פסק הדין דנן ניתן בערעור בזכות על פסק דינו של כבוד סגן הנשיא השופט אסף זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת – פסק דין חשוב וחגיגי בהצהרותיו, בו בחר כבודו לתת נופח "הכרזתי" לתפיסתו המוכרת והעקבית את חובת מזונות הילדים בכלל ואת הדין האישי בפרט (תמ"ש 35921-05-13). ביהמ"ש המחוזי לא קיבל את תפיסתו המשפטית, אף כי התערב בפסק הדין בצורה חלקית בלבד, ולא משום חילוקי הדעות המשפטיים. אנסה לסכם את שתי הסוגיות בתמצית, גם אם הארכתי בדברים.

קביעת גובה המזונות במתכונת של חלוקת זמני שהייה שוויונית;

עד לפני שנים לא רבות הדין לא הכיר באפשרות של הפחתת המזונות במקרים בהם הלכה למעשה הילדים שוהים עם שני ההורים פרקי זמן שווים והאב נושא באופן ישיר בהוצאות הילדים בעת שהם בחזקתו. באותה נשימה אציין כי גם האפשרות שהאב אכן ישהה עם הילדים פרקי זמן שווים או כמעט שווים לאֵם, לא קנתה אחיזה של ממש בבתי המשפט עד לפני שנים לא רבות. אך השינויים במוסכמות החברתיות ו"רוח העידן" כדברי כבוד השופט רובינשטיין, הביאו לשינויים מדודים בדין. כיום, שתי גישות עיקריות מוכרות בפסיקה, באין הכרעה של בית המשפט העליון;

גישת כבוד השופטת יעל וילנר מבית המשפט המחוזי בחיפה;

גישתה היתה אחת הסנוניות הראשונות לשינוי, אך כיום נחשבת לשמרנית יותר מאחרות. לגישתה, במקרים של חלוקה שוויונית של זמני השהייה, בנסיבות המתאימות בהן אין פערי השתכרות ממשיים בין ההורים, יישא האב ב"מזונות מופחתים" וכי תהא זו הפחתה בת 25% מסכום המזונות שהיה על האב לשלם אילו היו הילדים במשמורתה המלאה של האֵם. מאידך גיסא, לגישת כבוד השופטת וילנר, דמי המדור בהם נושא האב עבור הקטינים – לא יופחתו (ראו ע"מ (חי') 318/05 פלוני נ' פלונית).

גישת בית המשפט המחוזי - מחוז מרכז;

לפי גישה זו, בנסיבות המתאימות ובאין פערי השתכרות של ממש, הפחתת המזונות יכולה להגיע לשיעור של 50% במקרה של חלוקת זמני שהיה שווים, ובנסיבות המתאימות יופחתו 50% גם מדמי המדור עבור הקטינים (ראו עמ"ש (לוד) 25027-02-14 פלונים נ' פלוני מיום 28.12.14; וגם עמ"ש (לוד) 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר., מיום 6.1.15).

הסוגיה תלויה ועומדת לפני בית המשפט העליון. בטרם הכרעה של העליון כאמור, שופטי המשפחה מפעילים שיקול דעתם לאור שתי הגישות, וניתן לומר בזהירות רבה כי לכל הפחות שופטי המשפחה במחוזות חיפה ומרכז "התיישרו" לפי "גישת המחוז" – אך תמיד ימצאו יוצאי דופן. בפסק הדין של כבוד השופט זגורי בו עוסק הערעור, הוא מצא לנכון להפחית 30% מדמי המזונות בעקבות חלוקה שוויונית של זמני השהיה, אך מאידך גיסא לא הפחית מדמי המדור כי מצא שבנסיבות העניין לא יהא בכך מן הצדק. המחוזי לא התערב בקביעה זו ולא חידש לעניין זה, אך מצא כי הדברים מתיישבים עם גישתה של כבוד השופטת וילנר.

על כלי "חיצוני" וכלי "פנימי" להשגת שוויון בנטל המזונות;

אם המטרה היא יצירת שוויון מהותי בין אמהות לבין אבות בנטל מזונות הילדים, אזי הדוקטרינה של הפחתת המזונות בהתאם לזמני השהיה היא משום "כלי חיצוני" לחובת המזונות ולדין האישי – שממשיך לעמוד בתוקפו המוכר; חובת האב עומדת בעינה אך מושתת עליו לפי מכפלה, כלשהי, של זמני השהיה. בכך, אין לכאורה משום התנגשות עם הדין האישי. מנגד, ניסיון לפרש את הדין האישי עצמו באופן שוויוני, היא משום כלי פנימי המצוי בהתנגשות חזיתית עם גדולי הלכה. זו הגישה אותה אימץ כבוד השופט זגורי, לא מהיום, ואותה נמנע בית המשפט המחוזי מלאמץ.

הדין האישי ליהודים – הוא המשפט העברי;

בקליפת אגוז: פקודה מנדטורית משנת 1922 עודנה עומדת בתוקפה וקובעת בין השאר כי סוגיית מזונות ילדים תוכרע לפי הדין האישי; המשמעות עבור יהודים היא כי סוגיית מזונות הילדים תוכרע הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט לענייני משפחה, לפי המשפט העברי.

עמדת המשפט העברי – ארוּגה מרבדים עתיקים יותר ופחות;

מקובל כי בנוגע לילדים עד גיל 6 ("קטני קטנים"), כעקרון, מוטלת על האב חובת מזונות מלאה. לגבי ילדים מעל גיל 6, המשפט העברי האריך חובה זו עד גיל בגרות, כלומר גיל 13 לבנים ו 12 לבנות; כך נקבע לפני כ 1,800 שנה ב"תקנת אושא" שהובאה בגמרא (מסכת כתובות, מט, א'). בשנת 1944, הסמכות ההלכתית העליונה בארץ ישראל, היא מועצת הרבנות הראשית, אמצה את "תקנת אושא" כתקנת הרבנות הראשית תש"ד, שקבעה כי על האב מוטלת חובת מזונות כלפי ילדיו גם מעל גיל 6 ואף הרחיבה את החובה עד גיל 15 ובשנת 1980 הורחבה החובה עד גיל 18. אך בעינה נותרה מחלוקת הלכתית בין הפוסקים:

האם חובת המזונות לפי תקנת תש"ד, היא מדין צדקה או מדין התקנה?

הפשט הוא שאם החובה היא מדין צדקה, משמע כי גם האֵם חבה במזונות וכי ניתן להתחשב בהכנסת האֵם לשם קביעת גובה החיוב במזונות. ואם החובה היא מדין תקנה, אזי אין כל חובה על האֵם והכנסתה אינה רלוונטית. מחלוקת זו תלויה ועומדת עד היום, ואם עומדת בין הפוסקים מקל וחומר שעומדת בין השופטים (אגב, החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום 30.11.15, לא פסקה במחלוקת זו).

ניתן לעמוד אפוא על שלוש גישות עיקריות בפסיקה;

גישת כבוד השופט שאול שוחט – לגישתו, קיימת מחלוקת הלכתית בדבר, ובית המשפט העליון קבע (בהלכת "פורטוגז") כי מזונות מעל גיל 6 הם מן הדין, ולא מדיני הצדקה. רק הצרכים שמעבר להכרחיים הם מדיני הצדקה. לשיטתו, עד לשינוי ההלכה בעליון, כך יש לנהוג. כלומר, הכנסת האֵם תיבחן רק לשם חישוב הצרכים שאינם הכרחיים (עמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נ' מ.א., מיום 26.3.15). זו אגב גם גישתה של כבוד השופטת יעל וילנר (ראו עמ"ש (חי) 54256-09-14, מיום 8.2.15).

גישת כבוד השופט צבי ויצמן – הפוכה. לגישתו, המזונות מעל גיל 6 הם מדין צדקה בלבד, אך על אב מוטלת חובה עיקרית ו"מוגברת". לפי גישה זו, במידה והאֵם אמידה מספיק, הכנסתה תילקח בחשבון לצורך חישוב גובה המזונות, גם לצרכים הכרחיים.

גישת כבוד השופט זגורי – נסמכת על גישת השופט ויצמן ומרחיבה אותה. המזונות מעל גיל 6 הם אכן מדין צדקה בלבד, אך חובת שני ההורים זהה ושוויונית. גישה זו היא תולדה של תפיסתו הרחבה יותר, לפיה יש לפרש את הדין, לרבות הדין האישי, באופן תכליתי לשם קידום ערך השוויון. בהכרזה זו הוא פותח(!) את פסק דינו, והדברים כאילו נכתבו על יד הנשיא לשעבר ברק:

"אין קיום בלי מזונות. אין מזונות אלא מכוח נורמה משפטית. הנורמה המשפטית, אינה אלא חלון-ראווה לערכים, לאמונות ולאידיאלים הרווחים באותה חברה הנוהגת על פי אותה נורמה [...] ערכי השיטה ומטרות ההליך המשפטי הינן עשיית צדק, קידום השוויון המהותי והגנה על ילדים וזכויותיהם [...] פרשנות הנורמה המשפטית ואכיפתה שלא באופן שוויוני לא תשיג צדק. והרי אין צדק בלי הגינות. ואין הגינות בלי שוויון. מכאן שהשוויון הוא מכשיר להשגת תוצאה צודקת תוך התאמת הפרשנות התכליתית של הדין האישי והכפפתה לעיקרון השוויון".

בית המשפט המחוזי שופך מים צוננים על ידיו של כבוד השופט זגורי ומאמץ את גישתו של כבוד השופט שוחט:

"כל עוד לא שונתה ההלכה, אין לי אלא להצטרף לדעת בתי המשפט אשר קבעו כי אין זו הדרך לשנותה".

אם כן, תם ולא נשלם והכל עוד פתוח. על פסק דינו של כבוד השופט ויצמן לעיל הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (סומן בעליון בע"מ 919/15). כאמור, גם שאלת ההפחתה בנסיבות חלוקת זמני שהייה שוויונית תלויה ועומדת בעליון. מספיקה אפילו אמירת אגב אחת של העליון כדי להזין גלים חדשים של פרשנות בפסיקה ובספרות. ימים יגידו.

ניתן לשתף כמובן.