כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    13 תווים, מתוך העיוורון...

    15 תגובות   יום חמישי, 26/5/16, 12:58

     

    ''
     

    פרנסיסקו טארגה, Gran Vals

     

     

    הקול שמאחרי העיוורון.

    הקול של גסטון מכוון אותנו, אליו.

    החשיכה, מוחלטת. היא אופפת אותנו כערפל סמיך, וערפל סמיך הוא בהחלט המטפורה המתאימה: אפילו הנשימה קשה, לפחות ברגעים הראשונים.

    התחושה היא של..., טביעה. וקלסטרופוביה משתקת!

     

    "דיאלוג בחשיכה" –

    באותם רגעים ראשונים מגיעה התובנה הראשונה: מקל-העיוורים הנמצא בידך הוא מאריך מלאכותי של אצבעות ידיך. הוא, חוש המישוש שלך מעתה ואילך.

    השהות בפנים הופכת מניה וביה להיות מעין תחרות בזיהוי הסביבה ומכשוליה. הביטחון שמשרה גסטון באשר ל"סכנות" האורבות לנו בתוך הסביבה הסימולטיבית, הוא מוחלט.

    לא כך בחוץ, מבהיר גסטון, לא במציאות הממשית, לא בחיים עצמם...

    גסטון מדריך אותנו וקולו חם ומנחם, הוא אבן שואבת לנפשותינו הסוערות ולגופנו המהוסס...

    אח"כ אנחנו יושבים עם גסטון, עדיין בחשיכה. משוחחים אותו.

     

    הוא עלה מארגנטינה כילד.

    בגיל 16 התפתחה אצלו מוטציה גנטית שפגעה בראייתו.

    תוך 4 חודשים הוא איבד את מאור-עיניו, כמעט לחלוטין. עולמו הפך להיות מורכב מפאזל של כתמים שאותם הוא לא טרח לפענח.

    חוש המישוש, חוש המישוש..., ולימוד התמצאות בעולם חדש נטול רחמים ואמפתיה, הביא אותו לברוא עבור עצמו עולם חדש, בו הוא לא מוותר לעצמו על דבר וחצי-דבר.

    הוא בן 25 ולא מכבר סיים לימודי קולנוע באוניברסיטת ת"א, חוג תסריטאות.

    גם אם העולם נטול רחמים, הרי שמידת הרחמים (העצמיים...) אינה נמצאת אצלו: : "אני לא המוגבל!, אתם הבריאים, אתם המוגבלים!!!”, הוא טוען בלהט.

     

    אנחנו עוברים מהחשיכה לאור חיוור ונפרדים ממנו. פניו פניו-ילד. הוא נראה צעיר מגילו. עיניו הבהירות בגוון תכלכל-ירקרק בוהות בכתמים שמולו, אנחנו. אנחנו לוחצים את ידו. כמהתי לחבק אותו...

     

    תובנות נוספות ממשיכות להגיע תוך דקות מרגע צאתנו מהאפילה אל האור.

    פתאום אני מבין את פשר אבני-המדרכה שלפני מעבר-חצייה. הן בעלות בליטות משוננות שלוחצות על כף-הרגל (שלנו, הבריאים...), ללא רחם. אך לעיוורים, היא מסמלת את שפת-המדרכה, לפני מעבר-החצייה.

    הדנדונים האלקטרוניים של הרמזורים, העמודים בהם שקוע רמקול המציין את שמות הרחובות בצומת..., כול אלו מתירות את סבך המבוכה של העיוור בפנותו אל זר ברחוב ומהווים עבורו ה”עצמאות” והבריחה מהמבוכה, את ההימנעות מהצורך ברכישת סימפטיה ואו אמפתיה מהעוברים ושבים, שלא לדבר על מבטי החמלה הננעצים בהם ושהם, כלומר – העיוורים, אינם רואים אותם כלל...

    ועוד לא סיפרתי לכם על העזרים האחרים המשמשים את העיוור, עליהם דיבר גסטון, וגם לא על רעיונות נוספים שהעלה באשר להנגשת החיים עבור העיוורים, שלא לדבר על נכים אחרים...

     

    13 תווים, מתוך העיוורון...

    פרנסיסקו טארגה נולד ב-1852.

    אביו, שהיה שומר במנזר סאן-פסקואל בעיר ויאריאל, היה נגן-חובב נלהב של גיטרה והוא הירבה לנגן פלמנקו וסגנונות נוספים. כאשר אביו היה נעדר מהבית לרגל עבודתו היה פרנסיסקו "שואל" את הגיטרה של אביו ומנסה לחקות את נגינת האב, והוא עשה זאת להפליא...

     

    בהיותו ילד, ברח מהאומנת שלו ונפל לתוך תעלת-השקייה. ראשו נחבט בחוזקה בדופן התעלה וכתוצאה מהחבטה הוא איבד את מאור עיניו...

    מתוך חרדה לעתידו הכלכלי של בנו העיוור דחף האב את בנו להתמיד בלימודי גיטרה, הוא האמין שעל אף עיוורנו יוכל הילד להרוויח למחייתו כנגן-גיטרה. שני מוריו של פרנסיסקו היו בעצמם, עיוורים...

    בגיל 10 שמע את פרנסיסקו נגן-גיטרה מקצועי בשם ג'וליאן ארקאס. הוא שכנע את אביו של פרנסיסקו להתיר לבנו לעבור לברצלונה, שם יוכל להמשיך לפתח את כשרונו.

    פרנסיסקו החל לנגן בבתי-קפה ובמסעדות ובד בבד המשיך ופיתח את כישרון הפריטה שלו. הוא למד גם נגינת פסנתר...

    בגיל 15 הוא הצטרף לחבורת נגנים צועניים ולמד מהם את נגינת-הרחוב ואת מקצבי המוזיקה האופיינים שלהם.

    בשלב מאוחר יותר התחתן פרנסיסקו עם אחת מתלמידותיו ושניהם החלו עושים לעצמם שם בכול ספרד.

     

    פרנסיסקו החל לעשות עיבודים לגיטרה מיצירותיהם של מנדלסון, שופן ובטהובן וכדי להרחיב את הרפרטואר הוא החל גם להלחין.

    פרנסיסקו הלחין 78 יצירות ועוד כ-120 עיבודים לגיטרה.

     

    השנה, 1993. Anssi Vanjoki , מנהל-פיתוח וסגן-נשיא קונצרן נוקיה מאזין בלי משים לקטע סולו גיטרה בשם Gran Vals. הקטע האמור הולחן ע"י פרנסיסקו...

     

    13 תווים מתוך קטע הסולו הזה שבו את ליבו של Vanjoki, והוא גייס אותם לטובת קידום-מכירות למכשיר טלפון נייד חדש, שנודע בכינוי "נוקיה 2110”. Vanjoki הפך אותם לרינגטון המושמע ביותר בעולם, רינגטון אשר בוודאות מוחלטת שמעתם כבר מאות ואלפי פעמים, אך לא את הקטע המוזיקלי הזה...

    (שימו לב בקטע הסולו לעייל, 13 התווים של הרינגטון מופיעים מהשנייה 13 עד 15 ושוב, לקראת סוף הקטע מ-2:30 עד 2:33)

     

    ולקינוח, ציטוטים על "עיוורון":

     

    אחד הציטוטים היותר נפלאים מפי הלן קלר, הוא זה: "הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב."

     

    בכניסה ל"דיאלוג בחשיכה" מצוטט משפט דומה, מתוך הספר "הנסיך הקטן": "...רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין."

     

    ואיך אפשר שלא לקנח מתוך "על העיוורון" של סראמאנגו: "בארץ העיוורים אדם עם עין אחת הוא מלך."

     

     

     

    גסטון, המלך. לכבודך!!!

     

    (הערה: הפונט הוגדל לטובת לקויי הראייה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/16 22:28:

      אחלה פוסט. להזכירך סטיבי וונדר והשירים הנהדרים-עיוור.
      ריי צ'רלס זמר נפלא - עיוור

        28/5/16 19:07:

      http://cafe.themarker.com/image/3301784/

        28/5/16 10:29:
      טקסט משמהדהד את הצלילים בכמה רבדים. ומי שחש אותם מחלחלים ללב מקשיב באמת. יחד עם זאת יש דברים שלא מרגישים בלב אלא בדמיון - צבע.
        27/5/16 20:10:
      נושא חשוב ולא מועלה בתדירות הרצויה/ דרושה... הנביאים בטרגדיות היווניות היו עיוורים- כי הם אלו ש"ראו" באפן שכלתני, את האמת במלואה (הכוללת גם עיוורון נפשי שי אלו שדוחים את ראיית האמת) ...
        27/5/16 11:41:

       רשומה מרגשת ומקסימה!

      עם הרבה אמיתות ותובנות חיים !

       

      ולמה לא חיבקת אותו??

      לא תמיד החיים נותנים לנו הזדמנות שנייה לתקן..

        27/5/16 09:32:
      דברים שרק עוורים רואים.
        27/5/16 09:16:
      התרגשתי לקרוא אותך....
        27/5/16 08:55:
      תודה - מרגש נוגע ויפה
        27/5/16 08:04:
      פוסט מרגש וחשוב.
        27/5/16 00:51:

      *

      הכל כל כך מרגש

      הנגינה,

      הכתיבה,

      הנושא

      וכמה נכונים ומהחיים הפתגמים שהבאת, כמובן שאת זה מהנסיף הקטן מכירה....

      נוגע

        27/5/16 00:42:

      13 תווים.

      13 תווים.

       

      בחולון אחת המדריכות. הייתה בזמנו בקבוצה שאחד ממנה מתופף בלי יד היא גם היתה פעם בכוכב נולד יש לי פה את הדיסק שקיבלתי ממנו ואין לי מושג אם יש ביו טיוב

       

      כל הנגנים באותה קבוצה היו נכים כאלה ואחרים ומי שהכי נכנסה לי ללב הייתה בחורה עיוורת שבאה עם אוטובוס לתל אביב מירושלים והיה לה בקבוק מתקפל למים שאז היה קצת קשה להשיג בארץ והיא תמיד דאגה שלכלבת נחייה שלה היו מים טריים

       

      :-))

       

       

       

       

       

        26/5/16 21:28:

      סבתי, ז"ל היתה עיוורת. היכרתי חלק מהפטנטים שלה להתמצאות בבית.

      הביקור ב"דיאלוג בחשכה" בחולון, היה מרגש במיוחד עבורי.

        26/5/16 14:23:

      מעניין ויופי של ואלס.

        26/5/16 14:06:

       

       

       

      ברוטוס:   פוסט נוגע ללב

       

       

      נטוס:      אומרים על סטיבי וונדר שמכר מיליוני תקליטים וגרוש הוא לא ראה מזה

       

       

      ..

       

      * הקוראים מוזמנים להכנס אל שני האתרים הללו שממחישים לרואה את חיי העיוור:

       

      דיאלוג בחשיכה בחולון

       

      נא לגעת - נמל יפו

        26/5/16 13:52:

      פוסט מאלף וגם הואלס קסום.

      חידשת לי.

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי