שבתי לפתע אליך, לרקום חוט שנפרם, להניח ראש על כר ולא ידעתי מה תאמר ולא ידעתי באם תזכור.
מעט לקחתי ומעט השארתי והיית כמו שאתה.
קשרתי לך קשר וטבלתי געגוע בשיירי הקפה על שולחן, שחר קם והלכתי.