כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    הבנאליות של הרוע...

    21 תגובות   יום חמישי, 5/5/16, 20:12

    ''

    בתמונה, אמי בת ה-90, ששרדה 3 אקציות באושויץ ושוחררה

    לבסוף ממחנה-הריכוז ברגן-בלזן.

    היא מחזיקה בידה נר נשמה ועליו שמותיהם של הוריה ז"ל שנספו

    באושויץ עם כול הטרנספורט מקושניצה, קרפאט-אוקריינה, ביום

    הארור של כ"ד לחודש אייר בשנת תש"ד (17 במאי, 1944..., לפני 76 שנים...)

     

    בימים עברו, "יום השואה" מערבו ועד תומו, היה יום של שקט מתוח בבית הוריי.

    שום שיחות. רק עיניה האדומות מבכי של אמי, בשל דמעות שלא ניגרו על פניה משום שמעיין דמעותיה כבר יבש עוד שנים הרבה לפני כן...

    הערוץ הממלכתי (כי לא היו עוד ערוצים אחרים...) בטלוויזיה שב היה וממחזר לעייפה את הסרטים בשחור/לבן, סרטים בהם אמי לא טרחה להביט. לשם מה לצפות בהם, הרי הייתי שם..., הייתה ממלמלת...

    גם הרדיו שתק.

    אבא היה יושב במטבח הקטון ספון אל שולחן האוכל הקטנטן, האדום/כתום, המתקפל, שמעולם לא זכיתי לראותו מקופל. אבא היה יושב שם בשקט, רחוק ככול האפשר מעיניה האדומות של אמי. כוס קפה לפניו וסיגריה נצחית בין אצבעותיו...

    שקט. דממה.

    שקט ודממה שעוצמתם הרעידה את סיפי הבית...

    אך השנים עושות את שלהן (הן עוברות...), אך עיניה של אמי נותרו אדומות והדמעות ממשיכות בסירובן, לזלוג..., גם היום.

    וככול שעוברות השנים כך מסכינה אמי להביט אל מרקע הטלוויזיה יותר ויותר והיא מתרגלת לספוג לתוכה עוד מהרוע שמחלחל משם, רוע מכול מקום אחר בו לא הייתה אז...

    ואם תרצו..., זאת "הבנאליות של הרוע".

    כאשר חנה ארנדט טבעה את הביטוי ויצא עליה קצפם של רבים וטובים (טובים יותר או טובים פחות...) היא לא תיארה לעצמה את זליגות המונח "שואה" ואת הזילות של זכרון השואה..., וכך גם אמי ועיניה האדומות ודמעותיה האצורות שהרי..., ישנן שם עוד דמעות, שם, עמוק בפנים.

    הבנאליות, הו "הבנאליות של הרוע", היא עשתה לאמי את שהיא עשתה, וממשיכה לעשות..., גם לנו, לכולנו...

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/5/16 16:09:
      לזכור ולא לשכוח
        17/5/16 22:08:
      כה נכון, חזק הפוסט הזה !
        8/5/16 14:18:
      אני רוצה להוסיף - הצילום שהבאת כאן מיוחד, נוגע, מעביר הרבה.
        8/5/16 11:27:
      הגירושים לאושוויץ מקרפטו-אוקריינה החלו ב-15 למאי 1944 בשעה 11.38 . זאת אני אומר מקריאה בתעודה אוטנתית שראיתי על הגירושים האלה. הפ מציינים גם מספרים מדוייקים כמה אנשים גורשו כל יום. ומקללים את היהודים שהשאירו ליכלוך בגיטו....אליו נלקחו בכוח כמובן
        7/5/16 13:25:

      צטט: bonbonyetta 2016-05-06 22:15:43

      צטט: כורך דברים 2016-05-06 21:26:15

      ההוצאות הישירות והעקיפות סביב יום השואה והטקסים שלו, לא כולל ביטול זמן עבודה, מליון נסיעות לאתרים של טקסים, קישוטים, ועוד מאה דברים שלא חשבתם עליהם, בתוספת כל מה שכרות בימים בהן מציינים למשל את הרצל, גנדי, ירושלים, בקיצור כל מה שעסקנים אוהבים, עסקנים שמצפצפים על מצוקותיהם של ניצןלי השואה, כל זהמוערך ביותר משני מיליארד שקלים במשיך 3-4 שנים. הצעתי המטומטמת: עזבו את זה. מספיקים שידורי רדיו וטלוויזיה. חלקו את הכסף לניצולים. כולם קשישים וקשישות. כמעט כולם חיים בעוני כזה או אחר. זה מאה אלף שקלים לכל אחד. ואל תפרסו את זה לשלושים שנה. לשלוש שנים. תודה וסליחה.

       

      *

      כמה נורא וכמה עצוב

      מסכימה מאד עם הדברים שלך. הבעיה שאנשים יותר עושים דברים כדי "להראות" מאשר פשוט לעשות.

      לעשות כעצתך כבר מחר

       

       

      מחר יכול להיות טיפלה מאוחר.

