להיות שם בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית על הר הצופים בכנס שעסק בביוש שופטים ולהקשיב לשופטת דפנה בלטמן- קדראי, זה לדעת כי הקו האדום נחצה. כשיורקים עליהם ברשת – זה עלול לערער ולשחוק. זה פוגע. זה כואב. כן, גם לשופטים.
היא הקריאה דברי נאצה שנכתבו על שופטים ברשת החברתית. אני לא אחזור עליהם. היא הביאה תמצית מחרידה של מילים שהיתה בה אלימות, רצון לפגוע בשופט ובבני משפחתו, חדירה לפרטיות, הפצה זדונית של חרושת שמועות. האירוע: ערב עיון לזכרו של עו"ד יונה בלטמן ז"ל על תופעת השיימינג – הלבנת פנים פומבית של שופטים ברשת החברתית. רשימת המשתתפים בדיון המרתק כללה את דיקן הפקולטה פרופ' יובל שני שפתח ואת השופט בדימוס ונציב התלונות על שופטים פרופ' אליעזר ריבלין שהינחה. היו שם פרופ' שמעון שטרית, השופט יגאל מרזל, העיתונאי ברוך קרא, ד"ר נמרוד קוזלובסקי, ד"ר לימור זר-גוטמן. שתי שאלות העסיקו את הדוברים ואת המאזינים להם בקשב: א. האם השופטים ראויים להגנה מיוחדת? שהרי גם אנשי ציבור ומשרתי ציבור חשופים לתופעה. ב. האם אפשר להגן. אם הייתי עורך סקר בקרב הקהל שהגיע להר הצופים, למקום הזכור לי היטב מימי לימודי המשפטים שלי, אני מעריך כי רוב המאזינים היו פוסקים כי המקצוע השיפוטי ראוי להגנה מיוחדת. שאי אפשר לגרור את השופט לזירה בה אין הוא יכול להגיב. אם כך האם ניתן להגן? ד"ר קוזלובסקי הביא את החדשות הטובות. כן, אפשר לחשוף את המסית לאלימות. כן, אפשר להסיר ולעצור את המערבל המפיץ את חרושת השמועות. כן, אפשר לייצר העלאה לרשת של פסקי דין והחלטות של שופטים בדרך שבה הגולש המחפש ב"גוגל" את כל מה שנכתב עליהם לא ייתקל תחילה בערימת זבל של השמצות. מי יעשה את המלאכה ומתי? הערכה שלי – צוות משימה מיוחד של הרשות השופטת – ובהקדם. כשדוקרים את השופטים במילים – כואב להם. אך חמור יותר – קשה להם למלא את השליחות שנטלו על עצמם. זה קורה בבתי הדין לענייני משפחה. זה קורה כלפי כל שופט בכל ערכאה. המסר נקלט במערכת השיפוטית: יש מציאות תקשורתית חדשה. אי אפשר לשנות אותה. אפשר להתמודד איתה בכלים שהיא עצמה מייצרת. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דקירה מילולית של כל אדם (בלי קשר לכאב) יכולה לגרום נזק בלתי הפיך. לא רק לילדים גם למבוגרים.
אנחנו ארץ קטנה - לא שזה קשור.
אנשים בכלל ראוי להם לא רק להגיד או להגיב מילים גבוהות, אלא גם לעמוד מאחוריהם, כי לכתוב תגובות נאות זה נורא קל הבעיה היא מה קורה כשמגיעים למעשים. ואולי אני קצת מושפעת מכתבה שראיתי אתמול בערוץ השני על עינת הראל אולי לא ממש, אין לי מושג. אבל מילים ומעשים של אנשים לא אחראיים לפעמים באמת גורמות נזקים איומים בעיקר אנשים ששופטים את האחר ולא את עצמם או סתם עושים מעשים פזיזים,
בשורה התחתונה, הקו האדום של ההתקרנפות החברתית נחצה מזמן ואין לדעתי צורך להתמקד דווקא במערכת המשפט.
למותר לציין כי התעלמת מהרישא של דברי:
"כאשר הועדה למינוי שופטים מתעלמת מפניות אזרחים ואף לא טורחת להשיב להם (ולו מענה מנומס), כאשר השופטים מתנגדים לעריכת משוב על פעילותם."
לא הייתי בדרום ארה"ב וגם אם נכון הדבר צרתם אינה מנחמת אותי. לפי נסיוני, התלונות המוגשות ל"נציבות" אינן מטופלות כפי שכתבת. התדרדרות מערכת המשפט היא סימפטום של התדרדרות חברתית כוללת.
ברשתות חברתיות מביישים פנים לא רק של שופטים.
שופטים הם אנשים. יש כאלה ויש אחרים. יש ארכאות שונות ואני לא אתחיל לחפור פה כעת אבל התגובה האחרונה בהחלט הזכירה לי עוד כמה דברים שקרו בארץ הזאת, אז אני מצרפת לינק- מילים הורגות
http://cafe.themarker.com/post/3225758/
שלט שיש אמנם בכמה מכבישי ארצנו. בזמנו תנ"צ ברכה. ועוד כמה גילויי אלימות שיש בארץ הזו
ואגב, גם הקפה דה מרקר הוא סוג של רשת חברתית שלא חפה מגילויי אלימות מילולית. אנשים מרשים לעצמם להיות אלימים מדינה לא פשוטה אנחנו ולעיתים יש מי שמשלמים את המחיר רק שהצדק הרבה פעמים יוצא לאור מדי מאוחר וזה חבל ואפילו חבל מאד.
כאשר הועדה למינוי שופטים מתעלמת מפניות אזרחים ואף לא טורחת להשיב להם (ולו מענה מנומס), כאשר השופטים מתנגדים לעריכת משוב על פעילותם וכאשר שופטים מסויימים מתנהגים באולם המשפט ובלשכתם בצורה מבישה (שאין לה אח ורע בעולם הנאור), אין מנוס מהתדרדרות המתמשכת של כלל מערכת המשפט שאנו חוזים בה כבר עשרים שנה או יותר.
לא הייתי בכנס אז לא שמעתי את הדברים שנאמרו בו, אבל כן דברי נאצה כמו הלבנת פנים מכאיבים לשופטים כמו לכל אדם מהישוב. אלימות יש פה בארץ שלנו לא מעט. דקירה מילולית היא אלא פחות כואבת מסכין הרבה פעמים וטוב שהמסר נקלט,