חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הוא החוק הישראלי בעניין מינוי אפוטרופוס על קטינים או בוגרים שזקוקים לתמיכה מסוג זה (שלא יכולים לדאוג לעצמם בעצמם), והוא מתחלק לשני עיקרים -

א. אפוטרופסות טבעית - אדם שלא מלאו לו 18 שנים (קטין) נמצא באופן טבעי תחת הוריו, והם האפוטרופוסים שלו.

ב. אפוטרופוס במינוי - בית המשפט (לענייני משפחה) רשאי למנות אפוטרופוס אחד (או יותר) לקטינים בנסיבות שונות לפי לשון החוק ושיקול דעתו, לעובר, לאדם שלא ניתן לזהותו כעת, או לאדם שאינו יכול לדאוג לענייניו (חוסה).

ניתן למנות כאפוטרופוס אדם פרטי (הנמצא כשיר לכך), את האפוטרופוס הכללי (אגף במשרד המשפטים), תאגיד, או את ועדת האפוטרופסות לנפגעי השואה (לנפגעי השואה בלבד).

בחירת מינוי לאפוטרופסות

הבחירה באפוטרופוס אינה עניין של מה בכך, ודורשת מהגוף הממונה, במקרה זה בית המשפט (כממנה ראשוני), חוות דעת מקצועיות של מומחים בנושא, הן על החוסה המיועד, והן על האפוטרופוס.

לצורך זה עובד סוציאלי העובד כפקיד סעד לסדרי דין בוחן את הפרטים של המקרה - הן מצד החוסה המיועד, והן של האפוטרופוס המיועד, ומוסר את המלצתו המנומקת לבית המשפט.

הבדיקה שעורך פקיד הסעד במקרים אלו נועדה לברר האם הצורך באפוטרופסות הוא אכן לטובתו של החוסה, שכן מדובר בקביעה שחלק מתוצאותיה הם שלילתם החלקית של זכויות הפרט של החוסה, שתלוי באפוטרופוס מרגע העברתו תחת חסותו.

במידה והאפוטרופוס הנבחר הינו גוף כמו האפוטרופוס הכללי, התהליך נמשך בהתאם לחוק ובמסגרת הגוף הממונה.

סוגים שונים של אפוטרופסות

הצורך בתמיכה, ליווי ועזרה לאדם אחר במסגרת אפוטרופסות הוא רחב במיוחד, ולכן החוק מחלק את הנושא למספר תתי-נושאים, או סוגים שונים של אפוטרופוס לעניינים השונים.

רשימת הסוגים השונים כוללת אפוטרופוס לרכושו של החסוי, לגופו, אפוטרופוס זמני או נוסף (כאשר ממונים מספר אפוטרופוסים), ואפוטרופוס ניטראלי.

בכדי לאפשר לקטין העומד מול בית המשפט לקבל את הייצוג הטוב ביותר ואת המענה המדויק והמתאים ביותר למצבו נעזרים בעורך דין אפוטרופסות המתמחה בתחום זה, ומטפל בנאמנות ומקצועיות בחוסה העתידי.