קשוב, לרחשי לבי, להמיית הדממה, למלמול תפילתי, לטפטוף דימעתי. צער לא אדע, בלכתי בדרך, בביתי, בשוכבי ובקומי. הודיה תמלא לבי, לו, לה, לכולם, לאבי האחד, שאהבה הוא. ומצוותיו, חקוקות על לוח לבי, עוז רוחי, תבנית נוף מולדתי, מתאר פניי וכסותי. ואהבתיו בכל לבבי ובכל מאודי ומדעיי. ותהי אהבתי אות, וטוטפת נשמת אפי. |