כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שיווק ופיתוח משאבים

    הוויכוח על אחריותה וחובותיה של המדינה לאזרחיה ימשיך כנראה עוד יובלות ולא ייגמר לעולם.
    אנשי המגזר השלישי, עמותות הסיוע וארגוני הרווחה, נטלו אחריות ודואגים למחסורם של חלשי החברה שהופקרו לגורלם.
    כל זה לא היה יכול להתקיים ללא אלפי אזרחים שמתנדבים, פועלים ומסייעים.
    תפקידו של מנהל השיווק ופיתוח משאבים הוא להביא כספים רבים על מנת לאפשר להקל ולו במעט על מחסורים של אנשים שידם אינה משגת.
    השם מנהל שיווק ופיתוח משאבים בעצם מחליף את התואר גייס כספים המיתולוגי. אך כמו השם גם התפקיד חייבב להשתנו גם בגלל השינויים המהירים הפוקדים את חינו מידי יום וגם בגלל שעמותות צומחות כפטריות אחרי הגשם וצריך להיות יצירתי, חדשני ושונה ולעטוף את אותו נושא שאולי לא מאד "סקסי" כל פעם בעטיפה אחרת ובעיקר להתמודד עם תואר "המשנורר הלאומי".
    לתפקיד נדרש שיתוף פעולה מצד הבורד ובתקווה שגלריית האנשים תהייה מכירי המשק והכלכלה, אך מה עושים כשיש מקומות שאין את זה?

    דבש אריות

    10 תגובות   יום רביעי, 27/2/08, 23:21

    דיויד גרוסמן מספר על שמשון הגיבור, הדמות הטראגית, חייו ואהבותיו.

    שמשון האומלל, הבודד והמעונה שנבחר למשימה שאינו מסוגל לה, ורק מסתבך פעם אחרי פעם.

     

    בהרצאה מאלפת באוניברסיטאת תל אביב באולם בר שירה, בתוכנית שנקראת ספרות פלוס,

    יושב גרוסמן אל מול אולם מלא של 300 אנשים, ששותים בצמא את דבריו, הנאמרים בניחותא,בצורה ברורה, קולחת, מצחיקה.

    כולנו יושבים בדממה ולמעט שיעול אחד ושני קטעי צילצולים קצרצרים, צוחים במקהלה (כאילו שייקה אופיר עומד מולנו, ,יופי נחמה,) והסיום במחיאות כפיים סוערות.

     

    גרוסמן מפרש את כל הפסוקים והמילים ומעביר אותן למוד המודרני של היום.

     

    בין לבין ותוך כדי, משווה גרוסמן את אימו העקרה של שמשון שלא ניתן לה שם, לאימו של אנדריי סחרוב, חתן פרס נובל ופיסיקאי ידוע, שאמרה "שהיא מרגישה שהיא תרנגולת שהולידה נשר".

    היא שואלת את עצמה  שוב ושוב ואת אנדריי "מי אתה באמת? עד כמה אתה באמת שלי"?

     

    בתוך מארג הסיפור אנו חווים את חשיבותם של ההורים לשמשון דרך תשובתו לאשתו לגבי גילוי החידה, "מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק".

    הוא אומר לה שאפילו להוריו הוא לא סיפר וברור שלא סיפר לה.

     שלא נדבר ריזו טרגדיה יצאה מזה.

     

    שמשון האמן היצירתי שהכין מייצג אומנותי שהושקעה בו מחשבה רבה ועמוקה.

    300 שועלים קשורים בזנבות ובין זנב לזנב לפידים כאבוקות.

     

    כל חייו מתוארים בצבעים עזים משולבים באירועים דרמטיים.

     

    דרך אגב חברים,

    האם אתם יודעים מי היה היהודי הראשון שהתנתק מעזה?

     

    תשובה נכונה.

     

    שמשון הגיבור. כשהלך לזונה העזתית ועזב באמצע הלילה. הוא היה היהודי הראשון שהתנתק מעזה.

     

    נוהל שימשון. בחירת הנשים הזרות והאכזריות. הנשים שתמיד הציקו לו. בחור מוצק לחלוטין, כך כינה אותו גרוסמן.

     

    ולסיום

    מגע אצבעותיו על 2 העמודים, כאשר מגע זה מעביר לנגד עיניו את כל המגעים שחווה בחייו ונגעו בו, חיות, בני אדם, אש ועוד.

     

    "תמות נפשי עם פלשתים".

     

    גדול הגרוסמן הזה.

    וואחד חוויה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/08 18:38:

       

      צטט: מגן דהרי 2008-03-02 08:31:58

      כתבת יפה מאוד

      כמו מעשייך

      גם כתיבתך

      בהירה טובה

      ואמיתית

      אכן גרוסמן

      משיכמו

      ומעלה

      ושימשון?

      התנתק מעזה?

      אז איך זה שאנחנו עדיין מחוברים?

       

      תודה יקירי

       

      כנראה שהוא לא התנתק עד הסוף וזה גורם לכל הבעיות היום.

       

      טוב שיש את מי להאשים.

       

        2/3/08 08:31:

      כתבת יפה מאוד

      כמו מעשייך

      גם כתיבתך

      בהירה טובה

      ואמיתית

      אכן גרוסמן

      משיכמו

      ומעלה

      ושימשון?

      התנתק מעזה?

      אז איך זה שאנחנו עדיין מחוברים?

       

        29/2/08 06:17:

       

      צטט: רונית 666 2008-02-29 00:20:24

       

       קרמר

       

      הכתיבה שלך הופכת כל ארוע לחויה

      כמו מצירות את אשר חוית

      שמחה שחייך מלאים

      שמחה בשבילך

      ובשביל כל מי שקורא את הפוסטים

      שחויותיך יוצרות

       

      תודה על השיתוף

      רונית 

      עם פירגון כזה, איך לא יהיו האירועים בחיי מצויירים.

       

      שמחה שאני גורמת שמחה לכמה אנשים.

       

      תודה.

       

        29/2/08 00:20:

       

       קרמר

       

      הכתיבה שלך הופכת כל ארוע לחויה

      כמו מצירות את אשר חוית

      שמחה שחייך מלאים

      שמחה בשבילך

      ובשביל כל מי שקורא את הפוסטים

      שחויותיך יוצרות

       

      תודה על השיתוף

      רונית 

        28/2/08 07:03:

       

      צטט: רונתי 2008-02-28 04:49:55

      שרה, את ממש אוצר. איזה פוסט מעניין. ממש תודה שהבאת.

      את לא עסוקה יותר מדי בימים אלה? אני ממש מתגעגעת.  

      איזה כיף איתך.

       

      תודה.

       

      כן עסוקה מאד אבל אלה דברים שאני חייבת לנשמה ולנפש.

       

      גם אני מתגעגעת.

       

      שמחה שנהנית.

       

        28/2/08 07:02:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-02-28 01:47:19

      מאז שהבן נפל זה כבר קצת גרוסמן אחר.

      ובכל זאת

       

      אך אך איזה  גרוסמן זה.

       

      ליבי ליבי איתו.

       

        28/2/08 07:01:

       

      צטט: גיל.ר. 2008-02-27 23:28:56

      אני מעדיף "תמות נפשי עם פלישתות"

       

       

      נו איך לא.

       

      מצחיקולה אחד.

       

        28/2/08 04:49:

      שרה, את ממש אוצר. איזה פוסט מעניין. ממש תודה שהבאת.

      את לא עסוקה יותר מדי בימים אלה? אני ממש מתגעגעת.  

        28/2/08 01:47:
      מאז שהבן נפל זה כבר קצת גרוסמן אחר.
        27/2/08 23:28:

      אני מעדיף "תמות נפשי עם פלישתות"

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      סיג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין