0

אני רוצה להתקע איתך במעלית, לגמרי במקרה

0 תגובות   יום שני, 30/5/16, 05:58

''

 

אני רוצה להיתקע איתך במעלית לגמרי במקרה.

חלק ראשון ובו התקווה לחלק שני

 

אל - תשימי מילים בפי. לא אמרתי לתקוע ולא בשופר גדול. חצי יום. טוב, שעה ארוכה. נגיד. ונגיד שיצרנו את המציאות הזו עוד הרבה קודם. במבטים. בחצאי משפטים. עוד במשרד. עוד באירופה אפילו. חייכתי כשנכנסתי ואת כבר שם. יושבת לך מאחורי השולחן בקבלה. בואי קבלי אותי. התגעגעתי אז באתי. ואת? באה לפה הרבה?...כן אני יודע, כל יום. אז תגידי, ממתי את כאן? חיוך של נימוס? לא ממני. אולי שפתי חייכו אלייך אבל עיני כבר טרפו אותך. לאט לאט, מתענג על כל רגע, כל פיסת שד שכמעט וחומק ממחשופך הנדיב. תודה שעשני גבוה, תודה רבה לך באמת. מלמעלה למטה. נעצרו בצווארך וננעצו במחשופך. רצית אותן שם. זוג עיניים חומות ירוקות חודרות את מעטה הבד הדק של חולצתך ומתענגות על מראה העמקים, ממעמקים. יפה לך החצאית. אלוהים - שומע? תגרום לה להזיז את הרגליים טיפה...הנה ככה בדיוק ככה...נדמה לי שלא ראיתי שם את הבד הדק והמיותר של התחתונים שלך...האמנם? יכול להיות שהגשמת לי את הפנטזיה ושכחת אותם בבית רק היום?

 

הרשי לי להתעכב כאן על איזו נקודה. במעלית התקועה.

בדקה הראשונה עוד אעשה עצמי מופתע ואנסה, עלק לתקן את התקלה. גבר או לא גבר. איזו תקלה מותק...אני כאן איתך לשעה שלמה בחדר קטנטן שלא נוסע לאף מקום. אלחץ על כמה כפתורים, הנה כאן למשל, ברווח בין חולצתך לגבי. אחבק אותך מאחור ואניח ראשי על צווארך, מביט בנו מול המראה הענקית שאין בה רחמים. אצבעותי דרוכות לגעת במיתר...חופן את שדייך. כמה דק הבד הזה בינינו. כמה עבה התשוקה הזו, בינינו. בא לי להשאר כך. ככה בדיוק. לשוני נפרדת ממני ומתחילה בטיול איטי במעלה צווארך, מרטיבה רגעי זכרון של מגע מהפנט. קשה לי, כל כך קשה לי, גם להתאפק עכשיו אבל את גונחת מעונג וקולך מטריף אותי להמשיך להרטיב אותך, גם בצוואר. אני עוצם עיניים ומדמיין שפתיים רטובות מתחת לחצאית, בין רגלייך. אני מדבר על שפתייך. כן אלה הורודות שם למטה. זוג שפתיים שרוצות אותי כך כך, ביניהן, עמוק בתוכן.

 

אני רוצה להיתקע אלייך במעלית, לגמרי לשעה.

את נצמדת אל כתפי, רוצה כבר להמריא? חשבי מהר כי עוד מעט כמעט אסובב אותך אלי, ידי יפתחו את כפתורי חולצתך. אחד אחד ובאין רואה מול המראה אלא מה. את מביטה בעצמך, הנה כאן...מתחת לגבה הימנית ולאורך הלחי...השנייה. טיפה קטנטנה. לשוני אוחזת בה והיא נעלמת לתוכי. וכאן? בשקע הצוואר. עוד אחת נמרחת על לשוני...את אוהבת את המשחק הזה, אני יודע. היית נשארת כך שעות נכון? ספרי לי על זה אחרי שנגמור, את זה יפה, אבל תוך כדי שאת שולחת ידיים, כן גם לשם. שלחי שלחי...אשלח גם. מראה מראה שעל הקיר, של מי הידיים הטובלות בין רגלי האשה היפה בכל העיר...של מי האצבעות הנרטבות מתשוקתה העולה בנחירי מציפה אותי ניחוחות משכרים....של מי האהבה...מי נוגע בך יותר ממני...אה?...מי רוצה שארד למרגלותיה (זמנית) אטבול לשוני בתוכה (פראית) אשלח ידי לאחוריה אצמיד אותם לראשי, עד העונג הבא? מי? מי גאון של אמא.

 

קשה לי, להתאפק כבר

גמרת מהר יפתי. עשיתי משהו טוב כנראה. עכשיו אני כי ההוא נרגש. סובבי אלי, פשקי נפשך אלי, התכופפי נא. ידייך על המראה, שדייך בוהקים אבל אני ננעץ בין רגלייך וחוזה במראה היפה ביותר בחיים האלה, ישבנך המחולק לשתי פיסות עונג לחות, רועדות וקוראות לי להכנס. הרעד הזה שלו כשהוא מתארך לו בפנים, או כך לפחות אני מקווה...הרעד הזה שלו שיש בו חיים משלו. הוא כמעט נפרד ממני, חודר אלייך ונסוג לאט, וחודר במהירות ונסוג שוב לאט, ואת זזה במעגלים עוטפת את שנינו עמוק לתוככי הממלכה הורודה הרטובה שלך. זה הרגע למענו אני חי, בזו המעלית גרמת לי להרגיש את החיים  במלואם. כל כך לא בא לי לסיים, כל כך לא בא לי לגמור, את הפנטזיה הזו. איתך.

 

אני גם רוצה להניח שעורכת טובה

היתה עוזרת כאן, בפישוק הנכון וסממניו. היא אמרה לי פעם שהכפתור הכי חשוב אצלה, במקלדת, הוא כפתור ה-Delete אבל אני בא לי לחזור לפעמים על משפטים שלמים שכתבתי, שהצחיקו אותי בלי לרדת, לעומקם.

 

לעתים אני באמת חוזר עליהם, באמת חוזר אליהם.

הזמן עבר, הזמן אזל, הזמן עבר כמעט. אני שומע את הטכנאים שרים במדרגות.

דרג את התוכן: