מבעד רגעי הפחד קרון הרכבת חלף הותיר שובל עשן שחור - ודמעות רבות זולגות. ילדה לאישה ידיים לא מרפה. לֹא אופק צופה רק פסים חלודים לאורך, דלתות ברזל אוטמים עיניים לפחד מרעיד ידיים.
אהובה היקרה, עצוב מאוד וכואב שאת ועוד רבים שכמותך נאלצים להיזכר בכול הזוועה הזו שאנה אחר שנה. לחוות בנפש מחדש את כל הכאב והצער שבאובדן. אני שולחת לך חיבוק גדול ואהבה, ומאחלת לך ולכולם ימים טובים ומאושרים יותר. תודה על ביקורך ותגובתך אלי. שבת שלום
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גאיה היקרה.
כתיבתך יפה ומרגשת מאד.
אני ,כבת לניצולי שואה -נזכרת בכל מה שהתרחש שם.
אימי ז"ל הייתה מספרת לי כמעט כל יום.
הלואי שעם ישראל לא ידע עוד צער.
בשורות טובות.
בברכה
אהובה.
מילים לא יכולות לתאר...
והמילים שלך כה נוקבות ומטלטלות.