חובת האמון היא החובה החמורה ביותר המוטלת על הבנק כלפי לקוחו.

חובת האמון אינה מסתפקת בכך שהבנק יפעל במקצועיות, ביושר ובהגינות, אלא דורשת מהבנק להגן על האינטרס של הלקוח ולפעול לקידומו.

על הבנק לראות את האינטרס של הלקוח כאינטרס המכריע ולהעדיפו על פני כל אינטרס אחר, כולל על פני האישי שלו.

חובת האמון דורשת מהבנק לדאוג לאינטרס של הלקוח גם במחיר פגיעה!! באינטרס של הבנק עצמו.

במשפט האזרחי אין חובה המציבה סטנדרט של התנהגות הגבוה יותר מאשר חובת האמון.

הדרישה מאדם לפעול למען האינטרס של הזולת ולהעדיפו על האינטרס האישי היא דרישה מחמירה במיוחד.

הפעילות הבנקאית כרוכה, מעצם טיבה, בניגודי עניינים, בין שמדובר בניגוד בין אינטרס של הבנק לבין אינטרס של הלקוח, בין שמדובר בניגוד בין אינטרסים של לקוחות שונים בינם לבין עצמם, ובין שמדובר בניגוד עניינים משולב הכולל את זה ואת זה.

כאשר באים ליישם את האיסור המוחלט על ניגוד עניינים, הלכה למעשה, בהקשר הבנקאי, קשה לראות כיצד יוכל הבנק לעמוד באיסור כה גורף ולהמשיך, בד בבד, לתת את המגוון הרחב של השירותים הבנקאיים הניתנים על - ידיו.

כאשר ניגודי העניינים טבועים בפעילות הבנקאית, ספק אם הבנק יהא מסוגל להימנע כליל מנסיבות שבהן מתקיים ניגוד עניינים. מכיוון שניגודי עניינים אינם ניתנים למניעה מוחלטת, ולאור היותו של האיסור על ניגוד עניינים איסור גורף, יאן קליימן לאורך השנים הפיק מאות חוות דעת מומחה, על בסיס תקדימים משפטיים, אשר עזרו ללקוחות הבנקים לקבל החזרים / קיזוזים בחשבונם.

כל חוות הדעת של יאן קליימן מבוססות על חוקי בנק ישראל, הוראות מפקח על הבנקים, והוראות ניהול תקין - חובות האמון והנאמנות.