האגו אצל הגבר והרגש אצל האישה, הם המאפיינים הדומיננטיים ביותר בחלוקה הראשונית, ועם זאת אנו בוחרים לעצום את העניים, מבלי לנסות להתעמק ולהבין את ההשפעה שלהם. התקשורת הזוגית, היא דבר מורכב המצריך מאתנו הבנה עמוקה של בן הזוג. ללא ההבנה של המאפיינים המרכזיים המניעים אותנו, לעולם לא נוכל להבין מה עובר על בן הזוג, ולבנות אתו תקשורת אמתית.
נסו לדמיין בלון גדול המשקף את התנהלות חיינו, וככל שהבלון מלא יותר כך אנו מלאים בעוצמה אישית. כמו בחלוקה הראשונית כך גם הבלונים שלנו בחרו את סוג התכולה שממלא אותם. הנקבי מלא ברגש והזכרי באגו. אני רוצה לתאר תחילה את בלון האגו והשפעתו על הגבר.
האגו כולו הוא תוצר של הראש, של המחשבות שלנו של ה- mind. האגו מתאר את העצמי, הוא המנוע השכלי של הגבר. האגו לעולם לא ילך נגדך, הוא תמיד יספר לך כמה אתה טוב, חזק, פיכח, מושלם, לא משנה כמה אתה טועה. לאגו יש אג'נדה; אתה תמיד צודק, והרגש הוא רק מחסום להיגיון הטבעי שלך.
רנה דקארט פילוסוף מהמאה ה – 17, (זכר כמובן) הציג לראשונה בספרו 'הגיונות על הפילוסופיה הראשונית' את המשפט "אני חושב, משמע אני קיים". אי אפשר לתאר את מהות האגו טוב יותר מדקארט. הוא קלע במדויק להגדרת האגו על פי הבנתו (הגברית). דקארט טען שכיוון שהחושים (מה שאנו חשים, מרגישים, הרגשות) יכולים לתעתע באדם, העדות האמינה היחידה לקיומו של האדם היא העובדה שהוא חושב. שכן אם אדם חושב, חייבת להיות ישות שהיא ה - "אני שחושב את המחשבה". לטענתו, זה התחום היחיד בו "לשד המתעתע" (כך הוא כינה את הרגש), יש יכולת להשפיע על בהירות המחשבה המנטלית, לכן עלינו לדבוק רק במחשבה, ולא להתחשב ברגש בבואנו לברר על האמת. למעשה הרגש תעתע בדקארט. הוא לא הצליח לחקור ולהבין איך פועל הרגש. הוא נבהל מאד מהשפעת הרגש על מחשבותיו, עד שהאגו המציא לזה שם שלא משתמע לשני פנים "שד מתעתע", שם שנועד לבטל כל השפעה של הרגש עליו.
האגו תמיד יאבק כדי לשמור על מקומו המרכזי בחיים הגבריים והרגש הוא המכשול היחיד העומד בדרכו. הגבר, תלויי באגו לחלוטין, הוא מנהל את חייו ושואב את הביטחון העצמי שלו ממנו. האגו הוא היסודות לבניין החיים של הגבר. הגבר יוכל להרקיע שחקים רק אם היסודות שלו (האגו) חזקים ונטועים עמוק בתוכו. האגו הוא כולו תוצר מחשבתי הגיוני של הראש ואין בו שום דבר מין הרגש. למעשה הוא הניגוד המושלם של הרגש ומיצג בדיוק את ההפך ממה שמיצגים הרגשות.
כשגבר הולך לעבודה, לבר עם חברים, או מתחיל עם בחורה ברחוב, האגו שם כדי לספר לו כמה הוא מוצלח, יפה, חכם ומצחיק. כשהאגו נפוח ומלא, הוא ידע להוציא מהגבר את המילים המדויקות ביותר לכל סיטואציה ויאפשר לו לתקשר בצורה רהוטה ולהציג עצמו במיטבו.
נכון שהאגו הגברי נראה לנשים מטופש קצת, או מוגזם וילדותי, אבל לגברים הוא חיוני כמו המים לדג. הגבר, מאז החלוקה הראשונית, חווה ולומד את האנרגיה הגברית. ולאישה על אף היותה מוכשרת, חכמה, ואינטליגנטית, אין שום סיכוי להבין זאת כמו הגבר, אשר כבר עידנים רבים חווה ולומד אותו.
נשים בעידן החדש הגדילו את האגו שלהן לממדים מרשימים מאוד, אבל זו רק אשליה של אגו. לא הגודל הוא זה שקובע את איכות האגו. פגשתי נשים רבות שגודל האגו שלהן לא בייש אף גבר, אבל לא כמות האגו היא שתקבע את איכות האנרגיה הזכרית, אלה היכולת לנוע ולהשתמש באגו בצורה חופשית. הגבר למד לעשות זאת משלב מוקדם יחסית בבריאה ואילו נשים מנסות לנכס לעצמן את היכולת הזו בזמן קצר.
על הנשים לחקור להתעמק באגו ולנסות להבין עד כמה מורכבת ועמוקה תכונה זו. לא כדי להשתמש בה כמו גבר, כיוון שהדבר לא אפשרי, אלא רק כדי שתוכלנה להבין טוב יותר, איך פועל הגבר שאתן. לנשים לעומת זאת, יש בלון בתוך הבטן, הנקרא רחם. בלון זה מכיל בתוכו את שלושת מרכזי האנרגיה התחתונים, הרגשיים, ובכל חודש כשהרחם מכין את עצמו לקבלת ביצית הוא מפעיל בנוסף לפעולות הפיזיולוגיות הידועות, גם את מרכזיי האנרגיה הרגשית שלהן.
הגברים למדו לקבל את העובדה שנשותיהם אמוציונליות מאוד בכל מחזור חודשי מבלי להבין את הסיבה לכך. כל שהם יודעים זה "כשדגל אדום מונף עדיף להם לשמור מרחק". עליהם להבין את הסיבה לכך. המרכזים הרגשיים של הנשים נכנסים לעבודה בתקופה זו של החודש, והבלון הרגשי נכנס לעבודה מוגברת.
שלא תיטעו לחשוב שבשאר החודש הנשים לא רגשיות, או פועלות מהאגו חלילה. הן תמיד יפעלו ופועלות מתוך הרגש. רק שבתקופת המחזור מוגברת הפעולה הרגשית פי כמה, מה שמיצר הצפה רגשית במרכזים התחתונים של האישה המתבטא ברגישות מוקצנת במהלך התקופה.
חודש בחודשו במשך עידנים רבים הייתה האישה צריכה להתמודד עם הצפה רגשית וללמוד להתנהל אתה, תוך תפקוד מלא בחיי היום יום, עד שהפכה מקצוענית. אישה יכולה לבכות, לצחוק, לאהוב ולשנוא בחצי שעה. לעומתה הגבר, אם הוא כועס, צריך שבוע כדי לעבד את הרגש עד שיוכל לתעל אותו לטובתו. לעבד ארבעה רגשות שונים בחצי שעה, זה דבר שאינו נתפס כאפשרי.
אמנם, רוב הגברים יגחכו להגדרת "המקצוענות" הנשית. הם יחשבו שהנשים שהם מכירים הן לא כאלו מקצועניות. הן מתפרקות מכל "שטות" ואינן מצליחות להחזיק בתוכן גם לא את הרגש הקטן ביותר. אך זה נובע מכך, שהם אינם תופסים את כמות רגש עמה צריכה האישה להתמודד. גם האישה לא תופסת לגמרי את השונות הרגשית מהגבר. בשבילה זה טבעי, זה חלק מהחיים שהיא נולדה לתוכם. אין בזה שום התמודדות מיוחדת. אם הייתי יכול לחלק את הרגש הנשי לעשרה חלקים שווים ולהטמיע חלק אחד בלבד בגבר הוא מיד היה חוטף התקף-לב מכיוון שאין לו יכולת לעבד רגשות כמו לאישה. הרגש אצל האישה הולך עמוק מאוד, לעצם מהותה. והוא זורם בכל וריד ועורק בגופה.
אני רוצה לחזור לאותה שבת בו הגיעו יוני וסיגל לחמין אצל אוליבר ודבי, ולהסביר, איך יוני וסיגל, מנקבים ללא כל מודעות, אחד לשני את הבלונים.
סיגל: "יוני הוא נהג נהדר". אמרה בציניות ברגע שהם הגיעו. "הוא לא פספס אף בור בכביש, זה נראה כאילו שהוא מחפש את הבורות בכביש כדי להיכנס אליהם."
כשהגבר נמצא בסיטואציה חברתית, האגו שלו בשיא פעולתו. האגו תמיד ימדוד אותו ביחס לסובבים. המשפט של סיגל נשמע לאגו כמו: יוני לא יודע לנהוג, כל מי שנמצא שם יודע בוודאי לנהוג טוב יותר ממנו, יוני הוא לא יוצלח. האגו הוא תוצר המחשבה ולכן הוא ניזון בעיקר מאסוציאציות, שהן כמובן יכולות להיות רבות מספור. בשלב זה נמצא האגו של יוני במגננה, למרות שזה נאמר "בצחוק". הוא ספג פגיעה קשה מאוד וצריך שיקום.
יוני: "סיגל תורידי לילדים את המעיל את לא רואה שהם בוערים מחום". הבלון הרגשי של סיגל, שמע זאת כך: את לא אימא כל כך טובה אם לא הבחנת שחם לילדים שלך, הרגש האימהי שלך הוא לא משהו. אז מוסיף יוני חטא על פשע, משבח את דבי בפני סיגל על הטעם המופלא של העוגיות שלה, ומציע לאשתו, "אולי תיקחי את המתכון?" פה, קיבל הבלון הרגשי מכה נוספת. לא רק שסיגל אמא לא מספיק טובה יש לה גם מה ללמוד מאישה אחרת בכל הקשור לאפיה. בבלון הרגש הנשי כל זה מתורגם לביקורת וחוסר ביטחון עצמי. אם במודע ואם לא, יוני משתמש בחוסר הביטחון של סיגל כמניפולציית שליטה, ועושה זאת בלי להבחין בנזק הנגרם לבלון הרגש שלה.
הבעיה היא שיוני וסיגל אינם מודעים לכוח השפעתן של המילים על בן הזוג, ועל עצמם. הם פיתחו עור של פיל כדי להימנע מחיצי הארס של המילים המפוצצות את בלון האגו או בלון הרגש. גם כשהם נעלבים ונפגעים, הם לא מביעים זאת אחד כלפי השנייה. הניסיון להראות לבן הזוג פגיעות נעלם תחת עור תנין עבה וקשה ואת מקומו תופסת מלחמה, ומי שינקב יותר חורים בבלון של בן הזוג ינצח. נוצרת מלחמה לא מודעת על "המילה האחרונה" מלחמת שליטה. מצב זה מרוקן את מאגר האנרגיה שנוצר מהחיבור הראשוני ומוריד את בני הזוג מדרגת אהבה ונתינה בלתי פוסקת, לרצון לקחת לעצמך בלבד, ולמלחמה בלתי פוסקת על האנרגיה המעטה שנשארה בזוגיות.
"איך אני חוזר אל מצב "החיבור הראשוני"? שאל אותי חבר, שסיפרתי לו את הסיפור של סיגל ויוני. "איך אני מחזיר את הגלגל אחורה?
התבוננות ומודעות כמובן. התבוננות בבלונים בחיי היום יום היא הדרך היחידה להכיר אותם. התבוננות היא כמו עבודת מחקר על הנושא. אם אתם חושבים שעל-ידי קריאה של ספר זה או אחר, או אולי שיחה עם פסיכולוג או יועץ זוגי ייפתרו לכם את כל בעיותיכם, אתם טועים!!! עבודה עצמית היא בלתי נמנעת, וככל שתעבדו קשה יותר כך תוכלו להבין וליישם זאת טוב יותר. אין ארוחות חינם. כל אחד ואחת חייבים לעבוד לחקור להתנסות ולהבין זאת על עצמם.
הרצון הראשוני של הנשמה הוא לחוות. ללא החוויה האישית הידע הוא חסר משמעות. רק החוויה האישית תצרוב את ההבנה בתודעה ותקבע אותה באופן עמוק, עד שתהפוך לחלק בלתי נפרד מההוויה. הרפרוף מעל דפי ספר זה הוא ניסיון בלבד להצית בכם את הרצון להתבונן.
כדי להבין את בלון הרגש ובלון האגו צריך להכיר את דרך פעולתם האנרגטית. האנרגיה הרגשית, רוטטת מהר יותר מהאנרגיה השכלית. כאשר בלון הרגש של האישה מלא עד אפס מקום הוא משחרר אנרגיה רגשית רבה לא מעובדת למרכזים השכליים שלה. המפגש בין האנרגיה הרגשית הרוטטת במהירות עם האנרגיה השכלית האיטית יותר יוצר חיכוך המייצר את הפיצוץ הרגשי. בבלון האגו התהליך הפוך. כאשר האנרגיה השכלית של הגבר הרוטטת לאט נשפכת ללא שליטה אל המרכזים הרגשיים נוצר אצלו בלבול וכעס לא מובן.
על כל אחד להתחיל ולהתבונן בבלון הנמצא בתוכו. האישה צריכה להבין עד כמה בלון הרגש מהווה חלק בלתי נפרד ממנה, לחקור באיזה אופן הוא משפיע עליה, בפרט כשהיא באינטראקציה מילולית עם בן הזוגה, ולהתבונן בתחושות הפיזיות המתעוררות בה, בכל פעם שהיא פוגשת את האנרגיה הגברית.
בשלב הבא עליה ללמוד, כיצד להביע רגשותיה מבלי לפגוע בבן זוגה, למצוא דרך בה היא יכולה לצמצם ולזכך את רגשותיה למרכזים העליונים לפני שהיא מטיחה אותם בצורה גסה ולא מעובדת. גבר יהיה מסוגל להכיל את האנרגיה הרגשית, במידה ועברה זיכוך במרכזים השכליים. ככל שהאנרגיה הרגשית של האישה מזוככת יותר כך תוכל להפנות כמות רבה של אנרגיה רגשית, מבלי לזעזע את כל הווייתו.
גברים מסוגלים להכיל רגש אחד בכל פעם. אל לאישה להאשים את בן זוגה בחוסר הבנה של מכלול רגשותיה כי הוא אף פעם לא יבין מה באמת היא חווה, אלא עליה לתווך את הרגשות למילים פשוטות המשקפות את פגיעותה. אם הוא ירגיש שהיא מאשימה אותו, זה רק יכניס אותו למגננה ויסגור אותו יותר.
השימוש בשפה מדויקת חשוב מאוד. אם בן הזוג התנהג בביקורתיות, והעיר על הדרך בה זוגתו מתנהלת, היא יכולה לכעוס עליו ולהטיח בו אשמה. מצד שני היא יכולה לחשוף את פגיעותה בצורה פשוטה, ולהגיד נפגעתי. באופן זה הגבר יהיה מסוגל להבין ופחות להתווכח, שהרי זה מה שהיא מרגישה. כל האשמה היכולה לגרור לוויכוח על מי צודק אינה קיימת. אם תוסיפו לזה גם את הפגיעות האמתית שהאישה חווה באותו הרגע, זה יגרום לגבר לרצות לגונן עליה, ולהכיל את רגשותיה.
עניין נוסף שעל האישה להתבונן בו, הוא האגו של בן זוגה. הווית האגו הגברית היא עניין שקשה לנשים להבין. זה לא שהאישה אינה חווה את האגו, הוא פשוט נמצא בממדים אחרים אצל הגבר והשפעותיו עליו מחלחלות עמוק לעצם הווייתו . האגו הגברי מושפע מדברים כל-כך קטנים שלתובנה הנשית זה נתפס כלא הגיוני, לא מציאותי, או פשוט ילדותי. לרוב אפשר לראות את התנודות הברורות על האגו בתחומים כדוגמת - האם הוא מפרנס טוב בעיניה - האם הוא מספק אותה מינית, - האם הוא נתפש כאינטליגנט, - ובעל שיחה טוב. אלו הן סיטואציות שבהן אפשר לראות בבירור את השפעת האגו על הגבר ואין צורך בהתבוננות מעמיקה כדי להבין שהן מטלטלות את עולמו והופכות אותו לבעל ביטחון עצמי גבוה או לאדם רפוי, אשר אינו מתפקד בצורה חיונית.
מהאישה הייתי מבקש להעמיק בהתבוננות בבן הזוג. עליה להבין שהאגו הגברי בין אם הגבר מודע לזה ובין אם לאו, אומד את יכולת הנתינה שלו אליה, יותר מכל דבר אחר. אם הוא מצליח לספק את צרכיה הכלכליים, המיניים או כל צורך העולה על רוחה, האגו מספר לו שהוא במצב הטוב ביותר שגבר יכול להיות בו, ושהוא ממלא את ייעודו בחיים. גבר שמצליח לספק את כל רצונותיה של בת זוגו הוא הגבר המושלם, לפחות בעיני עצמו. שם האגו הגברי הוא בשיא תפארתו.
אחד המשפטים שזעזעו אותי שמעתי בשיחת נשים על העצמה נשית. "את לא צריכה את הגבר כדי להיות חזקה", עודדה אישה אחת את חברתה. זהו משפט שלטעמי מעוות את כל משמעות הזוגיות, ומוביל להיפרדות ולניתוק. זו רק חומת הגנה שאישה מציבה סביב רגשותיה כדי לא להיפגע, אך מלחמה היא לא הדרך. לאחר שתציב חומה גבוה סביב רגשותיה, היא תגלה סביבה אדמה חרבה, והגבר שאתה הוא אינו הגבר שהיא רצתה או בחרה כשנכנסה לזוגיות הזו. הגבר צריך את הנזקקות שלך על מנת להיות חזק. היכולת של האישה למוטט את האגו הגברי אינה דורשת מאמץ. אם לא תאפשר לו לתת לה הוא מיד יקמל ויאבד מחיוניותו.
גבר שלא מסוגל לספק את אשתו נתפש כלא גברי מספיק בעיני עצמו. הגבר זקוק להזדמנויות לספק את אשתו, יותר ממה שהיא באמת צריכה, לכן הזדקקות מצידה למרות יכולתה להיות "חזקה בלעדיו" הינה חיונית עבור מערכת היחסים. בחיי היום יום זה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים ביותר. לא מעט פעמים שמעתי נשים דורשות מבן זוגן לעשות משהו כמו לשפוך את הפח, לשטוף כלים, לקלח את הילדים, וכד'.
"היכן הבעיה", שאלה אותי מישהי. "אם אתה אומר שהרצון הגברי הוא לתת לאישה, אז למה הדרישה שלנו שיעזרו לנו מתקבלת מצדכם תמיד בטרוניה?"
אני זוכר את השיחות שלי עם עינב בנושא. היא טענה שזה גורם לה להרגיש כמקבצת נדבות, שהיא צריכה לבקש ממני לעזור לה כל פעם מחדש, שאני גם חי בבית הזה, וצריך לראות לבד שיש פה עבודה רבה. אני צריך לעזור מבלי שהיא תצטרך לבקש זאת כל פעם מחדש.
זה הוא אחד הקונפליקטים השכיחים ביותר במערכות היחסים. כמעט כל אישה שפגשתי השמיעה בפני את הטענה הזו. "למה הוא לא יכול לראות לבד שאני קורסת תחת העומס? ופשוט לעזור. למה אני צריכה להגיד לו כל הזמן, מה ואיך לעשות?"
הגבר מחושב מאוד וכל פעולה שהוא עושה מיועדת למלא עבורו את בלון האגו החיוני כל-כך לקיומו. אם הוא עושה פעולה שאינה ממלאת את האגו, הוא לא מרגיש חיוני, הוא מרגיש שהוא מבזבז את האנרגיה שלו לריק, ועל אחת כמה וכמה אם הפעולה מרוקנת אותו מאגו.
אם הגבר נדרש לשטוף כלים, הוא קיבל פקודה והוא חייב לבצע אותה. לאגו אין שום יכולת להתפאר בעזרה שלו או בסיפוק בת הזוג. מצד שני, אם האישה תפנה אליו בגישה שונה כמו "מאמי ,אני עייפה אתה יכול לעזור לי עם הכלים? אני צריכה הפסקה קצרה", האגו יכול לחגוג-הנה הגיעה בקשה לעזרה. האגו צוהל "אתה נצרך פה, לך תעזור! ותמלא את ייעודך", האגו יספר לגבר "אתה יכול לתת, והמקבל גם יעריך את זה, שהריי הוא ביקש את עזרתך". בשני המקרים הגבר שוטף את הכלים, רק שבראשון הוא מרוקן מאגו ובשני הוא מתמלא.
אני יודע שלאישה זה נראה קטנוני וילדותי, אבל בכל פעולה, או בקשה שלה מבן זוגה לעשות משהו, ישנן שתי דרכים, אחת שממלאת אותו ואחת שמרוקנת. ותוך כדי התבוננות באגו הגברי, היא תוכל ללמוד כיצד להפעיל את בן זוגה בצורה שממלאת את כל צרכיה ועדיין משאירה אותו חיוני. באופן זה היא אינה נשארת עם ההתמודדות הפיזית והרגשית של החיים לבדה, והוא מצדו, ירגיש שהנתינה שלו מכוונת למקום נצרך.
הגבר, צריך להתחיל את עבודת ההתבוננות בבלון האגו, ולקבל את העובדה שהוא חלק חיוני מאוד בחייו. הקושי בהתבוננות באגו היא עצם ההבנה שהאגו לוקה בחסר ומתוך כך מיד ירצה לגונן על עצמו, ולהימנע מהתבוננות באגו בצורה מעמיקה. מכאן גם הקושי להסביר לבנות הזוג את חווית האגו בתוך מערכת היחסים. כל גבר צריך לחקור כיצד פועל האגו ומה משפיע עליו, כדי שיוכל להפנות את תשומת הלב של בת זוגתו לפגיעותו. הגבר צריך להתבונן בבלון הרגש של האישה. ההתבוננות במצב הרגשי של בת זוגתו תיתן לו אינדיקציה טובה על כמות הרגש שהיא מתמודדת אתו בזמן נתון. במילים פשוטות, אם האישה צורחת עליך או על הילדים, סימן שהיא עומדת להתפקע מכמות הרגש המציפה אותה. ככל שירבה הגבר להתבונן בבלון הרגש של האישה, כך יוכל לראות את השלבים שהיא עוברת עד ההתפוצצות הרגשית, ולתמוך ולעזור לה לפרוק את המתח הרגשי לפניי שהוא מגיע לפיצוץ. האישה היא ספוג רגשי. כל היום אוספת רגשות. בלון הרגש מעבד כל פעולה ומחשבה שהיא חושבת, או עושה, במהלך היום. אומנם היא כבר מורגלת בעיבוד רגשות, וזו פעולה טבעית שכל אישה מתורגלת בה משחר האבולוציה, אבל החיים מזמנים לנו שינויים תמידיים והתמודדויות שונות.
אישה עשויה להתמודד עם עודף רגש מסיבות שונות ומשונות, חברה ששפכה בפניה את הלב, הירח המלא, המחזור החודשי, המשפיע על שינוי המערך ההורמונלי, או שהכול גם יחד, התגבשו לחוויה רגשית אחת גדולה. הבלון הרגשי שלה מתמלא באנרגיה עד אפס מקום. בנקודה זו מגיע הפיצוץ הרגשי באופנים שונים: כעס גדול, התפרקות, בכי כבד, או אפילו צרחות ואיומים.
אני לא חושב שיש אישה אחת שנהנית מההתפוצצות הרגשית הזו. איבוד השליטה נגרם כתוצאה מצבירת רגשות רבים מלהכיל והם פשוט זולגים לכיוון המרכזים השכליים.
התפקיד החשוב ביותר של הגבר במערכת היחסים הוא לתת תמיכה מנטאלית לרגשות האישה, בשלב בו היא הכי מוצפת רגשית. זה המקום בו היא הכי צריכה אותו. המרכזים האנרגטיים העליונים של האישה לא מאומנים או מיומנים בעיבוד רגש כמו הגברים, מה גם שבניגוד לגברים כמות הרגש המופנית אל המרכזים העליונים של האישה היא עצומה. זו גם הסיבה העיקרית בצורך הגדול שלה לשפוך את רגשותיה בפני הגבר, כך היא יכולה להקל על העומס הרגשי המאיים להתפוצץ במרכזים העליונים ולזכך את האנרגיה הרגשית שלה דרך המרכזים המנטאליים של הגבר.
רוב הפעולות שגבר עושה במשך היום עוברות דרך המרכזים השכליים, העליונים שלו, ומשם כמו בסמל היין והיאנג הם מצטמצמים לכיוון המרכזים הרגשיים, כך שהאנרגיה השכלית מצטמצמת בסופו של דבר לרגש אחד בלבד. הרגשות אצל הגברים מופשטים וברורים. הם כמו מערבולת המנקזת וממקדת את הרגשות עד שהיא מוציאה בתחתית רגש אחד ברור ומובנה. תהליך זה מאפשר לו לנתח ולהפריד את רגשותיו ולהתמודד עימם בקלות יחסית.
האישה לעומתו צריכה לזכך ולעבד עשרות רגשות בכל רגע נתון, אצלה המערבולת הפוכה. היא יכולה לחוות רגש אחד קטן של עלבון, וברגע שהוא יוצא הוא מוביל אחריו מבול של רגשות. היא יכולה לכעוס לבכות ושוב לכעוס, לצחוק על הכול ולחזור לאהוב, וכל זה ברבע שעה. לגברים זה מאוד מבלבל ומלחיץ. איך ממילה קטנה שאמרו היא הצליחה להנפיק ספר רגשות עב כרס של קתרזיס חסר רסן.
התמיכה המנטאלית של הגבר באישה אינה כרוכה בפעולה פיזית שעליו לבצע למעט הקשבה כנה למה שעובר עליה. כל שעליו לעשות זה לאפשר לה לנקז את מצבור הרגשות הענק, ולרוקן אותו אליו. אל לו לדאוג ולטרוח במציאת פתרון "לבעיה" כיוון שאין שום בעיה. זו פשוט דרכה של האישה.
יש לגבר יכולת בלעדית לנקז ולזקק את כל הרגשות לרגש אחד בודד מבלי ללכת לאיבוד בסערת הרגשות של האישה. זו יכולת עליה אמון הגבר כבר עידנים רבים. כל שאני מבקש ממנו הוא לא לבלום את היכולת הזו, ולאפשר לאישה לנקז אליו את הרגש הרב שהצטבר אצלה.
באחת השיחות עם זוג חברים התלונן בפני הגבר שאינו יכול לסבול את הצעקות של אשתו. "אי אפשר לדבר אתה" הוא אמר לי, "אני פשוט סוגר את האוזניים כשהיא מדברת. היא לא יודעת לדבר, היא יודעת רק לצעוק, ואני לא מסוגל להקשיב לה". והיא כמובן מיד החלה לצעוק "איתי אי אפשר לדבר, זה אתה שניסגר ולא מקשיב" והוא בעניים חצי עצומות בניסיון להדגיש את חוסר ההקשבה שלו אליה השיב "אתה רואה למה אני מתכוון, טון הדיבור הזה יכול לשגע אותי, אני לא מסוגל לדבר אתה".
באותה שיחה, הדבר הבולט ביותר היה פחדיו של הגבר מהתמודדות עם הפיצוץ הרגשי של אשתו. הוא האשים את עצמו בהתפוצצות הרגשית של אשתו, אבל עדיין לא ידע מה עליו לעשות. עצימת העיניים הייתה מטאפורה מדהימה לדרך בה הוא מתעלם מהצורך שלה לנקז את מצבור רגשותיה.
הרגשת האשם גרמה לו להתגונן ולהיסגר, במקום להקשיב לה ולראות מהו הדבר שהיא באמת צריכה. המחשבה כי אם יאשים אותה בתיאטרליות מוגזמת תוסר ממנו האחריות לפיצוץ הרגשי שלה, היא מחשבה מוטעית מיסודה. זה לא שאני מבקש להסיר אחריות מהאישה על ההתנהגות התוקפנית שלה, אך מצד הגבר אל לו להתעלם מהפיצוץ הרגשי שלה. הוא אינו אחראי להצטברות הרגש אלא לתמיכה המנטאלית שהוא אמור לספק לה. אם היה מודע למצבה הרגשי ומספק תמיכה מנטאלית בזמן, היא כלל לא הייתה מגיעה לרגע הפיצוץ.
על הגבר לראות את ההתפוצצות הרגשית אצל האישה כהזדמנות, וכשעון מעורר לחוסר תמיכתו המנטאלית בה, זה לא הגבר שגרם לרגשות אלו להתהוות, אבל יש ביכולתו לעזור לה לפרוק אותם. זו ההזדמנות שלו להפגין את גבריותו במלוא הדרה. התעלמות או הסתגרות בתוך עצמו, תשדר לבלון הרגשי של האישה: אני לא מספיק גבר כדי להתמודד עם הרגשיות השופעת שלך, את לא יכולה לסמוך עלי בזמנים הכי רגשיים שלך, את לבדך בדרך! ואין לך שותף אמתי לחיים!!
במצב זה האישה לא רק כועסת, אלא גם מפוחדת היסטרית, ואין לה על מי להישען. היא מבוהלת ולא מבינה למה. היא רק יודעת, שברגע שהיא צריכה את התמיכה שלו יותר מכל, הוא נעלם, נסגר ובורח לעולם שלו. היא רואה את הפחד שלו מהתמודדות עם הרגשות המטביעים אותה ויודעת שאין לה במי להיאחז. היא לבד בים ותצטרך לשחות את כל הדרך לחוף לבד.
זו נקודת המפנה בה עברה האישה אבולוציה מהירה, והגדילה את זרע הגבריות בתוכה. זהו הרגע בו הבינה שאת הגבריות היא לא תמצא אצל הגבר ולכן היא חייבת למצוא אותה בתוך עצמה. מהות ההוויה של גברים היא הנתינה, והתמיכה המנטאלית היא היהלום של הנתינה עצמה. גם היהלום הגדול ביותר לא משתווה לתמיכה המנטאלית שלו. אל לו לתפוס את ההתפרצות הרגשית של זוגתו כמחסום או כמטרד. עליו לראות בה הזדמנות גדולה לנתינה ולהשתמש בה כמנוף לגבריותו וככלי חיבור עם האישה.
לאחר עשר שנות נישואין, באחד הימים, מתוך פרץ של רגישות ובפעם המי יודע כמה, אמרה לי עינב "אהבה שלי, איך אני אוהבת אותך, איזה מזל שיש לי אותך, ואת הזוגיות הנפלאה הזו". אז שאלתי אותה - "מה הדבר שאת הכי אוהבת בי? מה יש בי שגורם לך כל-כך לאהוב אותי?". זה לא שלא הבנתי שיש לנו משהו מיוחד, או שלא ראיתי איך זכינו שיש לנו אחד את השנייה, אבל רציתי להבין את נקודת המבט שלה, מהו הדבר הזה שהיא רואה בי, והיא כל כך אוהבת. התשובה שלה הייתה זו שגיבשה לבסוף, את התובנה שלי על בלון האגו והרגש. לא משנה כמה היא משתגעת, מתעצבנת, או מתפרקת, אני תמיד נישאר רגוע, אף פעם לא מאבד מקור רוחי ותמיד מוכן לאסוף אותה מחדש. לא משנה כמה משוגעות, מבולבלות, או לא הגיוניות הבקשות שלה, אני תמיד זורם אתה ומצליח למצוא את הדרך למלא אותן.
בלון האגו ובלון הרגש הם הקרקע שעליה אנו עומדים. קרקע מלאה חתחתים ולא תמיד יציבה. אנו זקוקים לבן זוג תומך שיעזור לנו לשמור על שווי המשקל ולא ינקב חורים בבלונים ויקשה עלינו את המשימה. עלינו להיות סובלניים אחד כלפי השני ולהשתדל לקבל את בן הזוג כפי שהוא. לתמוך בו במקום לבקר אותו, להיות קשובים וערניים במקום להתעלם ולהתכנס בתוך עצמנו. זו הקרקע לזוגיות פורייה ומאושרת.
|