
בבוקר היא התעוררה ומצאה את עצמה עם הבגדים שהיתה איתם בלילה, לרגע היא לא היתה בטוחה שמה שקרה זה היה חלום או קרה במציאות, היא הלכה לסלון ופתחה את הטלויזיה, והנשיא עמד שם, כן הנשיא שלנו "מר קצב" התמונות רצות, עסקת הטיעון אושרה, הפרשנים מדברים, מילים, מילים, מילים, א' מדברת, גם עוד א' .... כולם כועסים, שלוש שופטים, מרכזי נפגעות תקיפה מינית מתראיינות, משפטנים מדברים אות קלון, לא אות קלון....... ורק היא לבד בבית , האנס שלה "הפרטי והיחיד שלה" , לא נמצא בטלויזיה, אף אחד לא מדבר עליו, יש תביעה עליו במשטרה שאף אחד לא מתעניין בה, אין עיסקת טיעון, לא נתנו לשם שלה אות אפילו לא פאקינג "ז"........ אף אחד לא זוכר, אף שופט לא שפט , אף מרכז לתקיפה מינית שפנתה אליהם בימים הקשים לא זוכר....והאנס היחיד שלה הקטן, הפשוט -עובד, מגדל ילדים , צוחק, מבלה.... *אוהבת כל כך ומעריצה את הכח שלך. |
זאבה אפורה
בתגובה על תיק ליבוד
זאבה אפורה
בתגובה על
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מתביש
שזה היה הנשיא שלי
מחבק ומחזק
את אותן שנפגעו
בחום ואהבה
חג שמח
אני בעדך . למה רק לנבל הזה יהיה חיים. ולנאנסת שלו לא יהיה חיים
ואם נזכיר כאן את השם שלו,
רק את השם הפרטי שלו
אולי הוא יפסיק להיות פשוט?
צמררת אותי
יכולה להרגיש את הכאב מבעד למילים
חיבוק חזק
לא מתוך היכרות אישית, אלא הזדהות
*
הלוואי ולא הייתי מזדהה, מבינה, וכואבת כל כך עם הפוסט הזה...
תודה שנגעת.