כותרות TheMarker >>
    page id : 9

    ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

    כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

    ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

    אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי

    תודעה מוקצפת

    ספק נספח ספק תחליף, ימים יגידו, לבלוג הבית, תודעה כוזבת, אשר בבלוגלי:
    http://false.blogli.co.il

    כי אנחנו לא שוויץ

    0 תגובות   יום ראשון, 29/4/07, 11:30

    אינדי_גו עיצבה כפתור הקורא לתת מקלט לפליטי דרפור, שלבו אותו בבלוגים שלכם.

     

    בתגובות לפוסט שלה תוהה אמיתי סנדי מה הקשר לשוויץ. 

    כיוון שבדיוק עכשיו פרסמתי בבלוג האחר שלי פוסט על הקשר ההדוק לשוויץ אני מוצא לנכון לפרסם אותו גם כאן.

     

    חמישים קילומטרים של לקחי שואה

     

    לפני קרוב לעשור ערכנו טיול שורשים עם סבתי ואחיה. במשך כמה ימים קצרים עברנו לאורך דרך החתחתים שעשו שניהם, אז פליטים צעירים, מבלגיה, דרומה לאורך הגבול המזרחי של צרפת אל מחוז החפץ של שוויץ הנייטרלית. הקפדנו לאורך הדרך להשתכן במלונות טובים, טרחנו אפילו להזמין שולחן במסעדה מעוטרת כוכבי מישלן, קצת בגלל קרובי משפחה שהורגלו בחיים טובים, אבל יותר מזה, להרגשתי, כסוג של התרסה, מעין חריצת לשון מול ההיסטוריה והכרזה ששרדנו, פרינו ורבינו, הצלחנו ושגשגנו, ועכשיו אנחנו חוזרים לכאן כמנצחים.

    עברנו ביערות בהם הסתתרו השניים צעדים ספורים מפטרולים גרמניים, ראינו את המקום בו הסתירו אותם חברי המחתרת הצרפתית, שמענו, כמעט לראשונה, על בני המשפחה שנשארו מאחור. ויחד איתם חצינו שוב את הגבול לעיירה השוויצרית המנומנמת בה ביקשו מקלט.

    ידענו כבר על האכזריות של הנייטרליות השוויצרית המעושה, על פשעי הבנקים השוויצרים, אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שגילינו שם. השמחה הייתה מוקדמת. תחנת המשטרה של אז עוד עומדת בפאתי העיירה, התחנה שאליה הובלו שני הצעירים, בדרך לגרושם חזרה אל מעבר לגבול. היא הייתה צעירה יותר, והשוויצרים הציעו לה להישאר בזמן שאחיה יגורש חזרה, היא סרבה, ושניהם גורשו. רק הסרבנות האפורה של אחד השוטרים המגרשים, זה שיעץ להם איך לחזור ולחצות את הגבול, היא שהצילה אותם. החוק השוויצרי, מסתבר, קבע שפליטים שנתפסו פחות ממאה קילומטרים מהגבול יוחזרו אל המדינה ממנה ברחו. בפעם השנייה הם הקפידו להמשיך את ההתגנבות עמוק אל תוך השטח השוויצרי.

    מדינת ישראל הפנימה את לקחי השואה, אין ספק, הנה ראו, מרחק "ההחזרה החמה" לפיו פועלים כוחות צה"ל הוא חמישים קילומטרים. לא אנחנו נכריח את פליטי דרפור לצעוד מאה קילומטרים במדבר כדי לזכות במקלט, לא. אנחנו, נאורים שכמותנו נסתפק בחמישים, ואז נקבל אותם בזרועות פתוחות.

    ומה אם זכרוני בוגד בי, אולי גם שם המרחק לא היה מאה קילומטרים? אולי הוא היה חמישים? מה אז? לא הפקנו שום לקח?

    תזכורת: היום (יום א' ה-29.4) ב-18:00 תיערך העצרת של אמנסטי ישראל למען פליטי דרפור ברחבת קריית הממשלה, דרך מנחם בגין 125 בתל אביב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      shahare
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין