סינרגיה - סכום החלקים גדול מהשלם: 

פיצול האחד 

לפעמים זה נראה שעבורנו העולם מתחיל ביום הלידה ביום בו נוצר לראשונה הגוף מהמפגש בין הביצית לזרע, אך למעשה הכול התחיל לפני עידנים רבים ואנו רק המשך טבעי וברור לאבולוציה איטית ומתמשכת על פני דורות רבים.

בראשית א' כ''ז- "ויברא אלוהים את-האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו: זכר ונקבה, ברא אותם".

על פי המסורת היהודית ומסורות רבות אחרות, תחילתו של העולם היא למעשה גם תחילתה של הזוגיות. ביום ההוא התחלק העולם לשניים, לזכר ולנקבה. מהאחד האלוהי והשלם, התחלק הכול לשניים: בראשית, ברא אלוהים את השמיים - הזכר (היאנג), ואת הארץ - הנקבה (היֶן). פעולת הבריאה היא למעשה החלוקה הראשונית והמעבר מהאחד השלם לשניים, הצריכים לחיות בסימביוזה אחד עם השני.

גם על פי תורת האבולוציה הכול התחיל בתא בודד אחד אשר התפצל לפני כמיליארד שנים והתחלק לשניים, חלוקה שיצרה את העולם בו אנו חיים היום. התא הראשון התפצל לפני כ-500 מיליון שנה והביא להתפתחות הצמחים, הפטריות והתולעים, שהובילו להיווצרות פרוקי הרגלים וחסרי החוליות האחרות. בים נוצרו החולייתנים, דגים ודגי ראות, שהתפתחו לדו חיים והפכו לזוחלים, יונקים ובעלי הכנף החיים כיום. החיים נוצרו בפיצול האחד, בין אם לפי התיאוריה המדעית של פיצול התא ובין אם לפי כל תורה רוחנית אחרת.

ישנן דוגמאות רבות, המספרות לנו על חלוקה ראשונית ופיצול האחד, והן מתוארות בדרכים שונות ומגוונות. במסורת הסינית העתיקה מתועד היאנג- (הר) כזכר והיין (עמק)  כנקבה, ואילו ההודים תארו את השיווה  הזכרי אל מול שקטי הנקבית.

על פי הקבלה היהודית, רצתה הנשמה הראשונה והשלמה לחוות את העולם הגשמי, כיוון שהייתה אחת עם שאר הבריאה ולא נפרדת ממנה. הדרך היחידה של הנשמה להיפרד מהאחד הייתה כרוכה בפיצול הנשמה לשניים, על ידי הכנסת מודעות נפרדת לשני חלקי השלם. הבורא פיצל את הנשמה לשניים, לזכר - אדם, ולנקבה - חווה.

כל אחד מחלקי השלם לקח תכונות שונות המגדירות אותו לפי הווייתו מתוך השלם הראשוני. חלק נשמתי אחד, לקח את הנתינה, ההיגיון, הכח הפיזי, הפין הזכרי, האסרטיביות  ועוד תכונות רבות כדוגמתן, מה שהגדיר אותו בעולם החדש כזכר, כגבר, וכאיש. החלק הנשמתי השני מנגד לקח לעצמו את הרכות, הרגישות, העדנה, ההכלה, הרחם והקבלה. גם אצלו רבות הדוגמאות כחול אשר על שפת הים. והוא בעולם הגשמי הגדיר עצמו כחווה, כנקבה וכאישה.

מטרת הנשמה בהתחלקותה, הייתה לצמוח ולגדול, כך שבאיחוד המיוחל של שני חלקיה, נגיע לאיגבור (סינרגיה) והשלם יהיה גדול מסכום חלקיו. לאפשר לכל חלק להתפתח בנפרד ולחוות את הווייתו כחלק נפרד ושלם בעצמו עד לרגע החיבור. יש להבין כי הנשמה הראשונית שעזבה את האחדות, את השלמות, את גן העדן המיתולוגי, והתחלקה לשניים, לא תוכל להגדיל את סכום השלם שלה בעזרת חלק אחד בלבד, גם אם חלק זה הוא עילוי, הוא תמיד יישאר רק חלק מהשלם.

על מנת שלא ילכו לאיבוד וישכחו שני חלקי הנשמה את המטרה הראשונית לחלוקה, זרע כל חלק נשמתי את תמצית תכונותיו בחלק האחר. בחלק שהגדיר עצמו כזכר ניטעה נקודת תמצית התכונות הנקביות, המכילה את מקור האנרגיה הנשית, ואילו בחלק הנקבי ניטעה נקודת תמצית הזרע הזכרי המכילה את מקור האנרגיה הגברית, כתזכורת לאחדות האלוהית השלמה שהייתה מנת חלקם לפני הפיצול, וכמגדלור שיאיר את הדרך אחד אל השנייה.

היין והיאנג, המגיע אלינו מהמסורת הסינית העתיקה, הוא אחד הסמלים שמתארים חלוקה זו בצורה ברורה מאוד. הסמל מדבר על כך, שכל דבר ביקום בצורתו הראשונית הבסיסית מתחלק קודם לשניים. ישנם שלושה אפיונים שיש להכיר בסמל לפני שניגשים להבין אותו:

הסמל מוצג באופן שהחלק הלבן הרחב נמצא בחלקו העליון והשחור הרחב בתחתון. האנרגיה הגברית מתוארת בלבן והנשית בשחור.

הסמל מתאר את האנרגיה הגברית, המתחילה בשיאה בחלקו העליון, מתכווצת ומצטמצמת לאורך צדו הימני של הסמל, כלפי מטה, עד שמתחברת לשיא האנרגיה הנשית. לעומתה האנרגיה הנשית מתחילה בחלק התחתון כאשר היא בשיאה, הולכת ומתכווצת כלפי מעלה, לאורך צדו השמאלי של הסמל,  ומתחברת אל שיא האנרגיה הגברית. כך נוצר מעגל תנועה תמידי בין שתי האנרגיות.

בכל אנרגיה, קיימת נקודה קטנה (תמצית התכונות שזרעו חלקי הנשמה האחד בשנייה), המסמלת את  האנרגיה המשלימה הקיימת בכל אחת מהחלקים ומשמשת כסימן דרך וכתזכורת לאיחוד האפשרי עם חציו השני.

בדורנו עם עליית הפמיניזם, המודעות העצמית וההתפתחות הרוחנית הרחבה, גבר הצורך של החלקים לחזור ולהתאחד. נקודת התמצית הנטועה בכל אחד מהחלקים, החלה להתרחב בתוך האנרגיה הדומיננטית,  ולנסות ולהשוות בין הזכרי לנקבי, בתקווה להגיע לאחדות המיוחלת. החלקים שהיו לפני כן מאוד דומיננטיים בתצורתם המקורית, כלומר הזכרים היו מאוד זכריים והנקבות מאוד נקביות, הלכו והשתנו והתצורה המקורית הלכה ונעלמה ובמקומה תפסה תצורה חדשה שהיא לא נקבית ולא זכרית מובהקת.

ההשלכות של שינוי זה משתלבות בכל תהליך ופעולה יומיומית שלנו וככל שנעמיק ונבין כיצד הן פועלות כך ניטיב להשתמש בהן לתועלתנו.

על מנת שכל חלק יצליח להרחיב את נקודת התמצית שבו היה עליו לרכז את המודעות בנקודת התמצית. כתוצאה מכך כל חלק פיתח והגדיל תכונות שאינן מאפיינות את מהותו.

הזכר שרצה להשוות בין הזרע הנקבי שבו לזכרותו, ריכז את מודעותו בנקודה השחורה, והגדילה עד כדיי הפיכתה לאנרגיה דומיננטית ומשמעותית בניהול חייו. הביטוי הגשמי של התופעה הוא רגשנות, הכלה, ויתור וכיו"ב. דבר זה מקטין את החלל הלבן הגדול (הזכריות), ומיצר שוויון מדומה, בן הזכרי לנקבי בתוך הזכר.

הנקבה אשר רכזה את המודעות בזרע הזכרי והרחיבה  אותו לאנרגיה דומיננטית, פיתחה תכונות כמו, אסרטיביות, תחרותיות, ואגרסיביות. היא צמצמה את היכולת שלה להכיל, ולהביע את רגשותיה, שנבעו מעצם נשיותה.

במשך עידנים, התמחו חלקי הנשמה בתכונות שבחרו לעצמם בחלוקה הראשונית. ידע זה נצבר להם ב-די אן איי, עבודה של אלפי שנים שיצרה את מהותם כיום. הניסיון להשוות בין נקודת התמצית הזרועה בהם לאנרגיה המרכזית, והניסיון להגיע לאחדות ללא החלק הנשמתי המשלים בזמן קצר כל כך, הוא לא רק יומרני אלא בלתי אפשרי.

הדבר היחיד שנוכל לעשות על מנת להתקרב לשלם הוא, לנסות להבין את מהות האנרגיה הזכרית והנקבית בעולמנו המפוצל. ההודים חילקו את גוף האדם לשבעה מרכזי אנרגיה עיקריים, הקרויים צ'קרות, והסבירו איך מתועלת האנרגיה שבנו, דרך שבעת מרכזי אנרגיה אלו לכלל הגוף.

מרכזי האנרגיה

צ'קרה ראשונה - קרויה גם צ'קרת הבסיס. ממוקמת באזור עצם הזנב. עוסקת בהיבטים הפיזיים והבסיסיים ביותר. תחושת בטחון לעומת פחד הישרדותי. היצר הקורא להמשך הגזע וחיבור לקיומנו הפיזי.

צ'קרה שניה - קרויה גם ארה. ממוקמת בבטן התחתונה, כשלוש אצבעות מתחת לטבור. קשורה במיניות בצורתה המובהקת ובהשלכות המיניות על חיינו ביום יום.

צ'קרה שלישית - קרויה גם מקלעת השמש. ממוקמת כארבע אצבעות מעל לטבור. עוסקת בכל הקשור ברגשות, כגון שמחה, בטחון וביטוי עצמי, ומנגד הדחקה סבל ומעצורים. היא עוסקת בהגדרת העצמי והגשמתו.

צ'קרה רביעית - קרויה גם צ'קרת הלב. ממוקמת באזור עצם החזה והלב. קשורה באהבה, בין אם אהבה כלפי אחר, ובין אם אהבה אלוהית אוניברסלית. צ'קרת הלב משמשת גם כווסת למעבר בין שלושת המרכזים העליונים לשלושה התחתונים ולהפך, ומהווה נקודת איזון בין הזכרי לנקבי.

צ'קרה חמישית - ממוקמת בגרון. קרויה גם צ'קרת הגרון. עוסקת בתקשורת, אסרטיביות, מעשיות ולקיחת אחריות אישית על חיינו.

צ'קרה שישית - ממוקמת במרכז הראש בגובה גבות העיניים. קרויה גם העין השלישית. עוסקת בראיה פנימית, דמיון, השראה ופתיחות רעיונית אל מול קיבעון ועצימת עיניים.

צ'קרה שביעית - קרויה גם צ'קרת הכתר. ממוקמת מעל קדקוד הראש.  עוסקת בחשיבה אנליטית מזינה את האגו ומקשרת  אם האדם לרוחניות.

אצל הגבר, המרכז המפותח ביותר והגדול ביותר הוא צ'קרת הכתר דרכו עוברת כל האנרגיה למרכזים התחתונים, כשהמרכז הראשון שלו (צ'קרת הבסיס) הוא המרכז הקטן ביותר ואליו מגיעה האנרגיה לאחר שעברה בשאר מרכזי האנרגיה, הצטמצמה והזדככה.

אצל האישה המרכז המפותח ביותר הוא המרכז הראשון (צ'קרת הבסיס) ודרכו זורמת כל האנרגיה של האישה למרכזים העליונים כשצ'קרת הכתר היא המרכז השביעי והאחרון לקבל את האנרגיה שהצטמצמה והזדככה.

האנרגיה המגיע אלינו במשך היום, היא לרוב גסה ולא מעובדת. היא צריכה לעבור את כל מרכזי האנרגיה שלנו, כדי להזדכך ולהתאים עצמה לגוף. ההבדל בין הגבר לאישה, הוא בדרך בה עוברת האנרגיה בגופנו, עד אשר היא מגיעה לכלל זיכוך.

אפשר לראות, את ההקבלה בין סמל היין והיאנג למרכזי האנרגיה בזכר והנקבה. בזכר – בצ'קרת הכתר (המרכז האנרגטי הגדול ביותר אצל הגבר) נמצא שיא האנרגיה הגברית  ההולכת ומצטמצמת כלפי מטה לשאר מרכזי האנרגיות תוך זיכוכה עד הגעתה למרכז הראשון. בנקבה – בצ'קרת הבסיס נמצא שיא האנרגיה הנשית הזורמת כלפי מעלה כאשר היא מצטמצמת כלפי המרכז השביעי.

בחלוקה גסה יותר, שלושת המרכזים התחתונים האחראים על הרגש והצרכים הבסיסיים ביותר של האדם כגון רגשות, מין, אוכל, ובטחון, משויכים עם האנרגיה הנקבית. ושלושת המרכזים העליונים האחראים על האסרטיביות, מעשיות ואופק מחשבתי, משויכים לגבר.

המרכזים הנשיים

 האישה מתחילה כל פעולה בשלושת המרכזים התחתונים. במרכזים אלו יהיו פעולותיה מבוצעות עם ביטחון ועוצמה אישית. רק אז תעלה האנרגיה, תצטמצם ותזדכך דרך שאר המרכזים עד למרכז העליון.

הרגש הוא מגרש הבית של האישה. משחר האנושות היא לומדת אותו. כיוון שכל האנרגיה שלה מתחילה את דרכה במרכז הראשון, כל חוויה שלה מקבלת לפני הכול חותמת רגשית ברורה.

אישה אשר יושבת בנוח במרכז הרגשי, היא אישה שמרשה לעצמה לבטא את רגשותיה מבלי לחשוש . היא צריכה להרגיש תמיד שיש מי שיבין אותה, יכיל אותה, יתמוך בה ומעל הכל לא ישפוט אותה.

גברים צריכים להפנים, שעולמה הרגשי של האישה הוא מעבר  לגבול ההבנה שלהם, ולא לבקר או לנסות לשנות אותה. הם צריכים לאפשר לה להביע את רגשותיה גם כשאלו נתפסים בענייהם כמופרזים ולא הגיוניים, ולו רק בכדי שהיא תרגיש בנוח להתנהל בצורה חופשית  במרחב הרגש.

כשאישה אומרת שהיא מחפשת גבר רגיש, היא לא מתכוונת רגשן. היא מתכוונת,  גבר רגיש לסערת הרגשות שהיא עוברת ולא גבר רגשן המבטא את רגשותיו בכל הזדמנות שהוא רק יכול. היא צריכה שיהיה מסוגל להכיל את הרגשיות הטבעית המתפרצת בה, מבלי להקטין את תחושותיה, מבלי שתצטרך להצטדק, או להסביר את עצמה.

האישה היא זו שלקחה על עצמה את חווית לימוד הרגש והבנתו, וכך היא עושה. אם הגברים היו מחויבים להתמודד עם כמות הרגש שאישה חווה למשך יום אחד, ככל הנראה היו בוחרים לשלוח יד בנפשם. אל להם להקשות עליה את העבודה הקשה  בזיכוך הרגש ע"י שימוש בהגיון קר ונטול הבנה.

על הגברים, להיות סבלנים ולאפשר להן להרגיש בנוח בתוך מה שנראה להם כסערת רגשות בלתי ניתנת לפתרון. יש לתת להן את הקרדיט שלאחר עידנים רבים כל כך הן יודעות מה שהן עושות. ושההיגיון הקר של הגבר אינו יכול לעשות זאת טוב יותר. עליהם לאפשר להן להרגיש בנוח בתוך ביצת הרגש העוטפת אותן מבלי לעמוד על האדמה הקשה של השכלתנות ולחלק להן הוראות הפעלה, בניסיון להראות להן את הדרך  החוצה.

אחת המטלות הקשות ביותר עבור האישה היא לזכך את הרגש ולצמצם אותו לכיוון המרכזים העליונים. לגברים זו נראית פעולה טריוויאלית ולא מסובכת כיוון שכמות הרגש שהם צריכים לצמצם היא מזערית ביחס לאישה, מה גם שהמרכזים העליונים שלהם הם מרכזים גדולים הבנויים לעשות זאת. 

המרכזים הגבריים

שלושת המרכזים האנרגטיים העליונים האחראים על הדיבור והמחשבה, משויכים לזכר. אלו הם מרכזיו המשמעותיים ומתוכן הוא יפעל בביטחון ועוצמה. התכונה הבולטת ביותר בגבריות היא השכלתנות, ה MIND. כאשר האגו הוא זה המנווט את ה – mind ביד רמה.

אך לפני שנתפנה לדבר על השכלתנות הגברית הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב שלכם למחקר שנתקלתי בו לא מזמן. מחקרם של ברברה ב' סמאטס ודייוויד ג' גוברניק – יחסי זכרים\גורים בקרב קופים: השקעה אבהית או מאמץ חיזור?

המחקר ניסה להבין אם קיים רגש אבהי אצל הזכרים כפי שקיים רגש אימהי אצל הנקבות, או שהטיפול בגורים הוא רק פעולת חיזור מצד הזכר. הם בחנו זאת  בקבוצות חד זכריות ורב זכריות רבות, של מספר זני קופים שונים.

אחת התופעות שגילו היא, שהזכרים הדומיננטיים בלהקה שהצליחו להזדווג, או במילים אחרות שלא היה להם קושי להשיג בת זוג, לא התייחסו לגורים הקטנים ולא טיפלו בהם או לקחו עליהם את חסותם.

לעומתם הזכרים שלא היו להם צאצאים, טיפלו בגורים בתשומת לב רבה. נקודה מעניינת היא שהקופים שלא היה להם זיווג, עשו זאת רק כאשר האימהות של הגורים היו בסביבה וברגע שהן הלכו, הפסיקו הזכרים לטפל בגורים או להתעניין בהם. אחת ממסקנות המחקר היו שהזכרים היו מוכנים לטפל בגורים רק כדי לזכות באהדתם של הנקבות ושהרגש האבהי לא קיים. מסתבר שהנקבות בחרו את הזכרים איתם הזדווגו על פי היכולת שלהם לטפל בגוריהן.

החשיבה הגברית לא שונה בהרבה ממסקנות המחקר. הגבר תמיד ירצה לספק את האישה יותר מכל דבר אחר, גם כשהוא מטפל בילדים, שוטף כלים, מנקה את הבית, הוא עושה זאת בכדי לזכות באהדתה של האישה.

הגבר הוא מכונת נתינה והוא מגדיר את גבריותו במידה רבה על פי יכולתו לספק את צורכי האישה. גבר שלא מצליח לספק את צרכי אשתו תמיד ירגיש שאינו מממש את גבריותו. כיוון שהגבר מתחיל דרכו בצ'קרת הכתר, כול פעולה שלו היא בעלת חותמת שכלית, הדורשת הבחנה ברורה למדד ההצלחה שלו, והאגו תמיד ימדוד לגבר את הצלחתו על פי יכולת הנתינה שלו.

בעניי הנשים, האגו הגברי אשר מניע ומנהל את הגברים בעולם, נתפס כתכונה ילדותית ומיותרת. הן כלל לא מבינות את חשיבות האגו בהגדרה העצמית של הגבר וכעמוד תווך בחייו.

החותמת השכלית הטבועה באנרגיה הגברית, גורמת לו לראות את העולם במונחים של נכון או לא נכון, רווחי או הפסדי, הצלחה או כישלון. ה – mind תמיד יפריד ויפצל כל מחשבה לחיובי ושלילי ויאלץ את הגבר לבחור. כל פעם שהגבר לא מצליח לספק את צרכי האישה הוא רואה זאת ככישלון אישי וכהפסד. לפעמים רצון האישה הוא כל כך גדול, שזה פשוט בלתי אפשרי למלא אותו, אך בשביל  הגבר, זה לא משנה. ה – mind שלו, תמיד ישפוט את זה במונחים של כישלון והצלחה.

הקושי הגדול ביותר של הגבר הוא לצמצם ולזכך את האנרגיה השכלית למרכזים התחתונים הרגשיים. האנרגיה הרגשית רוטטת מהר יותר מהאנרגיה השכלית וכאשר אנרגיה שכלית בכמות גדולה צריכה להצטמצם לתוך המרכזים הרגשיים זה גורם לגבר לחוסר איזון, ולאיבוד שליטה עצמית . 

אנרגיה שלא עברה צמצום וזיכוך  אל המרכזים הקטנים יוצאת  בצורה גסה ולא מעובדת. אצל הגבר זה יכול להתבטא בביקורתיות כעס ואפילו אלימות, ואצל האישה  זה מתבטא בשטף רגשות חסר שליטה. בכל מקרה  היכולת לתקשר את מחשבותינו ורגשותינו מוגבלת  כאשר תהליך הזיכוך לא מתבצע.

השוני הגדול בין התכונות שבחרנו לעצמנו בחלוקה הראשונית הם המקור לחוסר התקשורת בין הגברים לנשים. ההבנה של החלוקה הראשונית ושל התפקודים השונים שלנו בתוך החלוקה, היא הצעד הראשון בהבנת מערכת יחסים.

על מנת להתחבר למקור האנרגיה שלנו, עלינו להתבונן ולקבל את השוני הגדול בין הזכרי לנקבי שבנו. אומנם בכל אישה, מוטבעת תמצית האנרגיה הגברית ולהפך, אך זה לא נעשה כדי לאפשר לנו, לבחור מחדש את האנרגיה המרכזית שלנו, אלא כדי שנוכל להבין ולעזור לחלק הנשמתי המשלים שלנו, להתחבר אלינו טוב יותר.

אם נתבונן במצבים האנרגטיים שלנו במקום בפעולות הפיזיות שאנו עושים נוכל לזהות את תהליך זיכוך  האנרגיות המרכזיות שלנו ולעזור אחד לשנייה בזמן הקריטי והקשה כל כך של התהליך. האישה תסייע  לגבר לזכך את האנרגיה הרגשית בעזרת מרכזיה הרגשיים המפותחים, ואילו הגבר יסייע לה בזמן תהליך זיכוך האנרגיה השכלית, בעזרת מרכזיו העליונים. רק כך, תוכל מערכת היחסים לפעול כמעגל יין ויאנג מושלם, הממלא את הזוגיות באנרגיית חיים ומאפשר צמיחה בריאה של מערכת היחסים.