      רצוי אתמול [אם אפשר]

        7/5/16 11:28:
      עצוב ... ריגשת אותי....
        6/5/16 22:15:

      צטט: כורך דברים 2016-05-06 21:26:15

      ההוצאות הישירות והעקיפות סביב יום השואה והטקסים שלו, לא כולל ביטול זמן עבודה, מליון נסיעות לאתרים של טקסים, קישוטים, ועוד מאה דברים שלא חשבתם עליהם, בתוספת כל מה שכרות בימים בהן מציינים למשל את הרצל, גנדי, ירושלים, בקיצור כל מה שעסקנים אוהבים, עסקנים שמצפצפים על מצוקותיהם של ניצןלי השואה, כל זהמוערך ביותר משני מיליארד שקלים במשיך 3-4 שנים. הצעתי המטומטמת: עזבו את זה. מספיקים שידורי רדיו וטלוויזיה. חלקו את הכסף לניצולים. כולם קשישים וקשישות. כמעט כולם חיים בעוני כזה או אחר. זה מאה אלף שקלים לכל אחד. ואל תפרסו את זה לשלושים שנה. לשלוש שנים. תודה וסליחה.

       

      *

      כמה נורא וכמה עצוב

      מסכימה מאד עם הדברים שלך. הבעיה שאנשים יותר עושים דברים כדי "להראות" מאשר פשוט לעשות.

      לעשות כעצתך כבר מחר

        6/5/16 21:26:
      ההוצאות הישירות והעקיפות סביב יום השואה והטקסים שלו, לא כולל ביטול זמן עבודה, מליון נסיעות לאתרים של טקסים, קישוטים, ועוד מאה דברים שלא חשבתם עליהם, בתוספת כל מה שכרות בימים בהן מציינים למשל את הרצל, גנדי, ירושלים, בקיצור כל מה שעסקנים אוהבים, עסקנים שמצפצפים על מצוקותיהם של ניצןלי השואה, כל זהמוערך ביותר משני מיליארד שקלים במשיך 3-4 שנים. הצעתי המטומטמת: עזבו את זה. מספיקים שידורי רדיו וטלוויזיה. חלקו את הכסף לניצולים. כולם קשישים וקשישות. כמעט כולם חיים בעוני כזה או אחר. זה מאה אלף שקלים לכל אחד. ואל תפרסו את זה לשלושים שנה. לשלוש שנים. תודה וסליחה.

      אנשים אינם חיות נחמדות במיוחד. (וכאן אנחנו מוסיפים חטא על פשע כשגופים מוסדיים מחזיקים בכיסם כספים של ניצולים, בעוד שגופים אחרים משנוררים בשם ניצולים).

       

      פרט לכך, yaelkz צודקת. 

        6/5/16 15:47:
      כל טוב לאמך. התיאור שלך של יום השואה אצלכם מוחשי ונוגע ללב. במקום האישי הזה אין בנאליות.
        6/5/16 15:38:
      אתמול עבדה אצלנו העוזרת (גויה אוקראינית) היא מספרת כנראה ממקור אישי שלגרמנים סייעו האוקראינים ובראשם סטפן בנדרה שהיה ידוע כמרצח שפל אחת ההנאות שלו היתה להשליך תינוקות (יהודים) כנגד קירות הבתים. הדמעות שלה נראות אמיתיות אעפ"י שאני אישית ספגתי שנאה עזה לאוקראינים בגלל סיפורי דודי בוריס.
        6/5/16 14:56:
      אצלנו דווקא דיברו ובכו... אגב, ספרה של ארנדט מעין מאד, וחבל שעבר כל כך הרבה זמן מפרסומו עדתרגומו לעברית והוצאתו לאור בארץ
        6/5/16 14:40:
      לאורך השנים מתגבשת התפיסה המדויקת שמושכת לכיוון קול החווייה האישית. אני מתביישת בשביל הניצולים שצריכים להמשיך את מלחמת הקיום שלהם מול אטימות ממשלתית.
        6/5/16 11:37:
      מילה בסלע.... רק: בשואה לא ניספה אף לא יהודי אחד - כולם נרצחו , אחד אחד אחד אחד אחד.......
        6/5/16 11:37:
      לכולנו בועז לכולנו, אך מי אנו שנוכל להבין את אמך ואת אדמומיות עיניה.. הרי אנו לא היינו שם ורק הסיפורים משחירים את לילותינו ומאדימים את עינינו.
        6/5/16 11:08:
      שקט. דממה.
        6/5/16 09:54:

      יקירי, עדיין לא יודעת איך לשתוק פה הקפה הזה תגובה {}

      מצטרפת בערך לכל מילה שכתבו פה המגיבים לפני. ושבת טובה שתהיה, 

        6/5/16 08:26:

      והרוע מחלחל
      והרוע חובר לאלימות
      והאדמה אשר תחתינו מאבדת את יציבותה

        6/5/16 07:57:
      כתבת מרגש. הבנאליות של הרוע כאן ועכשיו, איך ממשלות ישראל אינן מסוגלות לטפל בשרידי השואה כמו שמגיע להם.
        5/5/16 22:46:
      הרבה בריאות לך ולאימך ושהבנאליות של הטוב תקיף אתכם.
        5/5/16 20:21:

      לזכור ולא לשכוח...

      בריאות לך ולאימך 

      פרופיל

      רשומות שרשמתי