כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ביעותי הנפש

    פרופיל

    לעולם לא זה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    ;;;;

    0 תגובות   יום שלישי, 10/5/16, 20:56

    ישנה כתיבה שנעלמת ואני רוצה להתחבא בתוכה.

    מילים שלא אצליח להגיד, או כמו דברים שכנראה לא אצליח להיות.

    לו הייתה לי האפשרות, הייתי חיי כמה חיים,

    ובתוכם כובש כל רגע בצורה אחרת.

    רק על מנת לחיות את התוצאה הטובה ביותר, בצורה אינסופית. 

    אך החלקים מהוויה נעלמים ממני.

    ממש כמו דימיון הנוזל מראש של ילד קטן,

    הגדל קצת, וקצת ושוכח שכדי למהר,

    לאסוף אותו בחזרה,

    מהר לפני שמתפוגג.

     

    הייתי בתסריט הזה, בדמות הזו.

    קלישאה אינסופית.

    ההידבקות הזו בזיכרונות עתיקים,

    ברגשות סמיכים ועייפות בלתי נגמרת.

    אז ככה מזדקנים.

     

    כבר מזמן שהלב נאנח - לרווחה, בצורה אופקית כזו,

    בנקודה שהאצבעות רק מגששות לעברו על מנת לגעת,

    עד שהן עוצרות בוויתור.

     

    זה קורה בחודשי אוקטובר,

    שהסתיו נערם שהאוויר מתחיל להתקרר ולהתלבש על הכל, כמו סוודר.

    כך גם אני, מקבל ארשת כזו, תרדמת חורף.

    שנת ישרים.

    אני מפרק העולם, לשניים. שזה די והותר, השארתי חלקים רבים שבי בצד, במגירה,

    נעלתי אותה היטב קבורה תחת עשרות מכתבים שלא כתבתי,

    תחת עשרות מסמכים, רעיונות, וחיים אחרים שעוד לא חייתי.

    העולם מחולק,

    למקום שבו יש לי קול, ולמקום שבו הקולות מושתקים כעת, רדומים כעת,

    אולי עד לעולם הבא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      פוסטים אחרונים