כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    והזר הקרב יומת - פרשת במדבר

    0 תגובות   יום רביעי, 1/6/16, 23:13

    ­בס"ד

    ''

    והזר הקרב יומת 

    בפרשת במדבר לאחר התיאור של המחנה של עם ישראל עם הדגלים, איך חונים סביב המשכן שנמצא באמצע ושם גם משה ואהרון והלויים. ולגבי הלווים והעבודה שלהם כתוב [במדבר א' נ"א] "וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". הכוונה שכל הקָרֵב לעבודת הלווים בשמירת המקדש, חייב מיתה. רש"י ""והזר הקרב" - לעבודתם זו "יומת" - בידי שמים". הביטוי הזה מופיע ארבע פעמים בתורה שלוש פעמים בפרשה שלנו ופעם אחת בפרשת קורח. (במדבר, א', נ"א; ג', י'; ג', ל"ח; וגם (פ' קורח) י"ח, ז').

    אם כן, כל יהודי יכול להיות זר לגבי עבודה של יהודי אחר, ואסור להתקרב. וגם שנדמה לו שכך הוא מתקרב לקב"ה הוא יומת. וזה נוגע גם לכהנים בעצמם, ראה הסיפור של נדב ואביהו שני בניו של אהרון הכהן. שהביאו אש זרה. [במדבר ג' ד' (פ' שמיני)] "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם". אז גם הוא בגדר "זר" לגבי העבודה שלא שייכת להם. עליך לחפש את העבודה ששייכת לך לשליחות שלך. בהמשך חומש במדבר יש את פרשת שלח (שלח לך). ששם בע"ה נסביר שכל אחד צריך למצוא את השליחות שלו. לכל אחד יש שליחות מיוחדת, ולא להיכנס לשליחות של מישהו אחר. אפילו לגבי נביא שיתכן שהוא יודע על נבואה של נביא אחר, אסור לו לנבא על כך. שאם ינבא על נבואה של נביא אחר הוא יהיה חייב מיתה.

     

    למה מופיע הביטוי ארבע פעמים?

    הביטוי "והזר הקרב יומת" יתכן ומצביע על אותיות השם מלמטה למעלה י.ה.ו.ה. שבהתחלה מדובר על הכהנים ואחר כך על הלויים, ואחר כך על שניהם ובסוף על הדרגה הכי גבוהה של הכהנים. אז כשמתבוננים בכך ניתן להגיע למסקנה המתבקשת שזה י.ה.ו.ה. מלמטה למעלה. והנה ראשי התיבות של הביטוי = ו.ה.י. הוא אחד מששת הצירופים של שם השם. וידוע שבקבלה כל צירוף הוא ספירה אחרת בלב. ה-ו' זה הדעת וה-ה' זה הבינה וה-י' זה החכמה. ובסדר הזה ו.ה.י. הוא שייך ומעורר ומגלה בנפש בלב, את כוח ה"יסוד" שהוא בעצם הצירוף ההפוך בסדר. כי הסדר הישר זה י.ה.ו. שאז זה חסד. הספירה הראשונה בלב - האהבה. לכן בסדר ההפוך "הזר הקרב יומת" זה יסוד, זה האמת, צדיק יסוד עולם. זה גם סימן שיש הכרה בשליחות שלי. והתפקיד שלי זה נקודת הברית שלי. כמו שעושים ברית מילה זה להכיר מי אני. כי אם אני לא כהן, אז אני לא יכול להיות כהן. ואסור לי לעשות את העבודה של הכהן. אם אני לא לוי, אז אני לא עושה את העבודה של לוי וכו'. וככה כל אחד צריך למצוא את העבודה שלו.

     

    אתה הוא השם אלוקנו

    יש פסוק בירמיהו [ירמיהו י"ד כ"ב] "הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה הוּא השם אֱלֹקֶינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה" וראוי שנסביר אותו כשנגיע לפרשת קורח. ולעניינו נאמר ש"אתה" זה בחינת כהן, ו"הוא" זה בחינת לוי, ו"השם אלוקינו" זה כל עם ישראל. אתה הוא השם אלוקנו משמעותו שכולנו זה השם אלוקינו. וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו איך להגיע ל"הוי' אלוקנו". לא כל אחד זה הדרך של הכהן או הלוי. יש את ישראל שזה האמצע. בכללות יש כהן גדול, לוי וישראל. ראשי תיבות "כלי". זה הכלי לקבל את הברכה שכל אחד מאתנו עם ישראל נכיר כל אחד במדרגה שלו, נעשה אותה ונעריך אותה – ומעל הכול נבין שאסור להיכנס לתחום של השני. אפילו באותה קבוצה. למשל לוי שהוא שוער אסור לו לשיר למרות שזה לוי וזה לוי. כל אחד בתפקיד שלו. ואם כל אחד עושה את התפקיד שלו. אז אנחנו צבא. שזה כל העניין של חומש פקודים. להיות צבא מוגדר. ואנחנו כלי לקבל את כל הברכות של הקב"ה.

     

    הכהן הוא מימין, ושורשו הוא חכמה. הלוי הוא בינה וישראל הוא הדעת (שזה כולל את כל הספירות). הגר הוא המלכות, והכהן הגדול זה כתר. יש סיפור בתלמוד הבבלי, שגר אחד בא להתגייר אצל בית שמאי אמר לו: גייר אותי על מנת שהוא כהן גדול. דחה אותו שמאי באמת הבניין. בא אל הילל, אמר לו: גייר אותי על מנת שהוא כהן גדול. והוא קיבל אותו. ואמר לו אתה רוצה להיות כהן גדול אתה צריך לדעת את כל התורה. ומלך צריך לדעת כל תכסיסי המלכות. וכשהגיע לפסוק "הזר הקרב יומת" שואל על מי זה מדובר. עונה לו הילל אפילו על דוד המלך. משיב הגר אם ככה אין לי סיכוי לא שייך. אז הוא הבין את העניין. תפס את הנקודה. אם כן, מובן שזה הייתה הענווה של הילל אבל, מה 'ההווה אמינא' שגר ירצה להיות כהן גדול? למה דווקא גר? מפני שגר זה המלכות וכהן גדול זה כתר. [פתח אליהו] "כֶּתֶר עֶלְיון אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת גו'." לכן דווקא הגר הזה יש לו זיקה, עוד לפני שהוא התגייר, שהוא רוצה להתגייר – להיות מלכות, אבל הוא רוצה את הכתר, רוצה להיות כהן גדול, עם כל שמונת הבגדים שלו. ששמונה זה למעלה מהטבע כמו שראינו בפרשת בהר.

     

    משיח מסתתר בביטוי

    ראשי התיבות וה"י זה יסוד, זה נקודת התיקון של האמת. שאני צריך להכיר את האמת שלי, ולא את האמת של מישהו אחר. והאמצעי תיבות בגימטרייא זה משיח. "ו-הז-ר ה-קר-ב י-ומ-ת, 'הזקרומ' =385 = משיח. מה זה אומר? זה אומר שגם המשיח הוא זר. אפילו על דוד מלך ישראל, "דוד מלכא משיחא". לגבי לוי גם משיח הוא זר. זה השִפלות והענווה שלו. עוזיהו המלך צאצא דוד המלך חטא בזה כי רצה להיות כהן גדול. והצטרע בגלל זה. הצרעת זרחה ממצחו. מכאן שהמשיח צריך כהן צדק לידו. יש משיח ויש כהן זה שני תפקידים שונים ושני אנשים שונים. זה רמוז כאן בצורה נפלאה.

     

    מוסר השכל

    כל אחד צריך להכיר בזר שבו וע"י שהוא מכיר את הזָר – הוא מקבל את הזֵר שלו. את "זר הזהב סביב" [שמות כ"ה י"א] "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב". זה הכתר שלו. לכל אחד יש כתר. [פרקי אבות א' י'] "כתר תורה מונח בקרן זוית, וכל הרוצה יבוא ויטלו" (אמר רבי יוחנן, שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שלחן, של מזבח - זכה אהרן ונטלו, של שלחן - זכה דוד ונטלו, של ארון - עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח וכו' (עב ע"ב). שורש מאמר זה מצינו במשנה (אבות ד', ג'): "רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות". ונביא תחילה דברי רבנו יונה בפירושו על זו המשנה: "... כתר כהונה נתן לבית אהרן, שנאמר (במדבר כ"ה, י"ג) 'והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם', וכתר מלכות נתן לבית דוד, שנאמר (תהלים פ"ט, ל"ז) 'זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי', וכתר תורה מונח לכל באי עולם, שנאמר (דברים ל"ג, ד') 'מורשה קהלת יעקב', שכל מי שרוצה לזכות בו יבא ויזכה". וכן כתב הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג ה"א): "בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן... כתר מלכות זכה בו דוד... כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'...". והנה, בפשטות, מה שאמרו בכתר תורה ש"כל הרוצה ליקח יבא ויקח", הכוונה היא כלפי קנין התורה והשגתה, שאינו מיועד לאנשים מסוימים או משפחות מסוימות, אלא כל מי שרוצה לזכות בה אין שום מניעה בכך, כאשר ישים כל מגמתו בעסק התורה, וכדברי הרמב"ם (שם הל' ו'-ז'): "מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת וכו'. שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא... אם תעלה מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם, אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי" וכו'.)

    וכדי לזכות בזֵר, הזר זה הכתר. צריך להכיר בזָר. בזרות שלי. זה חלק גדול מאוד מסוד משיח צדקנו. שבכך שמכיר בזרות כך הוא זוכה בזר.

     

    ובא לציון גו­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­אל

     

    דברים בשם אומרם:

    הרב יציק גינזבורג שליט"א  
    מקור הציטוטים:  ויקיטקסט

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין