כאשר זוג נפרד חלה אחריות על הבעל להמשיך לכלכל את ילדיו ובמקרים מסוימים גם את בת זוגו לשעבר. האחריות הכלכלית הזו מתבטאת בתשלומי מזונות, וכאן נלמד על ההבדלים בין המזונות הניתנים לאישה לבין אלו הניתנים לילדים.

מזונות אישה
במקרים רבים לבעל ישנה יכולת כלכלית שגדולה באופן משמעותי מבת הזוג, וכך עשוי להיווצר מצב בו עד לפרידה בפועל (הגירושין) האישה מוצאת את עצמה חסרת היכולת הכלכלית אליה הורגלה במהלך הנישואים. במקרים שכאלו מורה בית המשפט או בית הדין הרבני על הבעל להעביר לבת הזוג מזונות אישה לתקופת זמן מוגבלת ועד לפרידה בפועל, בה תקבל האישה את חלקה בנכסים ותוכל לעמוד על רגליה מבחינה כלכלית. המזונות הללו, כאמור, הינם זמניים ונפסקים לתקופה קצובה של מספר חודשים ו\או עד לפסיקה בנושא. חשוב לציין כי המזונות הללו אינם ניתנים לכל אישה – אלא יש להוכיח כי האישה אינה בעלת יכולת כלכלית וכמו כן, הזכות למזונות נמנעת ממנה במקרים של בגידה שלה, ע"פ הדין העברי.

מזונות ילדים
לעומת המזונות שניתנים לאישה, מזונות הילדים הם בגדר חובה על הבעל, וההתחייבות שלו כלפי הילדים נשמרת ללא קשר להיותו בתוך מערכת הנישואים או מחוצה לה. המזונות כוללים השתתפות של האב בהוצאות המחיה של הילדים (קורת הגג, המיסים, המזון והביגוד) וכמו כן, בכל מה שקשור לחינוך ובריאות וכל זאת עד גיל 18. הכספים מועברים לידי האם והיא אחראית על השימוש בהם כראות עיניה. גם במקרה זה, המזונות לילדים אמורים לשקף נאמנה את איכות החיים לה הורגלו במהלך חייהם וכך גם נקבע הסכום בבית המשפט. המינימום האפשרי לילד עומד על 1700 שקלים ועל סכום זה יש להוסיף את ההשתתפות במדור (שכירות, מיסים וכו') וכאמור, השתתפות בהוצאות חינוך ובריאות. למעשה, ככל שלאב יש יותר ילדים, כך הוא ישלם יותר על מזונותיהם אך לא ביחס ישיר וזאת על מנת להימנע מסכומים גבוהים מדי שיפגעו ביכולותיו לפרנס את עצמו. את גובה מזונות הילדים קובע בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני או לחלופין, הסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג, אם נחתם. 

חשוב להדגיש כי החוק חל גם על ילדים שנולדו מחוץ למערכת הנישואים, כך שבמקרים אלו עשוי האב לבקש שלא להיות הורה בפועל עבור הילד, אך הוא בהחלט מחוייב לדאוג לספק את צרכיו מבחינה כלכלית עד הפיכתו לבוגר.