זאת בגלל העובדה שהיום כתבת בעיתון "הארץ", שאותו אני קורא כבר עשרות שנים בגלל האוריינות שבה הוא ניחן. 

בגלל בורותי בתרבות האויבים של ארצי, הפלסטינים, בורות שיש אנשים שיבינו אותה, אני פוגש בפעם הראשונה בחיי בסטיריקון של האויב ומתפעל מכתיבתו הסטירית. שאפו, מוחמד עלי טאהא, אילולי היית עבורי אויב יכול להיות שהייתי טורח לחפש ולקרוא ספרים שלך אם תורגמו לשפה שאני יודע, כי כאן כתוב שאתה סופר. 

שנינו אויבים זה לזה, אך שנינו גם בני אדם ולכן צריך להתייחס לאיבה שלי כלפיך ולאיבה שלך כלפי בהבנה. איבה כלפי אויב היא אחת התכונות האנושיות שאפשר להבינן, גם אם יש פלסטינים שקוראים לה "גזענות". יתכן שאחרי דורות רבים שני העמים שלנו ימצאו את הדרך לחיות בכבוד האחד כלפי השני בארץ שבה הגורל הלגלגן החליט שאנחנו חייבים לחיות בה זה לצד זה מהסיבה שאין מקום אחר בעולם, שאחד משני עמינו רוצה וגם יכול להקים בו ריבונות מדינית ולהמשיך לחיות בה.

ועוד דבר פעוט על הסטירה שלך היום בעיתון "הארץ", שאני מקווה שהיושרה האינטלקטואלית שאני בטוח שניחנת בה, תאפשר לך להבין את כוונתי. הצבא שלנו הוא לא המוסרי ביותר בעולם, זאת מדקלמים כמו תוכים אצלנו מצביעיו האוטומטים של בנימין נתניהו, האדם הלא הגון. אבל מה שכן, הצבא שלנו נוהג במוסר האנושי האפשרי, כשהוא לוחם נגד פלסטינים שהורגים אימא ושני ילדיה במיטתם באישון לילה או הורגים אימא מול עיני ילדיה. זה המוסר המרבי שהצבא שלנו יכול להרשות לעצמו אל מול הלוחמים הפלסטינים שאנחנו מכנים טרוריסטים, בצדק לדעתי בגלל מעשיהם המהווים פשעים נגד האנושות. מעשים ששום בעל מוסר כלשהו לא היה עושה לעולם. זה רק חומר למחשבה עבורך. שום ישראלי שפוי לא היה מצפה ממך שתגנה מעשים של הטרוריסטים הפלסטינים שאתם מכנים בחוסר יושר אינטלקטואלי "לוחמים". כי גינוי כזה אצלכם יכול לעלות לך בחייך, זאת על פי "המוסר" הפלסטיני. אצלנו לפחות מאפשרים לעיתונאי כמו גדעון לוי לכתוב דברי בלע נגד לוחמינו המוסריים, ודבר רע לא קורה לגופו, כמו למשל זריקה מהקומה ה-18, מה שכבר קרה אצלכם. רק מקללים אותו פה ושם כשהוא מגזים, ולאחרונה הוא החל להגזים.