כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הכל לכדי...

    למר ק' נגרם צער קל כאשר מוסך על ידה כי לא יוכל להמשיך לכתוב לה... ומי יכתוב לקולנל? לא פלא שאורסון וולס הוא בעצם קוסם... חרמנות או נמות!

    0

    לא ערב לפופוליזם...

    11 תגובות   יום רביעי, 4/5/16, 20:46

    יום לכאוב, להזדעזע! להיות מבועת! 

    מתוך יצירתו של מיקיס תאודורקיס- הבלדה על מאוטהאוזן. ביצוע מריה פרנטורי בקולה המצמרר.

    לפני שאתם לוחצים להאזין, התמונות קשות!!  

    כל מי שרוצה לשתף בחומרים דומים להשמעה, לצפייה זה המקום והשעה לעשות זאת.

    כ"ו ניסן תשע"ו


     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

       

      ברוטוס:   אכן היצירה הקורעת הזאת אינה יכולה להותיר את המאזין שווה נפש

       

       

      נטוס:      מריה פרנדורי (כך היוונים מתבטים את שם משפחתה אף שכתוב האות T) בצעה את היצירה בהיות צעירה מאד בשנת 1966. מבקש רשות לצטט מתוך הרשת דברים שכתב דוד פלמה כאן למטה

       

       

      ..

       

      "פעם בשנה אני הולך אצלם, אצל מיקיס תיאודורקיס, מריה פרנטורי ויעקובוס קאמבאנליס, שאינם מבני עמי אבל חולקים עימי את השואה מעבר לגדרות של לאום, מעבר לגבולות שהניחו בני אדם כדי להילחם עליהם. אני איתם במקום ששייך לכלל האדם. מקום בו כולנו חולקים יחדיו את מנת היופי והכאב ורוקמים תקווה עמומה ובלתי בטוחה בעליל שבכאב, בסבל ובייסורים כל בני האדם נולדו שווים ולכן הם גם עשויים להיות יום אחד מאוחדים באהבתם.

      בשנות השישים הלחין מיקיס תיאודוראקיס את 'הבלדה למאוטהאוזן' על בסיס ארבעה שירים של המשורר היווני יאקובוס קמבנליס, יליד האי נקסוס, שהיה אסיר במחנה הריכוז מאוטהאוזן. השיר 'שיר השירים' מתוך הבלדה הוא פצע פתוח שאיננו נסגר. כאשר שמעתי את מריה פרנטורי שרה אותו בפעם הראשונה בקולה העמוק והשברירי בכיתי שעות ללא הפסקה, וזאת מבלי שהבנתי אף לא מילה אחת.

      מיקיס תיאודוראקיס מנצח על היצירה שלו בתנועות ידיים לבנות המפרפרות כפרפרים מאירים על רקע אפילת הזמן. בעיני זוהי אחת היצירות הגדולות שנועדו להאיר את חשכת מעשי ידי האדם בחמלה וחסד. היא מלמדת אותי בכל פעם מחדש איך במקום שאין אנשים להיות איש. איש המחפש את אהובתו, את האהבה, את האנושיות. כאשר אני שומע את השיר אני נעשה בן חורין במובן הפשוט והמלא של המילה. אני נעשה מודע לעובדה שהאור שמאיר מיקיס תיאודוראקיס מתוך החשיכה הגדולה של מאוטהאוזן טוב ונכון גם לחשכת הימים האלה. 'שיר השירים' של תיאודוראקיס/קמבנליס הוא אור מופלא ובלתי מנוצח המאיר לנו ברוך על פני חשכת התהום."

        6/5/16 13:22:

      ושיר. התאים ליום השואה אבל הוא מצוין בכל מקרה. נכתב אחרי מסע לפולין על ידי יעקב גלעד

       

      ''

       

       

        6/5/16 13:19:

      צטט: רםאוחנה 2016-05-06 13:02:39

      צטט: פיניהקטן 2016-05-05 23:16:39

      הוצאת לי בתגובה שלך מעט מילים מהפה.

      מי שהיה פעם אחת בחייו ביד ושם, או התחנך באיזה בית ספר נורמלי בארץ הזו, אין סיבה שיזועזע מהתמונות.

      ואגב אפשר להקשיב לשיר של יהודה פוליקר באותה נשימה ולא חייבים לדמיין תמונות. לרוב מי שחי פה בארץ במאה הזו היו הורים או סבים שעברו את התופת. 

      יש תמונות וסיטואציות שלעולם לא יפסיקו לזעזע.

      אא"כ מדובר באדם עם לב מפלסטיק.

      כמוך למשל.

       

       

      1. יום השואה עבר.

      עד השנה הבאה.

       

      הפוליטיקאים נאמו ואמרו את דברם.

       

      2. אנשים שונים מזדעזעים מדברים שונים.

      לב מפלסטיק. מעניין. ממליצה לראות ניתוח לב פתוח

      [אני ראיתי אבל אני יצור עמיד באופן חריג]

       

      3. לגבי ניצולי שואה. הגוינט לדוגמא אחרי המלחמה הביא לא מעט לארצות הברית של אמריקה.

      3 חצי אחיות של סבתי עליה השלום. 2 כבר מתו. שלושתן שרדו את ברגן בלזן וזה היה מזל גדול.

      נשארו בלי אב ואם. ועשו להם שם חיים חדשים ומשפחה.

       

      4. לא מעט ניצולי שואה בארץ אין להם מה לאכול, אין להם כסף לתרופות. אחרים שמתים בגלות את הכסף שלהם מתעלים בארץ הזו ולא עוזרים בו לאותם כחסי כל.

       

      סעיף 4 הוא נקודה למחשבה למי שלא יודעים מה קורה בארץ הזו....

       

      לב למי שיש יש למי שאין אכן מעט בעיה.

       

      פופוליזם אכן יש אצל פוליטיקאים אבל לא רק.

       

        6/5/16 13:02:

      צטט: פיניהקטן 2016-05-05 23:16:39

      הוצאת לי בתגובה שלך מעט מילים מהפה.

      מי שהיה פעם אחת בחייו ביד ושם, או התחנך באיזה בית ספר נורמלי בארץ הזו, אין סיבה שיזועזע מהתמונות.

      ואגב אפשר להקשיב לשיר של יהודה פוליקר באותה נשימה ולא חייבים לדמיין תמונות. לרוב מי שחי פה בארץ במאה הזו היו הורים או סבים שעברו את התופת. 

      יש תמונות וסיטואציות שלעולם לא יפסיקו לזעזע.

      אא"כ מדובר באדם עם לב מפלסטיק.

      כמוך למשל.

        6/5/16 11:11:

      צטט: n1free 2016-05-05 22:25:06

      גם התגובה שלי מהבטן.

      יש גם נזקקים שאינם ניצולי שואה.

      חורה לי שהמדינה מפריטה ומזניחה הרבה מאוד עניינים חברתיים.

       אילו היתה דאגה כנה ויעילה לרווחת הכלל, לא היה צורך להעלות את עניין ניצולי השואה כקבוצה ייחודית.

       

      את צודקת מאד בטענה שלך רמת הציניות והאטימות לגבי סבלם של יש צורך להגיב אליה שווה בשווה. ובכל זאת, העוני בעיקרון הוא סוג של תכנית ריאליטי  כדי שהטייקונים יוכלו להתבדר... ואילו אצל ניצולי השואה הציניות היא כבר חובקת עולם...

       

        6/5/16 11:01:

      צטט: פיניהקטן 2016-05-05 23:16:39

      הוצאת לי בתגובה שלך מעט מילים מהפה.

      מי שהיה פעם אחת בחייו ביד ושם, או התחנך באיזה בית ספר נורמלי בארץ הזו, אין סיבה שיזועזע מהתמונות.

      ואגב אפשר להקשיב לשיר של יהודה פוליקר באותה נשימה ולא חייבים לדמיין תמונות. לרוב מי שחי פה בארץ במאה הזו היו הורים או סבים שעברו את התופת. 

       

      נכון מאד

        5/5/16 23:16:

      הוצאת לי בתגובה שלך מעט מילים מהפה.

      מי שהיה פעם אחת בחייו ביד ושם, או התחנך באיזה בית ספר נורמלי בארץ הזו, אין סיבה שיזועזע מהתמונות.

      ואגב אפשר להקשיב לשיר של יהודה פוליקר באותה נשימה ולא חייבים לדמיין תמונות. לרוב מי שחי פה בארץ במאה הזו היו הורים או סבים שעברו את התופת. 

        5/5/16 22:25:

      גם התגובה שלי מהבטן.

      יש גם נזקקים שאינם ניצולי שואה.

      חורה לי שהמדינה מפריטה ומזניחה הרבה מאוד עניינים חברתיים.

      אילו היתה דאגה כנה ויעילה לרווחת הכלל, לא היה צורך להעלות את עניין ניצולי השואה כקבוצה ייחודית.

        5/5/16 21:04:

      תודה למגיבות, ולמככבים. כנראה שאני הולך להגיב מהבטן ונראה לי שבצורה לא אחראית. חשוב לזכור, ובטח להזכיר אלא שלא בדיוק חכמה גדולה פעם בשנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. כולם פתאום מתגייסים לספר לנו (מהתקשורת ועד חברי הכנסת) על התנאים המחפירים בהם חיים הניצולים, ועוד מוסיפים כמה ליבם נכמר, וכמה הם פועלים ועמלים כל השנה כנגד העוול המשווע, ואני האזרח הפשוט שואל אם אלו הצהרות שחוזרות על עצמן שנה אחרי שנה אז ראבק למה לא רואים תוצאות??? ועכשיו לנימה אישית ולא אחראית שלי אני סבור, בעצם בטוח שהמדינה הזאת לא היתה קיימת, אילולא הם (הניצולים) אנחנו לא היינו פה, יתרה מזאת, אילולא רגשי האשמה של האירופאים והאמריקאים לא היינו ממשיכים להתקיים בהווה. לכן כל שליחי הציבור שמעבירים רגע אחד בלי מעשה לרווחתם של אלה (ניצולי השואה) שאנו כאן בזכותם, אינם אלא פרזיטים, טפילים, ומלככי פינכה שבעולם מקביל מתוקן, היו משלמים על כך!!!

        5/5/16 16:38:

      ''

        5/5/16 15:50:
      כמו מכת חשמל...

      ארכיון

      פרופיל

      shimenben
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין