת הפוליטית ולא עם לחישות מפוזרות, לא מרוכזות של אמירות שאינן האמת הפוליטית אלא סובבות סביבה.

שקרן אפשר לנצח רק עם אמת.