כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של העיתונאי אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    זוכרים את הבמאי נתן גרוס

    0 תגובות   יום שלישי, 24/5/16, 21:48

    ''

    שלט הנצחה על ביתו של נתן גרוס בתל -אביב 


    שלט הנצחה על ביתו של נתן גרוס בתל -אביב

     

    לפני קצת למעלה מעשור הלך לעולמו במאי הסרטים ומבקר הקולנוע נתן גרוס שהיה מחלוצי הקולנוע במדינת ישראל . בימים אלה הוצב שלט לזכרו ולהנצחתו בכניסה לבניין בו התגורר וכן נערך בסנימטק ת"א אירוע לזכרו  "בין שקיעה לזריחה" בו הוקרנו קטעים ממבחר סרטיו.

     

    מאת:אלי אלון

    בכניסה  לבניין  בו התגורר  הבמאי ואיש הסרטים   נתן גרוס ברח' דרך השלום  113 בתל אביב, הוצב  מטעם עירית תל אביב שלט הנצחה לזכרו ופעלו. בטקס חגיגי שנערך היום אחר הצריים  (19.5.16)  במעמד ראש עירית תל אביב יפו רון חולדאי הוסר הלוט מהשלט. על ידי  בני משפחתו של נתן גרוס  ובהם בנו הבמאי וחוקר הסרט העברי יעקב גרוס ובתו של נתן גרוס עליזה. 


    נתן גרוס, מחלוצי הקולנוע  במדינת ישראל  ,התגורר בבית בבנין  זה במשך  שנים רבות  ובו יצר רבות מיצירותיו.

    בין המשתתפים בטקס , השחקן שמוליק עצמון, איש הרדיו מושיק טימור, אנשי קולנוע ובמה  שליוו  את נתן גרוס בשנות יצירתו ובהם הצלם חיים שרייבר ממייסדי הטלוויזיה החינוכית, הבמאי-צלם שלמה סוריאנו, שכנים שהתגוררו בבניין ועוד.

     

    במהלך האירוע הוקרנו על מסך נייד  כמה מסרטים שביים ויצר נתן גרוס. ובניהם הסרט "יום שכולו טוב" על השבת שצולם בבית משפחת אברך השכנה שהתגוררה   – דרך השלום 113 כניסה ב' קומה ב'. עם הילדים זיוה, גיורא וצילה. כן הוקרנו קטעים מסרטי הסברה מלפני 50 שנה אותם ביים והפיק נתן גרוס בהם נטלו חלק הקריין מושיק טימור והשחקן שמוליק עצמון .

     

     

    ראש העיר רון חולדאי  נשא באירוע דברי ברכה וציין כי יש חשיבות רבה  להנצחת  תרומתם ופעלם  של יוצרים ואמני תרבות שהלכו לעולמם שכן עם הזמן במדינת ישראל  ותרומתם ופועלם נשכח כלא היה .

     

    יעקב גרוס, בנו של נתן גרוס אומר בדברים שנשא בטקס :  "ראשית אני חייב להדגיש שהזיכרון המשמעותי של אבי, נתן גרוס הוא לא בתחום האזכור האישי שלו כיוצר. אנשים רבים אהבו אותו בזכות תכונותיו האנושיות, בזכות תמיכתו הרחבה והלבבית כמבקר שתמיד ידע לעודד את עמיתיו בתעשיית הקולנוע בישראל, וכמדריך שצרף לקולנוע הישראלי כוחות חדשים ומשמעותיים בשנות ה-50 וה-60.אבל את הזיכרון המשמעותי הוא השאיר על גלילי צלולואיד במאות סרטי תעודה ויומני קולנוע שצולמו בשלושת העשורים הראשונים של המדינה. היום מתייחסים לרוב הסרטים הללו כחומרי ארכיון היסטוריים, הנחוצים כאילוסטרציה לסרטים שעוסקים בנוסטלגיה או בתיעוד עכשווי עם מבט לאחור.

    הסרטים שהוא ביים בפולין שלאחר השואה, ובמדינת ישראל הצעירה הם נכס משמעותי, ולאורך זמן מתגלה חשיבותם, הרבה מעבר למטרות ההסברה שהוגדרו כשנעשה הסרט המקורי.

    במקביל לעשייתו הקולנועית האישית, הוא עסק בתיעוד היוצרים שפעלו בענף הקולנוע בישראל, הכיר את כולם, ראיין וכתב על רובם, היה מעורב בהקמת האיגודים המקצועיים של עובדי ההסרטה והשחקנים ובקידום מעמדו של הקולנוע בישראל בכל התחומים.

    לכן, לא פלא שהוא היה הראשון שזכה בפרס מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע כאשר הוקמה – ובאות יקיר א.מ.י – איגוד אמני ישראל נרשם: על מפעל חייו, על העקשנות והצניעות בהן עבד בתעשיית הקולנוע בישראל, על היותו אחד מאבות הסרט הדוקומנטרי הישראלי.


    מה עושה האזרח נתן גרוס – בשיכון צבא קבע?

     יעקב גרוס סיפר על ההווי בית הוריו  בשיכון צבא קבע ברחוב דרך השלום בת"א  :"כאן בשיכון צבא קבע עברה ילדותי המאושרת בשנות ה-50 וה-60 עם אחותי עליזה ועם הורי נתן ושולמית גרוס. תשאלו בוודאי מה עושה האזרח נתן גרוס – בשיכון צבא קבע, שהוקם כביתם של קציני קבע, נגדים, אנשי המוסד ומשרד הביטחון?

    ובכן, השיכון הוקם כשיכון משותף וחלק מנכסיו, עד היום, היו החנויות בבית הראשון, והיה גם גן ילדים קטן בבניין זה בכניסה האמצעית. על מנת להקים גדר סביב השיכון לסדר מדרכות ולשתול דשא, החליט ועד השיכון למכור את הגן. בוועד השיכון היה חבר של אבי מבית הספר העברי בקרקוב, משה מימון (מרסל), שניהל באותה תקופה את לשכתו של שמעון פרס – מנכ"ל משרד הביטחון. משפחת מיימון ומשפחת פרס גרו דלת מול דלת בכניסה השלישית בבניין הראשון של השיכון. ובקיצור, בזכות הקשר הקרקובאי הצליחו הורי לרכוש דירת שני חדרים – שהפכה להיות מגן ילדים - לדירת מגורים.

    דירה קטנה זו הייתה מוקד פעילותו של אבי בתקופה המשמעותית של יצירת סרטיו. כשהיה בגיל ה30 וה40 בחייו. הדירה הייתה במרחק של 20 דקות הליכה לסרטי גבע שם עבד. לשכנים בצבא היה טנדרים ויליס שהיו שוקעים בחולות או ג'יפים לבכירים שבהם. לאבי זוג רגליים.

    בדירה היו שני חדרים, חדר אחד לילדים והסלון היה במשך היום חדר אורחים עם ספה מתקפלת - שהפכה בלילה לחדר שינה להורים, ולידה פינת עבודה, בה אבי כתב את תסריטיו וניהל התכתבות ענפה עם כל העולם. (הבולים מסודרים אצלי באלבומים עד היום...).

    אבי שהיה במאי ומנהל המערכת של יומן גבע באותה תקופה, ביים במקביל עשרות סרטי הסברה והדרכה להסתדרות העובדים, לשרות הסרטים הממשלתי, ולגופים ציבוריים נוספים. בראשית שנות ה60 נכתבו בדירה זו תסריטים לשני סרטים באורך מלא: המרתף עם שמעון ישראלי ובעל החלומות – סרט האנימציה העלילתי הראשון בישראל, אותו יצר דודי יורם גרוס. התסריט נכתב כאן על שולחן פורמייקה צהוב. אחד הקריינים שמשתתף בסרט הוא שמואל עצמון.

    בביתנו הקטן נועדו ונפגשו עם אבי יוצרים ואמנים ישראלים רבים, ובין המבקרים היו נתן אלתרמן, חיים חפר, שמשון מלצר, אברהם ברויידס, נחום גוטמן, אלכסנדר יהלומי, נתן כוגן, שמעון ישראלי, מוסקו אלקלעי, יענקל'ה בן סירא ועוד,


    שמעון פרס היה שכן ועל "עוגת ג'י מולה" 

    אבל האורחים החשובים שהגיעו לשיכון ועשו כאן רושם גדול הגיעו לביתו של שמעון פרס. אני זוכר שלחילוץ מכוניתו הכבדה של דוד בן גוריון, ששקעה בחולות התגייסו מספר ילדים. לקראת ביקורו של ג'י מולה ראש ממשלת צרפת בביתו של פרס, נרתמה אחת השכנות לעזרתה של סוניה ואפתה לכבודו עוגת גזר – שהמתכון שלה הועתק למחברת האפייה של אמי תחת השם: "עוגת גי מולה". עד היום אינני יודע אם העוגה הגיעה לפיו של הנשיא הצרפתי, אבל בעיני כילד היה לה טעם מוזר.

     

     

    שיכון צבא קבע מלא בסיפורים צבאיים עוד מימי הבריגדה ומלחמת השחרור. גרו פה קלמן כהנא, מייסד בית הספר לצניחה, ואהרון דוידי קצין צנחנים ראשי, האלוף אסף שמחוני לפני שנפל, תא"ל יצחק טולקה ארד יבדל"א, האלוף אלי זעירא, שהיה אז היה ראש לשכתו של הרמטכ"ל משה דיין  ועוד רבים וטובים. השכונה הייתה מוצפת בסיפורי גבורה.

    סיפורו של אבי, היה שונה. למרות שהיה אדם צנוע שלא התבלט, שמו היה מוכר, הקרדיטים על מסך הקולנוע היו גדולים באותם הימים - וכולם ידעו במי מדובר". עד כאן דברים שנשא יעקב גרוס באירוע.

     

    ''

    סרטון על  טקס הסרת הלוט שהעלה יעקב גרוס ליוטיוב

     

    קדם לטקס הסרת הלוט משלט ההנצחה על ביתו של הבמאי נתן גרוס אירוע נוסף לזכרו:  "בין שקיעה לזריחה"  שנערך (9.5.16) בסינמטק תל-אביב  בו נערכה  הקרנה מיוחדת של מבחר מסרטיו. באירוע  זה שולבו גם שיחות וראיונות עם נתן גרוס ז"ל.


     

     

    פרקי חיו 


    נתן גרוס נולד ב-1919 בעיר קרקוב שבפולין ליעקב ושרה גרוס.המשפחה מנתה   4 ילדים.נתן, קלרה יוסף,ויזי   אב המשפחה  יעקב  היה בעל רשת חנויות גדולות  ומפוארות לכלי בית  ונוי ששכנו במרכז העיר קראקוב ליד כיכר השוק  .נתן למד  בגימנסיה העברית  בעיר ואחר כך למד במשך כשנה משפטים. אל תחום הקולנוע הגיע במקרה,בעת לימודי המשפטים שלו  הוא  הבחין במודעה המחפשת עובדים לסרט בפולנית  נתן  נענה למודעה,התקבל לעבודה בסרט והשאר היסטוריה. נתן שימש עוזר במאי בסרט הפולני הראשון שהופק לאחר מלחמה העולם השנייה . בהמשך הצטרף כבמאי   לקואופרטיב קולנוע בשם "כינור" שהפיק סרטים ביידיש  והוקם על ידי שאול גוטסקינד  מחלוצי הקולנוע בפולין. גוטסקינד  ניהל בפולין של שנות ה-30 מעבדת סרטים גדולה בשם "סקטור" שעובדיה היו יהודים.  בין השנים 1946-1949 ביים  נתן גרוס בפולין כ-10 סרטי יידיש, ובהם: "הילדים שלנו",(אונזערע קינדר) בהשתתפותם של צמד השחקנים הקומיקאים שמעון  דז'יגאן וישראל שומאכר, "אנחנו שנותרנו בחיים",  "דער פינפטער יארצעייט"  על יום השנה החמישי למרד גטו ורשה (1948), "אחרי 2000 שנה"-  על פתיחת הצירות הישראלית בפולין  והגשת כתב אמנתו של הציר הישראלי הראשון בפולין ישראל ברזילי(1949) ועוד.

     

     

    ב-1950 עלה נתן גרוס  לארץ עם רעייתו שולמית ועם בנם יעקב. כעבור מספר שנים נולדה בתם עליזה .רעייתו שולמית גרוס  (1923 –2012), הייתה גאולוגית ומינרלוגית ועבדה כמינרלוגית בוועדה לאנרגיה אטומית ובמכון הגאולוגי לישראל . במחקריה הייתה שותפה לגילוי מינרלים חדשים, המינרלים , גרוסיט, ושולמיתיט  כך נמסר, נקראים  על שמה.


    בזכותו  של פנחס לבון שהיה אז מזכיר ההסתדרות ואף הוא כנתן גרוס  היה חבר בתנועת גרודוניה,התקבל נתן גרוס לעבודה במחלקת הסרטים של ההסתדרות. תחילה עסק בהדבקת ותיקון סרטים שחזרו לאחר שהושאלו לישובים ולמוסדות השונים. בהמשך יזם במסגרת המחלקה צילום סרטים על ישובים בבניתם.  גרוס שיכנע את מנהליו  בהסתדרות כי לא יתכן ששישוב חדש יוקם ולא יהיה תיעוד לראשית הקמתו .סרטו הראשון לאחר עליתו לארץ היה "שרשים בסלע בקרית ענבים" במלאות 30 שנה ליסודו.ובהמשך הפיק וביים סרטים רבים  על ראשית  הקמת ישובים  ומפעלים חדשים ובהם : "הי דרומה לאילת" (1954) על ימיה הראשונים של אילת;  . "עמק החולה" (1954)  "בין באר שבע לאילת" (1957) על תהליך בנייתה של מצפה רמון ; "קריה בהרי נצרת" (1957) על בנייתה של נצרת עילית," זה התחיל באום ג'וני "(יובל 50 לדגניה) 1960,"כרמיאל" (1964) ועוד

     

    נתן גרוס  נמנה על צוות  אנשי מערכת היומן הקולנועי המיתולוגי  "חדשות גבע". והיה, כך אומרים, הבמאי השכיר הראשון בישראל. לאחר מספר שנים עזב נתן גרוס  את אולפני  גבע והפך לבמאי עצמאי .

    נתן גרוס היה שותף  ליצירתם של כ-120 סרטים העוסקים בישראל ובאמנות יהודית.  ונחשב לאחד מחלוצי הקולנוע במדינת ישראל  .רוב סרטיו היו סרטי תעודה –דוקומנטריים  מוזמנים מטעם מרכז ההסברה, המרכז לחינוך ולתרבות בהסתדרות,,המכון לפריון ויצור בעבודה ,צה"ל  חיל הגדנ"ע ,ועוד 

    ב-1965 זכה הסרט "מה טובו אוהליך" שביים  נתן גרוס בפרס שלישי בתחרות סרטונים ישראלים שנערכה במסגרת "שבוע  הקולנוע הישראלי".צוות השופטים כלל את אורי קיסרי,אהרון מגד,ועזריה רפופורט.

     

    בצה"ל שירת ביחידת ההסרטה של הגדנ"ע. שהפיקה וצילמה סרטים רבים. חלקם  בשיתוף מעבדות "סרטי גבע". היחידה נקראה גם "היחידה הפולנית"  שכן רבים מחבריה היו מיוצאי פולין.  על חברי יחידת ההסרטה של הגדנ"ע מלבד גרוס  נימנו: חיים שרייבר, זאב רב- נוף, ניצ'ו ניסים ליאון, ועוד.

     

    במאי עיתונאי,סופר ומשורר

    בנוסף להיותו במאי  ויוצר סרטים כתב  נתן גרוס ספרים על תולדות הקולנוע היהודי והעברי, ספרי שירה ואמנות וספרים על שואת יהודי אירופה. בין ספריו: "תולדות הקולנוע היהודי בפולין" (1989), ו"הסרט העברי" (1991)כמו כן  כתב מאמרים רבים בעיתונות. בין השאר היה מבקר קולנוע בעיתון "על המשמר". כתב מאמרים וכתבות  בעיתון "דבר"  בעיתון הישראלי בשפה הפולנית  "נוביני קורייר" ועוד. כמו כן הירצה בכינוסים ואספות בנושאי קולנוע ,יהדות פולין.


    בתחילת שנות ה- 60 זכה  נתן גרוס בפרס  בין- דור על  "הרפורטז'ה המובחרה שפורסמה בשנה האחרונה ב"דבר". הפרס הוענק לו, על "סידרת הכתבות שלו שפורסמה בעיתון "דבר" בשם"אנשים ופרחים בתמנע". וכך נאמר בנימוקי וועדת השופטים : "תיאוריו הנאמנים של הנוף, של טבע ואדם, המראות והדמויות ניתנו בכנות ובחיבה, ואגב מסירת ידיעות מהימנות  מעלים לפני הקורא את רוחם של הדברים. כתיבה זו, שאינה מחפה גם על צללים ומגרעות, נוטעת בלב הקורא אמון לכתוב והיא מחבבת עליו את הארץ והנעשה בה".


    רוב רובם של סרטיו של נתן גרוס היו  כאמור סרטי תעודה –דוקומנטריים.  ב-1963 הוא ביים סרט עלילה בשם  "המרתף", בו השתתף שחקן יחיד (שמעון ישראלי),הסרט  זכה בפרס בפסטיבל ברלין ב-1964, אך כשל מסחרית.ב1961 כתב את התסריט לסרט האנימציה "בעל החלומות" אותו ביים אחיו  יורם גרוס שהיה מחלוצי סרטי ההנפשה בארץ.


    ב-1989 הוענק  לנתן גרוס "אות יקיר אמ"י" וב-1991 הוענק לו ה"אוסקר הישראלי" הראשון של האקדמיה הישראלית לקולנוע, על מפעל חייו.

     

    בתחילת אוקטובר 2005 לקה בהתקף לב, בביתו בגבעתיים והובא לבית החולים שיבא, שם נקבע מותו. גרוס היה בן  86.במותו.


    ביום השנה הראשון לפטירתו התקיים בעיר הולדתו בקראקוב בפולין  טקס  חנוכת לוח זיכרון במעמד ראש עירית קראקוב, שהוצב  בחזית הבית  בו נולד וגדל נתן גרוס בקרקוב.


    בספטמבר 2015 הלך לעולמו יורם גרוס אחיו הצעיר (בכ-7 שנים) של נתן גרוס  שעסק אף הוא בתחום הקולנוע והיה מפיק ובמאי   .יורם נחשב לאחד מחלוצי  סרטי ההנפשה בישראל. לנתן גרוס היה אח נוסף בשם יוסף (גוז'ף )גרוס שהיה צלם אמן ומורה לצילום בלונדון. 

     

    כתבות נוספות של כותב זה:


    ''

           שלט הנצחה לזכרו נתן גרוס

     

    מנציחים וזוכרים את הבמאי נתן גרוס את הזיכרון המשמעותי הוא השאיר על גלילי צלולואיד במאות סרטי תעודה ויומני קולנוע שצולמו בשלושת העשורים הראשונים של המדינהאלי אלון   |   לסיפור המלא

     

     

    ''

     

    סיפורו של יואב נחשון ממייסדיי "הגבעטרון"  ביוני 2015 הלך לעולמו יואב נחשון חבר קיבוץ גבע שהיה מסולני להקת הגבעטרון ומעמודי התווך של להקה זו במשך שנים רבות. סיפור חיו המרגש אלי אלון   |   לסיפור המלא 

     

     

    ''

     

    סיפורה של וילה שרובר בירושלים 

    היא הייתה אחת הווילות הגדולות והמפוארות ביותר בירושלים לאחר קום המדינה ושימשהמקום מפגש לשמנה וסלתה של החברה הירושלמית 

    כיום היא עומדת שוממה ומוזנחת  לסיפור המלא

     

     

    סיפורה של להקת הזמר "שלישיית שריד"

     



    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות