כותרות TheMarker >
    ';

    ד"ר איתמר כוכבי

    0

    חופשה שנתית

    0 תגובות   יום שלישי, 10/5/16, 17:12

    ''

    ''

    חופשה שנתית


    ד"ר איתמר כוכבי עורך דין, רואה חשבון וכלכלן

    הטכניון – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות".

    מרצה מצטיין טכניוני – הצטיינות יתירה בהוראה לשנת תשע"ה סמסטר חורף.

    מרצה מצטיין טכניוני – ראוי לשבח בהוראה לשנת התשע"ו.

    אוניברסיטת חיפה – הפקולטה לניהול – מנהל עסקים, מרצה בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות" לתואר MBA.

    מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

    ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה Dr. Faculty of Law, University of Haifa.

    שיעורי מבוא – שכר ותגמולים – חשבונאי, משפטי, מיסויי

    מבוא – בקרת עלויות – עקרונות החשבונאות – חשבונאות פיננסית

     

    חוק חופשה שנתית

    חופשה

    חופשה (לעיתים תיקרא, פגרה), הינה הפסקה מהמחויבויות השגרתיות של יחיד/ה, כגון, הפסקה מלימודים או הפסקה מעבודה ועוד. חופשה הינה פרק זמן ללא עבודה, בשל הפסקה בעיסוקיו של יחיד/ה. חופשה הינה העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. חופשה הינם ימים אשר נועדו לאפשר לעובד לצאת לחופשה ובילוי. כמו כן, ימי החופשה באים לתת מענה: למנוחה והתאווררות, לחופש ורגיעה משגרת היום, כזמן איכות עם קרובי המשפחה, למשימות וסידורים, ללימודים, לאירועים משפחתיים ועוד.

     

    חופשה שנתית

    עובד זכאי למספר ימי חופשה שנתית כפי שנקבע בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן יקרא: "החוק"), כזכות קוגנטית (ר' מאמרי: חוקים קוגנטיים, חוקים דיספוזיטביים-ד"ר איתמר כוכבי). הזכות לחופשה שנתית עומדת לכל יחיד/ה העובד/ת בישראל. המדובר בחופשה שנתית בתשלום ולא בחופשה ללא שכר לעובד. 

    חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 , מפרש בסע' 1 לחוק "החופשה", בזו הלשון:

    1. בחוק זה –

                "החופשה" פירושו - חופשה שנתית המגיעה לעובד על פי חוק זה;

     

    הזכות לחופשה

    הזכות לחופשה, נקבעה בסע' 2 לחוק, בזו הלשון:

    הזכות לחופשה

    2.         כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה.

     

    הזכות לחופשה מוקנית לכל העובדים. הזכות הינה מכוח חוק חופשה שנתית בו נקבע כי כל עובד זכאי למספר ימים בשנה של חופשה בתשלום, בימים אלה הוא אינו עובד אך ממשיך לקבל את משכורתו.

    אורכה של החופשה השנתית 

    אורכה של החופשה השנתית בתשלום נקבעה, בהתאם לוותק אשר צבר העובד במקום עבודתו ועל פי היקף משרתו, כעולה מסע' 3 לחוק, בזו הלשון:

    אורך החופשה

    3.         (א)       אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא:

    (1)   בעד כל אחת מ-4 השנים הראשונות – 14 יום;

    (2)   בעד השנה החמישית – 16 יום;

    (3)   בעד השנה השישית – 18 יום;

    (4)   בעד השנה השביעית – 21 יום;

    (5)   בעד השנה השמינית ואילך – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום;

     

    מהאמור עולה כי עובדים זכאים למספר ימי החופשה השנתית הקבוע בחוק כדלהלן: בארבע שנות עבודתם הראשונות 14 ימי חופשה (ברוטו*) בתשלום, לכל שנת עבודה. מהשנה החמישית ואילך מספר ימי החופשה משתנה ועולה כל שנה. בשנה החמישית: העובד זכאי ל-16 ימי חופשה בתשלום לכל שנת עבודה, בשנה השישית העובד זכאי ל-18 ימי חופשה בתשלום לכל שנת עבודה, ובשנה השביעית ל-21 ימי חופשה בתשלום לכל שנת עבודה. מהשנה השמינית ואילך , כל שנה יתווסף יום חופשה אחד נוסף, וזאת עד למקסימום של 28 ימי חופשה בתשלום.

    (כך לדוגמא: בשנה העשירית העובד זכאי ל-24 ימי חופשה בתשלום לכל שנת עבודה ואילו לדוגמא, בשנת העשרים לעבודתו יקבל העובד אך ורק 28 ימי עבודה מאחר ואלו מספר הימים המקסימלי אשר ניתן לצבור לפי החוק).


    אורכה של החופשה שנתית

     

     

    *ברוטו הינם ימי החופשה ללא ניכויי ימי השבתא. לדוגמא: מקום עבודה בו עובדים 5 ימי עבודה בשבוע. נטו, בהתאם לכך, הינם ימי החופשה לאחר ניכויי ימי השבתא – ימי שישי ושבת, בהם העובד אינו מופיע לעבודה במהלך שבועיים. מהאמור עולה, כי מתוך ה-14 ימים ברוטו העומדים לזכות העובד בחוק, יוכל העובד לנצל בפועל 10 ימי חופשה נטו.

    אציין כי מעביד מחויב במספר הימים המינימליים אשר נקבעו בחוק, ואולם, במקומות עבודה בעלי הסכמים קיבוציים, הסכמים עבודה כלליים או הסכמים אישיים ספציפיים, ימי החופשה שנחתמו הינם בהתאם להסכם שנחתם אך לא פוחת מהזכות הקוגנטית אשר נקבעה בחוק, כאמור לעיל.

    ביום 7 בפברואר 2016, התקבל בכנסת תיקון לחוק חופשה שנתית, אשר קובע כי בכל 
    אחת מארבע השנים הראשונות לעבודה יתווספו 2 ימי חופשה שנתית לעובד. לפי התיקון 
    לחוק, יום חופשה אחד יתווסף החל מיולי 2016, והיום השני יתווסף החל מינואר 2017. 

    תשלום חופשה שנתית 

    דמי החופשה

    10.       (א)       המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.

                (ב)       השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא –

    (1)   לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;

    (2)   לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

                (ג)        שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

    מיום 3.8.1967תיקון מס' 3

    מהאמור עולה, כי התשלום עבור החופשה הינו בשכר מלא לעובד במשכורת. היינו כשמדובר בעובד חודשי המקבל שכר קבוע מידי חודש, אין להפחית משכרו בגין ימי החופשה, אותם ניצל במהלך החודש. מכאן, ששכרו יהיה זהה לשכר אותו היה מקבל, לו לא היה בחופשה באותו החודש.

    עובד יומי או שעתי, שכרו משתנה מחודש לחודש, ולפיכך, התשלום עבור חופשתו של העובד, מחושב בהתאם לשכרו הממוצע, לפי החישוב הבא:

    חיבור השכר של שלושת החודשים האחרונים שלפני החופשה, וחלוקתו ב-90.

    את הסכום המתקבל יש להכפיל במספר ימי החופשה העומדים לזכות העובד, בהתאם לוותק. על מנת להדגיש את ניצול העובד את החופשה ותשלום דמי החופשה הצבורים, יש לציין בתלוש השכר (תוך ציון תוצאת הפחתת מספר ימי החופשה באותו החודש), מהם ימי החופשה אשר נוצלו על ידי העובד באותו חודש שכר.

    אסור לעובד לעבוד בזמן חופשתו אצל מעביד אחר. במידה והעובד עבד במקום אחר, הזכות לדמי חופשה, לא תעמוד לו, והמעביד לא ישלם לעובד עבור ימי החופשה. במידה ושולמו לעובד ימי החופשה, ורק לאחר תשלום דמי החופשה, נתגלה למעביד על עבודת העובד המקום אחר, רשאי המעביד לקזז לעובד את דמי החופשה אותם קיבל העובד, בדומה לחוב אשר נוצר מטעם העובד, לזכותו של המעביד.

    המועד לתשלום דמי החופשה

    11.       דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד; אך אם העובד יוצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את תשלום דמי החופשה – ישולמו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

     

    מהאמור עולה, כי מעביד חייב לשלם לעובד את התשלום עבור דמי חופשה במועד תשלום השכר באותו החודש בו העובד יצא לחופשה.

     

    במידה והעובד יוצא לחופשה של 7 ימים לפחות, והעובד דרש להקדים את תשלום דמי החופשה, ישולמו לעובד דמי החופשה לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

    מעביד אשר לא אפשר לעובד לצאת לחופשה או לא שילם לעובד את דמי החופשה, מסתכן בהרשעה בפלילים. במידה ויורשע יוטלו עליו קנסות ועונשים אף בהיבט פלילי. האחראים לכך, הינם מנהלים ואף חברי ההנהלה, באופן אישי. מיום 15.7.2014

    צבירת ימי חופשה

    צבירת החופשה

    7.         (א)       אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.

                (ב)       שר העבודה רשאי, בתקנות, לאסור צבירת חופשה אם לדעתו בריאות העובד או הנסיבות בהן העבודה נעשית מחייבים כי כל החופשה תינתן לעובד מדי שנה בשנה.

    מהאמור עולה כנקודת מוצא, כי עובד אינו רשאי לצבור ימי חופשה.

    ואולם, כחריג, בהסכמת המעביד, רשאי העובד לצבור עד שנתיים ימי חופשה בתוספת ימי החופשה שנצבר בשנה השוטפת העוקבת.  

    פדיון ימי חופשה
    מכוח סע' 13 לחוק, משתמע כי אין לעובד זכות לפדות את ימי החופשה, למעט ימי החופשה שנצברו לזכותו עד לסיום עבודתו, הניתנים לפידיון.

     

    פדיון חופשה

    13.       חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.

     

    בפסק דין ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שרותים בע"מ, (מיום 27 במרץ 2006), קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי תביעות הנוגעות לפדיון ימי חופשה, קיימות אך ורק בעת סיום יחסי עובד מעביד. כלומר, תשלום פדיון חופשה הינו כאשר העובד סיים את עבודתו אצל המעביד. כאשר מתקיימים יחסי עובד מעביד, לא ניתן לתבוע פדיון ימי חופשה. תכלית חוק חופשה שנתית הינה שהעובד יצא לחופשה בפועל, ולא יגדיל את הכנסתו של העובד על חשבון החופשה. עם זאת, לאחר סיום יחסי העבודה, פתוחה בפני העובד הדרך להגיש תביעה בגין אי תשלום ימי החופשה במשך כל תקופת העבודה. מהאמור עולה כי חל איסור לפדות את ימי העבודה, במהלך תקופת העבודה השוטפת. ואולם, במידה ונותר לזכות העובד יתרת ימי חופשה לא מנוצלים עם סיום עבודתו, ניתן לפדות את החופשה שנצברה בתשלום בתלוש השכר. ואולם, עובד אינו זכאי לפדיון ימי חופשה עבור ימי החופשה אשר צבר מעבר ל-3 שנות עבודתו האחרונות, עקב התיישנות כעולה מסע' 31 בחוק. (ראה להלן). 

    התיישנות חופשה שנתית

    התיישנות

    31.       תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים.

     

    מהאמור עולה כי תקופת ההתיישנות על תביעות המוגשות מכוח חוק זה הינה שלוש שנים. מרוץ ההתיישנות בנוגע לתביעות הנוגעות לפדיון ימי חופשה מתחיל עם פקיעת יחסי עובד מעביד.

    המיסים החלים על דמי החופשה

    מדמי החופשה השוטפת ששולמו ינוכו תשלומי מס הכנסה, ביטוח לאומי וכן ביטוח בריאות. מדמי החופשה שנצברו לעובד עם סיום עבודתו, ינוכו תשלומי מס הכנסה.

    התשלומים האמורים ינוכו מהשכר ששולם לעובד בגין דמי חופשה בדומה לכל שכר המשולם לעובד, כעולה מסעיף 17 לחוק, בזו הלשון.

    דין התשלומים

    17.       דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה.

     

    סיכום

    תכלית חוק חופשה שנתית הינה, לאפשר לעובד התרעננות, מנוחה ואגירת כוחות, על מנת שיחזור לעבודה במשנה מרץ, מצב אשר ישמור ויגדיל את יכולתו ותפוקתו של העובד. החופשה שנתית הינה זכות קוגנטית במסגרת חקיקת המגן, הניתנת לכלל העובדים במשק, כחלק מהחובה החלה על המעביד להעניק לעובדיו תנאי עבודה מינימאליים. הזכות לחופשה הינה מעין הגנה משפטית על העובד, עקב היות העובד בעמדת מיקוח נחותה מול המעביד על שלל מנגנוניו, אמצעיו ומשאביו.

    הערה:  המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.

     

    הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-20 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורס "עקרונות החשבונאות".

    ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of  Law, University of Haifa, ISRAEL.

    במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-23 שנה), וכן עורך דין. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.

    מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.         

    מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים  7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050

    e-mail: cpa-adv-itamar@bezeqint.net

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      איתמרכוכבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין