מיכל הלב
הכל על המחשבות התהיות הרצונות הכמיהות הגעגועים
פוסטים פופולאריים
-
הבאתי לך שמש
29/6/08 | 984 צפיות
-
הרועה
15/2/08 | 562 צפיות
-
מנגינת הלב
20/5/08 | 604 צפיות
-
ברכה לימים...
5/2/08 | 666 צפיות
-
הלילה של אתמול
6/2/08 | 507 צפיות
-
שיר שמח (על החתול שמו:חן)
12/1/08 | 333 צפיות
פוסטים אחרונים
- כל רחובות-כל גדרה-כל יבנה. רשת אתרים מקומיים. 12/6/09
- בטרם ימים פונים 19/9/08
- ד\"ר שקשוקה 11/7/08
- הבאתי לך שמש 29/6/08
- ימי ביכורים 9/6/08
- סופ"ש במדבר 31/5/08
סוף עונת התפוזים
| תפוזים.או בשם המלא:"צוות תפוז".כך קראו לנו בפלוגה.מהיום שהודבק לנו הכינוי החלטנו לנצור את השם ולאמץ אותו באהבה.התפוז שבנו, אותו נשאנו באהבה היה מיוחד במינו. מרקם של פלחים חמצתוקים, באופן שווא, משלימים אחד ת'שני,כך שהחיבור בין הפלחים, אנשי הצוות, יצר את האיכות של צוות תפוז. איכות תפוזית שנמשכה בכל השנה, ולא רק בעונה.מרקם של חברות מיוחדת, תפוזית, אותה נצרנו ועליה שמרנו מכל משמר גם שנים רבות לאחר השחרור.
עזרה הדדית בעת צרה.שמירה האחד על השני בעת צוקה.אהבה.אחווה.ורעות. כל כך שונים היינו, אך את הקוד החברי הזה נשבענו שלא נפר לעולם.ובכלל, מה ההסתברות שבצוות טנק אחד יהיו יוצאי בני עדות שונים, מקצוות הארץ, בעלי "תג" אחיד? מחלפות ראשינו. השיער הג'ינג'י. התפוזי.שכל אחד ואחד נשא בגאווה לחוד וביחד.
נכדי. אהובי. ארז היקר, הפתיע היום בביקור.שקוע הייתי.התבוננתי בתמונה של ארבעתנו.תמונה שמונחת על שולחני כבר למעלה מחצי מאה.תמונה שהמביט בה היה יכול לצלול, להגיע,לגעת בשנים שבו היינו, צוות תפוז, ללא מורא.סמוכים ובטוחים שהחברות שלנו לא תגמר לעולם.המתבונן יכול היה להגיע.לגעת בשמחה ובאהבה שלנו בגורל שהפגיש אותנו. למעלה מחצי מאה עברה, ואני בשכבי ובקומי, מביט בתמונה.מביט באהבה שכל כך אהבתי ולה זכיתי.
"סבא"?! , שאל ארז בלחישה. והוסיף:" הכל בסדר? מדוע אינך כתמול שלשום?"? ואני אחזתי בתמונה ובלחש עניתי: "היום הלך לעולמו יעקב.אחרון החברים לצוות תפוז. היום הוא סוף עונת התפוזים". |
תגובות אחרונות
-
sherry refael
בתגובה על ד\"ר שקשוקה
-
sherry refael
בתגובה על בטרם ימים פונים
-
קסם...
בתגובה על הבאתי לך שמש
-
נטי גולדנברג
בתגובה על בואי קלה
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הרשימה שלך...
גל עד
ונר זיכרון
ליעקוב
אחרון התפוזים
ידידי היקר.
הפרט היחיד שכתוב בכרטיס שלי (והוא נכון) שאני בן : 36. תודה על תגובתך.
ליאור
לי אור!
כתיבה שתענוג לקוראה!
מצא חן בעיני במיוחד תגובתך לאיילת 2501 על מה משאיר האדם בלכתו לעולם שכולו טוב.
לא תארתי לעצמי שאתה כבר סבא,מפני שצלילי כתיבתך הצביעו על מישהו בשנות ה30 לחייו.
חייצוק
נוגע ללב!
כל דבר עצוב או שמח עושה את זה,
וכל דבר גם מצביע על מה יש ומה היה, ומה נותר אחרי.....
תודה ששיתפת, באהבה רבה, דליה
חמוצמתוק הספור שלך ליאור יקירי.
אוהבת איך שאתה כותב.
אנסה לככב ולא חופן מליבי.
שלך שרי
היכל התהילה שזור מאינספור זכרונות על רעות אמיצה.
לי אור
הארת לחדש את דרכו באור.
תודה.
ליאור
עצוב..):
ולזכר ...אך גם לחדש..=כוכב..(:
שלום איילת.
כמו שכבר כתבתי, בעבר (באחת התגובות) שמעתי את המשפט הבא שאני מוצא אותו נכון מאוד:" אף אדם לא מביא לעולם הזה דבר פרט לנשמתו וחותם אישיותו.ובהולכו מהעולם, לא לוקח האיש דבר פרט לנשמתו.אך את חותם אישיותו משאיר הוא לעולם כמתנת פרידה . ומהו חותמו? שביל מרוצף בזכרונות וצרוב בנפשות החיות אחריו.
ליאור
עצוב ומה שנותר הם רק הזכרונות
ומה שמזכיר כולנו שבירים בסופו של דבר
יקרה מפז.
שמורה לך אהבתי.
ליאור
עוקבת,אוספת,מרימה, ומחברת מחדש, את קליפות פלחי התפוז, שנשרו, מלב סבא,
ומגישה לו אותם, בחזרה.
כל עוד הזיכרון חי ופועם, החמוץמתוק המיוחד של החבורה, נישא באוויר.
אכן, סוף אחד, עצוב.
אך בתוך התפוז, שוכב לו סיפור שנצור בלבבות השלושה, כתומי הכומתה,
שמסרב לומר
the end
מציבה פלחי כוכב כתום,
מאוגד בשמי הערב הזה.