כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    הט אוזן והקשב לקול

    16 תגובות   יום שבת, 30/4/16, 21:56

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח. 

     

    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולי.

     

     

    כאן אתה אמור להמשיך ולעסוק בפרשת היותך צייר. מי בכלל מעניק לסתם אנשים את התואר החשוב הזה?  אף אחד. הפעם היחידה בה כינו אותך במסמך "אמנון בקר צייר" היתה כשקיבלת "שנה טובה" מעיריית חולון  אחרי שהצגת תערוכה ב"בית מאירוב".

    בשום מקום אחר זה לא כתוב ולא חתום ככה, אף על פי שהצגת תערוכות בשנים האחרונות למעלה משלושים פעמים.

    אתה נמצא בתקופת 1985 ואילך. זה קצת מפחיד. למה? נדמה לך שזה כבר לא ממש זיכרונות אלא משהו שקרה אתמול, אף על פי שזה בעצם 30 שנה. אז אתה לא יודע אם להמשיך ולקרוא לזה זיכרונות או לקרוא לזה דיווח מאתמול. אקטואליה. יש שלב לא כל כך ביניים בין הכל לבין הציור. בעוד איזה עמוד או שניים אולי תגיע לזה.

     

    ''

    בכל כמה שבועות אתה שומע ברשת ג' שירים עבריים ולפעמים גם את האורחת למשדר, אחת גַלִי (זאת שהיתה פעם בסטודיו שלך יחד עם ערמה של חבר'ה מ-"זמרשת").

    לך יש סנטימנט לתכנית הזאת, גם מפני שהקליטו שם אותך שר איזה 110 קטעים שונים של שירים של פעם.

    בהקשר הזה אתה שואל את עצמך על איזה שירים אתה ממש גדלת?

    איזה שירים היו לך כל הזמן בראש מתקופת ילדותך ועד לתקופה בה שרת לילדיך וגם עד עכשיו? בעצם, מאיזה שירים היה לך תמיד אכפת?

    אז הנה רשימה של כמה כאלה. מפליא אותך ללמוד מאתר זמרשת שרוב הלחנים הם בכלל  "עממיים" (כך כותבים על כל מה שלא יודעים מי זה המחבר):

     

    פְּרשׂ כְּנָפֶיךָ, עֶרֶב,
    עֲלֵי שָׂדֶה וָנִיר.
    לְךָ שָׁלוֹם נָרִיעָה,
    לְךָ נָשִׁירָה שִׁיר.

    סָבִיב מָה רַב הַשֶּׁקֶט,
    אֲוִיר הוֹלֵךְ וָקַר.
    זָמִיר יַנְעִים בַּחֹרֶשׁ,
    בְּקוֹל צָלוּל הוּא שָׁר.

    נוֹשֵׁב, לוֹטֵף הָרוּחַ,
    עַל הַר וָגַיְא הוּא שָׁט
    בַּגַּן שׁוֹשָׁן פּוֹרֵחַ,
    עֵינָיו יִסְגֹּר לְאַט.

    נִטָּשׁ הַצֵּל בָּעֵמֶק,
    בִּפְאַת-יָם אֹדֶם רַב
    עֲלֵי צַמֶּרֶת תֹּמֶר
    כָּבָה אַחֲרוֹן הַקַּו.

    פרוש כנפיך, ערב
    עלי שדה וניר.
    לך שלום נריעה, X2
    לך נשירה שיר.

    סביב מה רב השקט,
    אויר הולך וקר.
    זמיר ינעים בחורש X2
    בקול צליל הוא שר

    נושב, לוטף הרוח,
    על הר וגיא הוא שט,
    בגן שושן פורח X2
    עיני יסגור לאט.

    נטש הצל בעמק,
    בפאת-ים אודם רב,
    עלי צמרת תומר X2
    כבה אחרון הקו.

     

    ''

    יש עוד שיר שלא בטוח אם זה מבית החינוך בצפון או מהעדה "בתנועה המאוחדת".

     

    תוגת חרש ללב חדרה
    הד מתוך הדממה
    קול הזמיר המה
    מלא געגועים ורוך
    בסלסוליו.
    שירתו תדאה קל חיש,
    בכי יגונב חריש,
    תעורר בלב תוגה
    שירתו נוגה.

     

    השיר הזה הושר אז בארץ בדרך כלל ע"י מקהלות ולא סתם עם חבר'ה במעגל.

     

    הַזָּמִיר, הַזָּמִיר,
    אַל תַּפְרִיעַ בַּשִּׁיר
    חַיָּלִים בַּחֲזִית אַל תָּעִיר.

    שׁוּב בַּחֲזִית אָבִיב נוֹשֵׁם,
    אַךְ הַחַיָּל אֵינוֹ יָשֵׁן,
    לֹא יַעַן הַתּוֹתָח יַרְעִים,
    כִּי אִם מִפְּנֵי צְלִילֵי שִׁירִים.
    זֶה הַזָּמִיר הַשָּׁר שִׁירָיו
    שָׁכַח כִּי מִתְגַּעֵשׁ הַקְּרָב.

     

    זה שיר רוסי מתקופת מלחמת העולם השניה. מה פתאום קרבות מלחמה  וזמיר באמצע?  אבל איזה יופי של שיר. אם לא איכפת לך אז אולי שמת לב ששני השירים (תחכף יהיה עוד אחד) שהבאת פה הם כולם על זמיר.  מה זה צריך להביע? השד יודע. רגע! יכול להיות שהשד הזה שיודע יכול גם לספר את מה שהוא יודע: נכון שאת השירים למדת בבית החינוך בצפון בת"א כשהיית ילד. אבל הזמירים האלה התעוררו שוב ברוב עַם בבית הספר המשותף שבעין-חרוד ב-1977. זה היה בחג היובל של בית-הספר שנוסד כמסתבר ב-1927 עבור ילדי תל-יוסף ועין-חרוד.

     

    ''

    והיה זה אברמל'ה יריב, מנהל בית הספר המשותף, שפנה אליך אחרי חמישים שנים בבקשה לכתוב מחזה שיוצג בחג היובל של בית הספר.

    את המחזה היה אמור לביים לא פחות ולא יותר מאשר בני פורת הידוע והמפורסם בכל ההתישבות העובדת כבמאי-על מפתיע בסגנון שהביאו מצרפת הוא ויורם בוקר ואורי טננבאום (שני האחרונים פנטומימאים בין לאומיים שלמדו עוד אצל מרסל מרסו).


    אתה חיברת את המחזה "הט אוזן והקשב לקול", שכולו הווי בית הספר לאורך כל החמישים השנים. החומר הגולמי שגייסת לצורך זה היה הספר "דליות הגפן" של משה כרמי, עוד ספר שנכתב על המורה חיים שיפרוני, וספר השירים שליקטה המורה שושנה צ'נסטוכובסקה.

    אתה ידעת שכל בתי החינוך בפלסטינה ספגו השראה מבית הספר המשותף בעין חרוד, שהיה ראשון לרשת החינוך של זרם העובדים. ככה יכולת להעזר בכל מה שזכרת מבית החינוך בצפון של ילדותך.

    אתה זוכר שאנשי בית הספר - מורים ותלמידים וגם בוגרים - העריכו את המחזה והתפלאו איך אחד שלא למד בבית הספר הזה מסוגל לכתוב משהו שממש מבטא את הישות ואת תמונת העולם של בית הספר המשותף בעין חרוד. 

     

    ''

     

    אתה זוכר שלאחר כמה שבועות של חזרות על ההצגה הפתיעו אותך בסטודיו שלך גם אברמל'ה יריב וגם בני פורת והודיעו בחשש מה כי בני פורת הבמאי (עולה חדש מצרפת) לא מבין ולא יכול לחוש לא את הדמויות ולא את רוח המחזה. ובני פורת אישר זאת עם סומק קל בלחייו.

    אז מה ??? שאלת את שניהם בנימת עלבון מסויימת, מפני שאברמל'ה ויתר על שירותיך שלך כבמאי כבר לא כל כך אלמוני, אבל אברמל'ה יריב היה נחרץ:

    "אנחנו רוצים שאתה תביים את הסצנות עם השחקנים ושבני פורת יביים את כל המופע שהולך להיות ענק. אתה זוכר שתוך כדי העבודה בחזרות זכית להכיר פנים אל פנים את עובד מיכאלי מעין חרוד, הוא הוא "עַבֶּד" המיתולוגי "מילקוט הכזבים". 

    אגב, שם המחזה לקוח מהשורה הראשונה של שיר הקנון הידוע, שהרבו אז לשיר אותו בכל מיני התקהלויות בהן שרו שירים עממיים.

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/5/16 19:26:

      אחאב חברי נשיקה

      אמנון בקר הצייר  ( יחי ה' הידיעה שמעצימה את התואר)

      ובהערצה גדולה אכתוב שלא ממש משנה איך כינו את אביך היצירתי

      העיקר  שהציג  תערוכות עם ציוריו ומתארת לעצמי את ההתרגשות שחווה כל פעם מחדש

      כשהוצגו יצירותיו, ודבר לא ישווה לתחושת  אושר הנפש באותם רגעים.

      כמה יפה הפריחה הציורים של אביך 

      והיה מרגש לקרוא את המילים של השיר:

      שׁוּב בַּחֲזִית אָבִיב נוֹשֵׁם,
      אַךְ הַחַיָּל אֵינוֹ יָשֵׁן,
      לֹא יַעַן הַתּוֹתָח יַרְעִים,
      כִּי אִם מִפְּנֵי צְלִילֵי שִׁירִים.
      זֶה הַזָּמִיר הַשָּׁר שִׁירָיו
      שָׁכַח כִּי מִתְגַּעֵשׁ הַקְּרָב.

       

      תודה אחאב חברי על השיתוף בזיכרונות אביך, ולאביך היקר בריאות ואריכות ימים 

      התמוגגתי לקרוא עוד מזיכרונותיו

      * כוכב אהבה ממני

        7/5/16 14:24:
      יש לו סגנון מיוחד שאני אוהבת תגיד לו.
        3/5/16 21:46:
      תודה על המלים, תודה על הציורים ותודה על חתיכת ההסטוריה
        3/5/16 15:10:
      הציורים של אבא מרהיבים. הוא בהחלט ראוי לתואר צייר, אבל כנראה מפני שהוא ברוך כישרונות, יש לו גם שמות תואר נוספים. אי אפשר גם שלא להתפעל גם מהעברית של פעם...
        2/5/16 20:32:

      צטט: תכשיט 2016-04-30 23:04:55

      נהנית לקרוא אותך ואביך מושא להערצה....

      בשבילי הוא פשוט אבי:-) 

        2/5/16 20:31:

      צטט: OverCat 2016-05-01 00:34:19

      לגמרי כיף לקרוא כמו שכתבה פה תכשיט לפני ותארים איך להגיד, לפני שפגשתי את אמנון חשבתי שאתם קוראים לו אמן מלשון אומן רב תחומי כי זה התאור והתואר הכי נכון. מעבר למענטש שהוא ולגבי עין חרוד. יצא לי להיות שם בתערוכה של אמנות ישראלית אוסף לפני כמה זמן. זמיר לא זוכרת שהיה ואפילו את השיר על מנגינת הזמיר אני לא מאתרת כעת. בדיוק כמו שכתבתם. בכל אופן עונג לקרוא כאן. תודה !!

      תודה לך :) 

        2/5/16 20:30:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-05-01 19:55:40

      יפה. ופתאום עלה בדעתי שהנפשות הפועלות מכירות מקצת בני משפחתי בני הקיבוץ הזה. משפחת אגמון.

      עולם קטן. משפחת אגמון אהובה ומוכרת

        2/5/16 20:29:

      צטט: אהובהקליין 2016-05-01 21:24:04

       אחאב היקר.

       נהניתי מאד מהפוסט המעניין-

       מהתרחשויות של חיי אביך היקר.

      הציורים מלאי הרגש והצבע

      וכמובן השירים הנהדרים.

      יש לציין שאביך תמיד ניצל בחכמה את הזמן ולא ביזבז את הפנאי

       לדברים חסרי ערך,יש הרבה מה ללמוד ממנו.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

      תודה אהובה :) 

        2/5/16 20:29:

      צטט: גילהסטחי 2016-05-02 14:28:18

      מעניין איך זה לגדול עלברכיו של איש מוכשר, חכם ויוצא דופן שלא מבקש להמציא את הגלגל אלא להוסיף לו גוונים.

      טבעי מאד :-) 

        2/5/16 14:28:
      מעניין איך זה לגדול עלברכיו של איש מוכשר, חכם ויוצא דופן שלא מבקש להמציא את הגלגל אלא להוסיף לו גוונים.
        1/5/16 21:24:

       אחאב היקר.

       נהניתי מאד מהפוסט המעניין-

       מהתרחשויות של חיי אביך היקר.

      הציורים מלאי הרגש והצבע

      וכמובן השירים הנהדרים.

      יש לציין שאביך תמיד ניצל בחכמה את הזמן ולא ביזבז את הפנאי

       לדברים חסרי ערך,יש הרבה מה ללמוד ממנו.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

      יפה. ופתאום עלה בדעתי שהנפשות הפועלות מכירות מקצת בני משפחתי בני הקיבוץ הזה. משפחת אגמון.
        1/5/16 07:34:
      זמיר------>פעם כשיצרו כאן מוצרים ולא הסתמכו על הסינים ילדי ישראל למדו לנגן על חליליות זמיר.
        1/5/16 07:32:
      ציורים שירים הצגות - חיים עשירים
        1/5/16 00:34:

      לגמרי כיף לקרוא כמו שכתבה פה תכשיט לפני ותארים איך להגיד, לפני שפגשתי את אמנון חשבתי שאתם קוראים לו אמן מלשון אומן רב תחומי כי זה התאור והתואר הכי נכון. מעבר למענטש שהוא ולגבי עין חרוד. יצא לי להיות שם בתערוכה של אמנות ישראלית אוסף לפני כמה זמן. זמיר לא זוכרת שהיה ואפילו את השיר על מנגינת הזמיר אני לא מאתרת כעת. בדיוק כמו שכתבתם. בכל אופן עונג לקרוא כאן. תודה !!

        30/4/16 23:04:
      נהנית לקרוא אותך ואביך מושא להערצה....

      ארכיון

      פרופיל