לפעמים המורה שבי יוצאת החוצה ובשיא הכוח. הנה היינו בקרקס השבוע, היה חם, תור ארוך בחניון, יקר בכניסה אבל איך שהתייבשנו התחלתי להתעצבן במיוחד. לא חלילה על המופע, הוא היה מעולה אלא על האוכלוסיה סביבי. ילדים רצים, דוחפים, עולים עם הרגליים על הכיסאות ולא אכפת להם שמישהו יושב שם והם בכלל לא רואים בעיניים וזה עוד מילא, הם ילדים לא מחונכים אפשר עוד לעשות אתם משהו, הבעיה היא בהורים שלהם – לא רק שהם מעלימים עין, הם אפילו מעודדים – כן כן תעלה על הכיסא אל תלך מסביב או תן לאחותך כאפה אם היא מתנהגת לא יפה. הייתי בהלם וכבר לא יכולתי התחלתי להעיר לכולם לצעוק ולהטיף להורים, הילדים שלי התפדחו קשות למרות שהם סבלו מאוד מההתנהגות הברברית סביבם. אין מה לעשות אני מורה ולא כל ילדי ישראל לומדים אצלי או גדלים אצלי אבל אני לא יכולה להיות אדישה ולעמוד מנגד כשהם מתנהגים כמו חיות. ולפחות שיתנו לי ליהנות מהמופע בלי לעשות פעלולים מסביב.
|