תפוזים.או בשם המלא:"צוות תפוז".כך קראו לנו בפלוגה.מהיום שהודבק לנו הכינוי החלטנו לנצור את השם ולאמץ אותו באהבה.התפוז שבנו, אותו נשאנו באהבה היה מיוחד במינו.

מרקם של פלחים חמצתוקים, באופן שווא, משלימים אחד ת'שני,כך שהחיבור בין הפלחים, אנשי הצוות, יצר את האיכות של צוות תפוז. איכות תפוזית שנמשכה בכל השנה, ולא רק בעונה.מרקם של חברות מיוחדת, תפוזית, אותה נצרנו ועליה שמרנו מכל משמר גם שנים רבות לאחר השחרור.

עזרה הדדית בעת צרה.שמירה האחד על השני בעת צוקה.אהבה.אחווה.ורעות.

כל כך שונים היינו, אך את הקוד החברי הזה נשבענו שלא נפר לעולם.ובכלל, מה ההסתברות שבצוות טנק אחד יהיו יוצאי בני עדות שונים, מקצוות הארץ, בעלי "תג" אחיד?

מחלפות ראשינו. השיער הג'ינג'י. התפוזי.שכל אחד ואחד נשא בגאווה לחוד וביחד.

נכדי. אהובי. ארז היקר, הפתיע היום בביקור.שקוע הייתי.התבוננתי בתמונה של ארבעתנו.תמונה שמונחת על שולחני כבר למעלה מחצי מאה.תמונה שהמביט בה היה יכול לצלול, להגיע,לגעת בשנים שבו היינו, צוות תפוז, ללא מורא.סמוכים ובטוחים שהחברות שלנו לא תגמר לעולם.המתבונן יכול היה להגיע.לגעת בשמחה ובאהבה שלנו בגורל שהפגיש אותנו. למעלה מחצי מאה עברה, ואני בשכבי ובקומי, מביט בתמונה.מביט באהבה שכל כך אהבתי ולה זכיתי.

"סבא"?! , שאל ארז בלחישה. והוסיף:" הכל בסדר? מדוע אינך כתמול שלשום?"?

ואני אחזתי בתמונה ובלחש עניתי: "היום הלך לעולמו יעקב.אחרון החברים לצוות תפוז. היום הוא סוף עונת התפוזים".