כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    ירח מר

    8 תגובות   יום חמישי, 19/5/16, 09:52

    '' 
    ...
    החוט הדק שהחזיק את הירח הענק שהשתקף במי הנהר, נקרע והירח התפוצץ במקומות הנמוכים של העיר, כן, שם, בין שתי מכוניות חונות, כמו מטאוריט. פשוט כך. הוא התנפץ כנגד האספלט והחריש את הרהורי במשך שנייה. אף אחד לא שם לב, למרות גודל האסון, איש לא שם לב לכך, ולמרות שהעיר נצבעה בשחור הכי שחור שיש והירח לא קיים יותר, ורסיסיו נחים על יד רשת הניקוז שבאדמה, כל המכוניות המשיכו בדרכן בכביש, דורסות הלוך ושוב את ההריסות כאילו מה בכך.
     
    הושטתי יד כדי להרים רסיס ירח ובהסתכלי מטה שמתי לב לראשונה לשמלתי. הייתי לבושה בשמלת כלה. שמלה פשוטה, די עלובה, ללא קישוטים מיותרים. תהיתי על כך, מנסה לאמץ את מוחי המעורפל לשם מה אני לבושה כך. ויתרתי על פיסת הירח ורצתי מבולבלת לעבר ביתי. החושך הכבד ללא הירח הקשה על ראייתי. הכל היה מחניק. לרגע הרגשתי שאני רצה ללא מטרה, אני בורחת ולא יודעת ממי ולא יודעת לאן. אף אחד לא רדף אחרי. המשכתי ללכת נשענת על קירות וגדרות הבתים שבכל צעד הגדילו את קרירותם, את העוינות כלפי.
    גשם כבד החל לרדת, טיפות חצופות שדקרו את עורי כאלפי סיכות מורעלות. לא מצאתי מחסה, אבל לפתע הבחנתי באור קלוש הבוקע מחלון בגובה הרצפה. ניגשתי לשם בצעדים מהוססים, התכופפתי, דחפתי את חלון העץ והזדחלתי דרכו. מצאתי את עצמי בתוך ביתי, בית דל וקודר, הכל נראה ישן וחלוד ואנשים ישבו בתוך הסלון, שתקנים ומכונסים בתוך עצמם.
     
    "למה את מאחרת לחתונה שלך?" מישהו שאל.  "מי זה החתן?" שאלתי. "הוא מחכה לך שם" ענה פלוני אחד והצביע בידו  הגרומה לעבר אופק מטושטש. "תלכו, אני כבר אגיע" עניתי חרישית.
     
    כולם יצאו מביתי, אך ידעתי שהם אורבים לי בחוץ. עשרות עיניים מרושעות שחודרות את עורי. הם רוצים להגיש אותי כקרבן מקודש לאיזה מקבץ אהבות שחטאיו לא יימחלו לו לעולם, אלא רק על ידי כליאת נשמתי וחרותי לנשמתו המיוסרת. אני התיקון שלו, הטלאי לנשמתו המדממת, כך קבעו אדוני הגורלות.
    הבטתי על עצמי במראה הגדולה ושוב הופתעתי לראות את שמלתי הפשוטה שעכשיו התלכלכה ונקרעה בחלקה.
    ניערתי את עצמי. אין זמן. הוא מחכה לי. רציתי לקחת לשליחות הקטלנית שלי כמה דברים, אך לא מצאתי תיק ולא מזוודה. הכל היה נגדי, נגזר עלי ללכת לדרכי כשעל גופי רק השמלה העלובה הזו. נאנחתי. הבטתי בפעם האחרונה בקירות ביתי ופלטתי: "אני עוד אחזור".
     
    יצאתי לרחוב אשר היה ריק מאדם, המועקה מחצה את לבי.
    ידעתי את יעדי, נזכרתי מי זה החתן, וכן, פעם אהבתי אותו, אבל כבר לא. הרגש אליו נקרש והתנפץ לכל עבר..כמו הירח.  אף אחד לא מכריח אותי ללכת אתו. הכל תלוי בי עכשיו.
     
    ולפתע פתאום, משום מקום, הזקנים הגיחו מהסמטאות. תופים ענקיים בין ידיהם. טאם טאם טאם. התווספו אליהם כל אנשי השכונה, כולם לבושים בלבן בוהק, אשר האיר את הרחוב במקום הירח החסר. טאם טאם טאם.
    התהלוכה גדלה והתארכה ועכשיו מוזיקת ג`אז שחורה החלה להתנגן. מדי פעם הבזיקו ברקים בשמים השחורים וציפור טרף ליוותה את התזמורת בקריאותיה המושחזות.
    לרגע הם עצרו את התהלוכה אבל המשיכו לנגן והבנתי שהם מחכים לי שאלך בראשה.
     
    עייפות כבדה ירדה על כתפי וחיבקה אותי כשכמיה מגוננת. במחוות יד נפנפתי לתהלוכה לשלום כאומרת שימשיכו בלעדי, הם הרכינו את ראשם והמשיכו בדרכם, בעוד אני מתיישבת על קצה המדרכה, עוצמת עיניים ושומעת איך המוזיקה נחלשת ומתרחקת...
     
    באופן פתאומי פקחתי את עיני. זוג עיניים עגולות ובורקות הביטו בי מתוך מסה מנומרת וקטיפתית. זה היה סשה, החתול האהוב שלי.
    מהטלוויזיה בקעה מוזיקת ג`אז שחורה. הסתובבתי על צידי במיטה ואז הבנתי שזה היה חלום. הייתי מבולבלת ולא ידעתי איזה יום היום. לילה? ערב? בוקר?.. לאט לאט ענני השינה התפזרו והתחלתי לחשוב על החלום שעדיין היה מציאותי ומכה בי. האם זה חלום רע? לא יודעת. המועקה נשארה. במחשבה שנייה אני חושבת שזה חלום משחרר. אולי מחר ארגיש יותר טוב.
     
    ליטפתי את סשה, אספתי אותו בידי והתקרבנו לחלון לראות את הירח. לא מצאתי אותו. לפי השעה הוא רחוק באופק. נכנסתי למחשב כדי לפתוח את אפליקציית "מצב הירח היום", לא מצאתי אותה, היא נמחקה. כמו הירח בחלום, התנפצה ואיננה. לא יודעת איך לא שמתי לב בימים  האחרונים.. ככה עובד התת מודע כנראה. משהו היה חסר ולא ידעתי מה. העליתי את האפליקציה שוב.
     
    בכל אופן, הרגשתי צורך להעלות את החלום לפה. זה גם שחרור.
    מחר יום חדש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/16 22:08:

      צטט: א ח א ב 2016-05-19 10:14:41

      טאם טאם טאם! חבל שאין לך הקלטה של המוזיקה. יופי של טקסט..!!

      --

      נכון! זה מתבקש פה :)

       

      תודה יקירי, שמחה שאהבת. שבוע טוב! :)

        28/5/16 22:07:

      צטט: עו"ד ועוד 2016-05-19 16:04:24

      http://cafe.themarker.com/video/3313416/

       

       

      לגמרי מתאים, תודה ושבוע טוב :)

        28/5/16 22:06:

      צטט: שרון קדם 2016-05-19 11:28:45

      זה נשמע כמו צעד קטן לאדם ובום טראח לאנושות

       

      ''

       

       

      חחח לגמרי. תודה יקירי, שבוע טוב!

        28/5/16 22:05:

      צטט: זונות פוליטיות 2016-05-19 13:51:28

       

       

       

      ברוטוס:   המשפט: "הם רוצים להגיש אותי כקרבן מקודש לאיזה מקבץ אהבות שחטאיו לא יימחלו לו לעולם" הוא אלמותי

       

       

      נטוס:      סיפור קצר במיטבו

       

       

      ..

      תודה יקירי! שבוע טוב :)

        19/5/16 16:04:

      http://cafe.themarker.com/video/3313416/

        19/5/16 13:51:

       

       

       

      ברוטוס:   המשפט: "הם רוצים להגיש אותי כקרבן מקודש לאיזה מקבץ אהבות שחטאיו לא יימחלו לו לעולם" הוא אלמותי

       

       

      נטוס:      סיפור קצר במיטבו

       

       

      ..

        19/5/16 11:28:

      זה נשמע כמו צעד קטן לאדם ובום טראח לאנושות

       

      ''

        19/5/16 10:14:
      טאם טאם טאם! חבל שאין לך הקלטה של המוזיקה. יופי של טקסט..!!

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין