כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירים ומה שבדרך

    0

    אמיר הגדול ואמיר הקטן לזכרו של סא"ל אמיר מיטל סיפור אישי

    11 תגובות   יום שני, 9/5/16, 21:42

    אמיר הגדול ואמיר הקטן - סיפור אישי
    לאחר נפילתו של סא"ל אמיר מיטל, בדצמבר 88 כשקראתי עליו בעיתונים המקומיים, הבנתי עד כמה היה משכמו ומעלה, מלח הארץ, הייתי בחודש השישי להריוני, והחלטתי שהתינוק יקרא על שמו מאז יש קשר אמיץ בין שתי המשפחות בעקבות השכול ומדי שנה אנו נוסעים אל ביתם ההומה אנשים, חיילים ומפקדים המגיעים אל בית ההורים
    אני פוגשת את ההורים רבקה ודוד גם בשבתות ובמועדים בחוף הים בשדות ים.
    גם ביום רביעי, נגיע אל ביתם בחדרה להיות ביחד, לחבק. יהי זכרו ברוך
    מִבֵּיתֵּינוּ
    הוּסְרוּ חַיִּים
    הַשְכוֹל
    הִתְרַּוַּח בַּכֻּרְסָה
    הֲכִי נוֹחָה
    וּמְנַהֵל אוֹתָנוּ מִמֶּנָּה.
    שָׁנִים גְדוּשוֹת אֹשֶׁר
    נִלְקְחוּ בְּרֶגַע
    וַאֲנַחְנוּ זְעָקָה.
    19/4/07
    * * * * * * *
    בדצמבר 88 נהרג סא"ל אמיר מיטל בלבנון בעת פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים מאנשי ג´יבריל במבצע "כחול וחום" בנעימה שבלבנון.
    אמיר יליד חדרה, בוגר הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, עשה את מסלול שירותו הצבאי בחטיבת גולני בכל דרגי הפיקוד - מ"מ, מ"פ סמג"ד, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק".
    כשאמיר מיטל נהרג, הייתי בהריון בחודש שישי וידעתי שיגיח בן ואז החלטתי שאקרא שמו: אמיר.
    כשאמיר שלי נולד במרץ 89, שיגרתי מכתב להורים של אמיר מיטל עם תמונה של התינוק, והם מאוד התרגשו, אולם היו באבלם הגדול
    ובשנת 99 כשאמיר שלי היה בן 10 קיבלנו ספר שכתב אליישיב אורן על אמיר מיטל והקדשה מהוריו של אמיר:
    "לאמיר ,
    אמיר שלנו יהיה פטרונך
    לאריכות ימים והצלחה
    אנו מגישים לך רומן שנכתב
    וכשתגדל ותהיה נער
    תקרא ותבין שהוריך
    ידעו וכיבדו את זכרו לאורך ימים.
    שלך,
    באהבה רבה
    רבקה ודוד מיטל"
    כמובן שמאוד התרגשנו במשפחה והספר יקר לנו מאוד.
    כשנסעתי לטיול ממקום העבודה שלי, הגענו בלווית המדריכה ל"מצפה אמיר" והיא הסבירה על שם מי המצפה סיפרתי לה שלבן שלי, קראתי על שמו של אמיר
    היא שאלה אם אני מכירה את המשפחה וכו´ ועניתי שלא רק קראתי על אמיר על פועלו בצבא והחלטתי לקרוא לבני בשם. המדריכה סיפרה לי שהיא חברה של המשפחה והאבא הוציא ספר לזיכרו של אמיר בשם: "דבר אבא, דבר" - גולני שלי
    ושהיא תדאג להביא לי את הספר.
    ואכן ב-15.4.07 היא הביאה לי את הספר עם הקדשה לאמיר:
    "לאמיר שלא פגשתי מעולם,
    לפני שנים שלחתי לך את הספר "אלי פסגות"
    הפעם, ספר שכתבתי וחולק בצבא ובמשטרה.
    מאז נולדת חלפו 18 שנה ויותר.
    כנראה שאתה היום כבר חייל.
    אתה יקר לי ומקווה שנפגש באחד הימים
    שלך,
    האבא של אמיר מיטל, דוד"
    ושוב, התרגשות חדשה אחזה בי...דמעות הציפו את עיניי
    והתקשרתי להודות על שליחת הספר, אולם מענה קולי השיב
    והשארתי הודעה...שלום, מדברת אמא של אמיר, אנחנו רוצים להודות לכם על הספר, התרגשנו מאוד הן מהספר ובמיוחד מההקדשה
    והשארתי את מספר הפלאפון שלי, אם ירצו לחזור אלי.
    למחרת,במועדון שבו אני עובדת, הטלפון צלצל ועל הקו היתה
    מדריכת הטיולים, ואמרה לי שהוריו של אמיר שמעו את ההודעה שהשארתי ואת ההתרגשות בקולי, וכנראה בגלל ההתרגשות,לא השארתי את כל 10 הספרות והם לא יכלו לחזור אלי וביקשו שאתקשר.התקשרתי בצהריים, האמא הרימה את הטלפון,והצגתי את עצמי שלום , מדברת אמא של אמיר, והיא כל כך שמחה והתרגשה, ואמרה גם לאבא להרים עוד שלוחה, ושניהם שוחחו איתי וסיפרו שהמכתב ששלחתי להם לפני 18 שנים עם התמונה של אמיר שלי, שמורים עימם, והם היו בתוך אבלם הקשה.
    ואחר כך קיבלו עוד מכתבים מאנשים שונים, שקראו על שם בנם,
    אולם המכתב שלי מאד ריגש אותם .
    לקראת תום השיחה, האמא סיפרה, שכל שנה ביום הזכרון,
    הבית שלהם מלא מבוקר עד ערב, לזיכרו של אמיר והם מאוד ישמחו
    אם אגיע עם אמיר שלי כדי להכיר אותו מקרוב.הבטחתי שנבוא כדי לסגור מעגל.
    בתאריך 23.4.07,יום הזכרון,אמיר ואני החלטנו שהולכים להכיר את הוריו של אמיר מיטל.
    ~
    פרק ב 

    הַיָּגוֹן מָצוּי בָּהֶם
    כֹּל הַשָּׁנָה
    וְאֵין בְּהֶסֵּחַ-הַדַּעַת 
    מִן הַיַּתְמוּת.
    גַּם הַיּוֹם הֵם 
    מְדַבְּרִים בְּאוֹתָהּ הַשָּׂפָה
    שְׂפַת גַּלְמוּדִים וַעֲרִירִים
    בְּדַרְכִּי לְשָׁם,
    גַם אֶלוֹהִים בָּכָה
    עַל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן
    וְרַק הַרוּחַ -
    לוֹחֶשֶת.
    ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
     

     23.4.07, שעה 11:00 צפירה ברחבי הארץ ואני חושבת
    על כל אותם החיילים שנהרגו במלחמות ישראל, ועל סא"ל אמיר מי-טל,
     שבעוד שעה אמיר ואני נלך לפגוש את משפחתו.
     אנשים שמעולם לא הכרנו.
    12:00 צהרי היום, התנעתי את המכונית, לצידי אמיר
     ואנחנו נוסעים לחדרה. 
     
    סא"ל אמיר מי-טל, כל השנים הללו ופתאום השם מקבל משמעות
     של ממש, גם קודם היה כך, ביום שבו החלטתי להעניק את שמו
     לבני הצעיר שנולד. אמיר, אמיר, אמיר... אני טועמת את השם
    , מרחק 18 שנים, כאילו היה אתמול, פתאום הזמן אינו מובן
    , בעל מהות רבה יותר, איך שהוא מתמוסס בין האצבעות
     וכל החוכמה היא לדעת לאחוז בו שלא יברח.

    כל הדרך חשתי באוויר שנמלט ממני, קוצר נשימה,

     בקול שנוק אלף נסיונות לפתח שיחה סתמית עם אמיר של

    י שיושב לצידי במכונית. שוב ושוב שבה אל הפגישה,

     לראשונה אמיר יפגוש את הוריו של אמיר, אחיו, אחותו

    ,המשפחה שמעולם לא פגשנו ובכל זאת היא חלק מאתנו. 

    פתח הדלת בקומה השישית, האב השכול, דוד, 

    נפרד משני קצינים וחש בנו ברגש, מאמץ אותי אליו,

     לוחץ בחום את ידו של אמיר שלי.

    בתוך הבית רבקה, אמו של אמיר , מיכל ושי האחים

    , אנשים רבים שבאו לפקוד את הבית, רבקה ודוד מהרו להציג אותנ

    ו בפני הפוקדים הרבים מבקשים שנחוש כמו בבית

     שהרי כולנו משפחה. באלבום הגדול שהציגה רבק

    ה בין יתר הדברים שנכתבו על אמיר שלה ישנו המכתב שלי

     ממאי 89 ותמונה של אמיר שלי בן  חודשיים וכבר לא יכולתי

     לעצור בהתרגשות הרבה, דמעות ושתיקה.

    היכרות עם חבריו של אמיר  בבית-הספר, בפנימיה, בצבא,

     הגשש שהיה עמו, האיש שנשא את גופו המת,

     חברתו שמאז נוהגת להגיע בכל שנה, האלוף יוסי פלד.

     טלפון מן הרמטכ"ל גבי אשכנזי מבהיר לי את מידת הערבות שבכאן

    , הבית הומה מכרים,מחנה ומכנה משותף לכולם הוא אמיר מי-טל.

      ושוב התרגשות כשבן משפחה מופיע לפתע עם דפים

     שהוציא מן האינטרנט, אודות אמיר הגדול ואמיר הקטן ,

     ורבקה ממהרת להציג אותנו: "והנה הם לפניך, אמו של אמיר הקט

    ן ואמיר הקטן בכבודו ובעצמו" וכולם מאמצים את כולם,

     כאילו רק כעת הגענו, סביב אהבה, אהבה, אהבה,

     נפלא לטבוע בה וגם נורא, נורא להיות חלק מאהבה שמקורה באובדן.

    ריבקה לוקחת אותנו לפינת ההנצחה הביתית  לזיכרו של  אמיר,
     תמונות על קיר של אמיר החייכן, חיוך שובה לב, אי אפשר
     שלא לאהוב את אמיר.
     
    לאחר שעתיים של התרגשות, נפרדנו מהמשפחה
    , ורבקה ביקשה שנשמור על קשר, שנתקשר שנבוא -
    ואני הבטחתי.  - ומאז אנחנו בקשר - קשר שנוצר בעקבות השכול
    סא"ל אמיר מיטל ז"ל

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/17 17:11:
      סיפור הארץ הזאת. תודה לשיתוף המרגש הזה.
        16/3/17 15:17:

       
      סיפור אישי מדהים ומרגש.
       


        11/5/16 07:29:

      צטט: שטוטית 2016-05-11 06:41:03

      אביוש יקרה

      מכירה היטב את הסיפור המופלא שלך על אמיר הגדול ואמיר הקטן.

       

      נשיקה

       

       

      דבי - שטוטיה - תודה שהייתן לימים טובים ושמחים

        11/5/16 06:41:

      אביוש יקרה

      מכירה היטב את הסיפור המופלא שלך על אמיר הגדול ואמיר הקטן.

       

      נשיקה

        10/5/16 19:07:
      סיפור מרגש מאוד.
        10/5/16 17:27:

      צטט: רונית אברהם 2016-05-10 11:05:31

      התרגשתי מהסיפור וגם מחיתי דמעה. יהי זכרו של אמיר מיטל ברוך, ת.נ.צ.ב.ה. ולאמיר שלכם, הקרוי על שמו, אני מאחלת אריכות ימים ורוב אושר, והלוואי שתתגשם כבר הנבואה: "וכתתו חרבותם לאיתים, ולא ישא עוד גוי את גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה"

       

       

       

      שרי - עמי - רונית - 

       

      תודה מקרב לב - ריגשתם אותי בתגובתכם

      לימים טובים ויפים

        10/5/16 16:31:

      מאוד מאוד מרגש.

        10/5/16 11:05:
      התרגשתי מהסיפור וגם מחיתי דמעה. יהי זכרו של אמיר מיטל ברוך, ת.נ.צ.ב.ה. ולאמיר שלכם, הקרוי על שמו, אני מאחלת אריכות ימים ורוב אושר, והלוואי שתתגשם כבר הנבואה: "וכתתו חרבותם לאיתים, ולא ישא עוד גוי את גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה"
        10/5/16 10:35:
      תמיד נשמע על הילדים הטובים שבמותם ציוו לנו את החיים...יהי זכרו ברוך!!
        10/5/16 09:55:

      לואיס קרול

      תודה רבה לימים טובים ויפים

       

      צטט: לואיס קרול 2016-05-10 00:08:01

      מקסים  ומרגש

      בהחלט אחווה  של ישראליות מיוחדת 

      אהבת חינם .............

      אי אפשר להיות  אדיש לסיפור  שלך

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/3289850/

        10/5/16 00:08:

      מקסים  ומרגש

      בהחלט אחווה  של ישראליות מיוחדת 

      אהבת חינם .............

      אי אפשר להיות  אדיש לסיפור  שלך

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/3289850/

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל