כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    מותנים של עוף

    10 תגובות   יום חמישי, 28/4/16, 00:56

     

    ''

    ..
    שהאקסים שלך היו קרחים, ממושקפים ועם כרס, זה לא מפתיע אשה מעל גיל 40, שגם לא אכפת לה, אבל, שהחטובה הברונטית ההיא, בעלת המבט העמוק ואפל, מושלמת למשעי, תראה היום גברת שמנמנה, בלונדה עם ציצי ענק ועיניים ירוקות, זה כבר סיפור אחר.
     
    עדנה (שם בדוי), עבדה איתי בסוכנות פרסום לפני הרבה הרבה שנים. הזמנים היו קשים, השעות מתות והשעמום חגג כי אז לא היה פייסבוק או אינטרנט חופשי כמו היום כדי לבזבז זמן על שטויות ולהרוג זמן (כן, ולכתוב פוסטים בגנבה בזמן עבודה, אני מודה) ובכלל הסוכנות הזו עמדה על סף פשיטת רגל בגלל מחסור בלקוחות.

    חיבבתי את עדנה למרות ההתבכיינות הכרונית שלה, לבי יצא אליה בכול פעם ששלפה תמונות מהעבר הזוהר שלה והגישה לי אותן בחרדת קודש כדי שאביט בהן שוב בפעם המי יודע כמה:
    "תראי! תראי איזו דוגמנית הייתי לפני 20 שנה.. תראי איזה גוף, איזה רגליים..אחח אחח", נהגה להיאנח.
    נהגתי להרגיעה ולהגיד לה שגם היום היא אשה יפה וזה היה נכון, שפשוט היא צריכה לדעת איך להתלבש כדי להרגיש טוב יותר עם גופה. ניסיתי להדריכה כפי יכולתי והבנתי בענייני סטיילינג, אבל ברגעים אלה היה נדמה שתמיד לקתה בחירשות זמנית.
     
    איזה יום שני אחד, יוסי, הבוס השאפתני שלנו, נכנס כרוח סערה למשרד שחלקתי עם עדנה.
     
    "עדנה, ביום חמישי את חייבת לפגוש איזה אחד בשם אמנון שוורץ (שם בדוי) שהוא מנהל בכיר ב 'מנורות אלפא' (גם בדוי) כי הוא רוצה להזמין כמה עבודות גרפיקה לפרסום.. אני משאיר לך את הטלפון שלו, דברי עם המזכירה, צריך למכור לו משהו את יודעת מה המצב, משלא יהיה, אבל תמכרי!"
     
    כך הוא אמר וזרק כמה כרטיסי ביקור על השולחן.
    עדנה היתה גדולה ממני בערך ב-15 שנים, היא הייתה בסביבות ה-50. היא הייתה גרושה וגרה עם שני בניה, שני פריזיטים שמזמן היו צריכים לעוף מהבית אבל הם לא הראו שום סימן שאפילו חושבים על כך.
     
    "שוורץ.. - היא אמרה מהורהרת - הייתי מאוד מאוהבת באמנון! הוא היה בשכבה שלי, איך הוא מצא חן בעיניי!"
     
    ומתחה את עצמה כדי להגיע לכרטיסים שיוסי הבוס זרק על השולחן, לפני שיתרטבו משאריות קפה שנזל לנו כמה דקות קודם.
     
    "אמנון שוורץ. מנורות אלפא בע"מ. שותף ומנהל בכיר", היא קראה.
     
    "אוי אלוהים! ואם זה הוא? איך אני אברר? אני חייבת לדעת, כי זה משנה לגמרי מה אני הולכת ללבוש בריאיון.."
     
    "אבל יש הרבה שוורץ בארץ - ניסיתי לנפץ לה את בועת הפנטזיה".
     
    הנושא היה מעולה כדי להפיח קצת חיים ביום עבודה משמים.
     
    "זה הוא.. זה חייב להיות הוא.. - חזרה על עצמה - תראי, המפעל נמצא בפתח תקווה והוא היה גר בקרית אונו.. בטוח נשאר בסביבה.. בטוח זה הוא.. מה הוא יגיד כאשר יזכר מי אני? כי הוא חייב לזכור, הלכנו ביחד לאותן מסיבות, לבריכה.. מעניין מה שלומו.. אני חייבת להרביץ הופעה, חבל שזה לא קרה בחודש שעבר שרזיתי כל כך בשביל החתונה של אחייני.. אבל, אני נראית לא רע בכלל.. נכון?
     
    "אבל, כמה זמן לא ראית אותו?"
     
    "מממ.. מעל 30 שנה.."
     
    "מה? בחייך! את חושבת שהוא יזהה אותך?" - שאלתי מופתעת.
     
    "ברור שכן! יום יום נפגשנו בבית ספר.. ואני קצת רדפתי אחריו כאשר הוא נפרד מהחברה שלו.. אבל אחרי זה הם התחתנו ולא ראיתי אותם יותר. היא היתה ג`ינג`ית בהירה כזו, מכובסת, לבנה מלאה בנמשים, את יודעת, אני לא מבינה מה מצא בה. טוב, אז אלך למספרה מחר לעשות גוונים, במקום שבוע הבא" - הוסיפה ונגעה בשערה בעוד היא מסתכלת על עצמה בחלון ששימש לה כמראה.
     
    למחרת הקדשנו את רוב היום כדי שתחליט על האיפור, בגדים והאקססוריז האידיאליים שתבחר כדי להגיע לפגישה, בלי לשכוח את הנתונים שהיא צריכה למסור למיסטר שוורץ במישור העסקי.
     
    "אתמול בלילה מדדתי ומדדתי בגדים במשך שעתיים. בסוף בחרתי במכנס שחור וחולצונת בצבע חמאה"- אמרה נרגשת.
     
    "מאיזה בד החולצה?" - שאלתי מבוהלת כי בשבילי המילה 'חולצונת' העידה על משהו קטן, ובמידות של האשה הזו, לא היה שום דבר קטן.
     
    "מכותנה ולייקרה או משהו כזה, כן, מאוד צמודה, עם מחשוף סירה".
     
    למען השם! לא יכולתי לענות לה. לא רציתי לבאס אותה. מחשוף הסירה הוא מאוד מסוכן והקומבינציה עם כתפיים שפופות הוא פשוט אסון. ועוד מלייקרה!
    יש נשים שלא מבינות את ההבדל בלהראות סקסית ובין להראות כמו רולדת בשר ועדנה היתה אחת מהן.
     
    "אז קחי את זה, שימי את זה עליך מחר"- אמרתי לה והורדתי את שרשרת אבני השנהב השחור המזויפות שענדתי אותו יום -"זה יהיה מושלם עלייך".
     
    היא אודתה לי וענדה אותה על המקום. בדרך הביתה חשבתי הרבה עליה ובהופעתה לפגישה למחרת (פגישה שכל המשרד היה תלוי בה). בסוף הפסקתי לדאוג. אם אנו הנשים שרדנו את שרוולי העטלף, את הכריות המזעזעות של שנות ה80`, את מכנסי הפיל ואת תסרוקות שנות ה60`, לא ראיתי סיבה להיות כה פסימיסטית. הדבר היחיד שהדאיג אותי ולא היה לזה פתרון, הוא ההיקף של עדנה שבחודשים האחרונים הצליחה לעבות אותו כיד המלך, במיוחד סביב המותנים, למרות שהיא התכחשה לכך. בקטע הזה הייתה יותר עיוורת מערפד.
     
    ביום חמישי התעוררתי מוקדם. הייתי מתוחה, הרהרתי על המשימה הבלתי אפשרית של עדנה: היא הולכת לפגוש את אהבתה הישנה, מעניין איך זה ירגיש לה, הצפיות וכל זה, מעבר לכך, היא צריכה לכבוש אותו, ובכלל המטרה הנכונה של הפגישה היא למכור לו, לבצע עסקה כדי להציל מפשיטת רגל את חברת הפרסום ואת כל עובדיה, שבמציאות היינו רק ארבעה עובדים. לא רציתי להיות בנעליים שלה.
     
    היא הופיעה אחר הצהריים, שמחתי שיוסי הבוס לא היה, הפקידה השנייה הלכה מוקדם והשליח הלך לבצע כמה סידורים, נהיה לבד שעתיים לפחות. היא נראתה הרוסה לגמרי. הכנתי לה קפה וכיבדתי אותה עם כמה רוגלך ועוגיות שמרים קצת יבשים מהיום הקודם.
     
    "תראי"- אמרה לי כשהתחילה לספר - "אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל"- והחלה להוריד את מעילה, ואז נתגלתה חגורה מחרידה, רחבה מאוד, חיקוי של עור קרוקודיל.
     
    היא העיפה הכל על הכסא.
     
    "זה היה זוועה.. פשוט זוועה, תני לי אחד מהם.. לא, לא זה, השני,
      השמרים עם הקרם וניל" - הוסיפה ומזמזה את כל העוגיות שבמגשית קרטון - "אין לך מושג.."
     
    "יאללה, ספרי לפני שיחזור יוסי, זה היה הוא?"
     
    "כן, היה הוא. והמזכירה הייתה היא, אשתו, עם אותו פרצוף של אידיוטית".
     
    לא העזתי לשאול אותה על החלק העסקי, לראות אותה הרוסה ככה, שבר לי ת`לב.
     
    "אבל, מה קרה?"
     
    "פגשתי אותו. ישבנו לדבר במפעל הזה שבכלל נראה כמו צריף מגעיל ומדכא, כל כך עלוב שאפילו שמחתי שלא התחתנתי איתו, הוא סתם לוזר. והוא כמעט לא השתנה המניאק הזה. רק קצת כרס".
     
    "כל כך רע זה נראה?"
     
    "לא האמת, לא רע בכלל. הכל היה בסדר, רק הצריף מגעיל מבחוץ, אבל את צריכה לראות את המשרדים, מדהימים, מאוד מודרניים, מלאים בטלוויזיות ורהיטים מהממים".
     
    "הוא זיהה אותך? נזכר?"
     
    "היית מאמינה שלא? זה היה הכי גרוע, הוא הביט בי כאילו אני מוכרת לו, אך לא אמר מילה על כך, הוא היה ממש אנטיפט, בטח, הג`ינג`ית כל הזמן נכנסה ואמרה לו: אדון שוורץ ככה וככה אדון שוורץ תחתום על המסמך. תראי איזו טיפשה! חה חה חה. הרי גם היא הכירה אותי.. העניין הוא שהם לא נתנו לי להסביר על הרעיון שלנו לקמפיין הפרסומי, לא על התכנית תקשורת ושום דבר. הם חתכו אותי יפה מאוד. ואת יודעת שאני מעולה במכירות, אבל התחלתי להתבאס, אני גם קצת נאיבית והיו לי צפיות, אני יודעת? הייתי רוצה שלפחות יזהה אותי ויגיד לי שאני יפה.."
     
    "טוב נו, אולי הוא טמבל, אולי הוא זיהה אותך אבל לא רצה להגיד לך"- ניסיתי להישמע משכנעת, למרות שלא הבנתי איך היא חגרה את החגורה הזו שהבליטה את מה שהייתה אמורה להסתיר.
     
    "לא, הוא לא חשב, לא זיהה ולא כלום. ובנוסף נאלצתי לשמוע אותו.."
     
    "אבל מה הוא אמר לך?"
     
    "לי, שום דבר. אבל בגלל ששכחתי את השקית בקבלה, חזרתי כדי לקחת אותה, הוא היה במשרדו עם הג`ינג`ית. הם לא ראו אותי אבל יכלתי לשמוע אותם. היא אמרה לו ש "העדנה הזו מחברת הפרסום X, נראית לה פרצוף מוכר" והוא, את יודעת מה ענה לה?"
     
    "...........?"
     
    "'מי? מותניים של עוף? בחיים לא ראיתי אותה'. תארי לעצמך לשמוע את זה, רציתי למות! טסתי משם כדי שלא יראו אותי.. תכיני לי עוד קפה, בבקשה? ותני לי את הרוגלך הזה, את כבר אכלת את השני. אני על הקרשים.. חתיכת בן זונה... 'מותניים של עוף'. מה את אומרת על זה?'מותניים של עוף'. אני".
     
    נזכרתי בעדנה והקטע הזה היום, בתור באטליז. ראיתי בויטרינה של המקרר את שורת העופות ובאותו הזמן נשנשתי עוגייה. מגעילה כזו כשרה לפסח.
    ישר זרקתי אותה לפח. לא שיש לי מותן של דבורה, אבל בהשתקפותי באותה ויטרינה, שמתי לב שאני בדרך לקבל גם מותנים של עוף. צעקה
    כן, ברור, שבוע הבא דיאטה. אותה הבטחה כמו אחרי כל חג.
     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/16 10:19:
      כתוב יפה מאד......וכמו שנאמר כאן, אכן הגיע הזמן למודל האישה האמיתית, המלאה, העגלגלה, הנשית, שהגברים כל כך אוהבים אך מתביישים להיראות בפומבי עימה......
        7/5/16 23:20:

      צטט: זונות פוליטיות 2016-04-28 09:57:51

       

       

      ברוטוס:   "כן, ברור, בשבוע הבא מתחילים דיאטה. אותה הבטחתי כמו אחרי כל חג" ואני אומר כמו כולנו, מבטיחים

       

       

      נטוס:       הגיע העת שנשוב אל מודל היופי של המונה ליזה. למען השם, תנו כבוד לשמנות ולמלאות, לבעלי הכרס ולנהנתנים. מה רגע רגע? לא אמרתם שהמשיח כבר הגיע? אופס

      ---------

      לגמרי הגיע הזמן. אבל אני לא חושבת שזה יקרה בקרוב ובטח לא בדורות הבאים.. הרזון מושרש עמוק מדי בחברה שלנו.

      שבוע טוב יקירי!

       

       

      ..

        7/5/16 23:18:

      צטט: שמבוכל 2016-04-28 10:06:38

      סיפור חמוד (: לפעמים אנשים בזוגיות, במקרה הזה הבעל של הג'ינג'ית, אומרים דברים הפוכים ממה שהם חושבים באמת כדי לא לעורר קנאה מיותרת. ומה נהיה? חברה שלך מסתובבת שנים עם רושם לא נכון על עצמה ואת בסרטים על דיאטה ((:

      -------

      נכון מאוד! אבל נו, הרבה מאיתנו מתהלכים עם כמעט אותן תחושות. בזבוז אנרגיות מיותר.

      שבוע טוב! :)

        4/5/16 00:45:
      כתוב יפה, נשמע משכנע. כל טוב, עמוס.
        30/4/16 12:28:
      מתניים של עוף ..חחחחחחחחחחחח!! לא להאמין כמה תשומת לב מוענקת למקומות הלא נכונים.
        29/4/16 14:51:

      היה מישהו שתמיד היה קונה בגדים מידה אחת או שניים פחות מי מה שהיה צריך. המוכר העיר לא שזה יהיה קטן עליו. הוא התעקש: אני בדיאטה . והמוכר שאל האם הבגד יודע את זה?

        28/4/16 18:59:

      בהתחלה צחקתי.

      אחר כך הבנתי.

        28/4/16 13:19:

      עגלגלות ועדינות נשית זה תמיד טוב

       

      ''

        28/4/16 10:06:
      סיפור חמוד (: לפעמים אנשים בזוגיות, במקרה הזה הבעל של הג'ינג'ית, אומרים דברים הפוכים ממה שהם חושבים באמת כדי לא לעורר קנאה מיותרת. ומה נהיה? חברה שלך מסתובבת שנים עם רושם לא נכון על עצמה ואת בסרטים על דיאטה ((:
        28/4/16 09:57:

       

       

      ברוטוס:   "כן, ברור, בשבוע הבא מתחילים דיאטה. אותה הבטחתי כמו אחרי כל חג" ואני אומר כמו כולנו, מבטיחים

       

       

      נטוס:       הגיע העת שנשוב אל מודל היופי של המונה ליזה. למען השם, תנו כבוד לשמנות ולמלאות, לבעלי הכרס ולנהנתנים. מה רגע רגע? לא אמרתם שהמשיח כבר הגיע? אופס

       

       

      ..

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין