כותרות TheMarker >
    ';

    תקציר (הבלוג) מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם. הם אנשים טובים בתחילת הדרך, הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה.

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    התוכנית ''דיור ציבורי'' היא המשתלמת ביותר.

    0 תגובות   יום חמישי, 2/6/16, 11:54

    התוכנית ''דיור ציבורי'' היא המשתלמת ביותר.

    היא לא עולה למשלמי המסים אגורה אחת, מעבר לתקציב השנתי לדיור ציבורי. אין בה הטבות לאנ"ש ואין קומבינות של קבלנים ורוכשי דירות "על שם" וניצול זכויות "על שם" ועוד כל מיני תרגילים שכבר חשבו עליהם. בדיור הציבורי יש כללים ברורים ביותר, שעומדים בניסיון כבר עשרות שנים.

    ויש גם חישוב כלכלי פשוט ביותר:

    המדינה משלמת כשני מיליארד ש"ח לשנה ל- 137,000 זכאים לדיור ציבורי שאין למדינה דיור מתאים עבורם.  לשכן משפחה "תקנית" = זוג + 3 , זקוקים ל- 4 חדרים  בדירה של 100 מ''ר. לפי חשבוני, מלפני 5 שנים, מדובר בעלות בנייה של 300,000 ש"ח. הממשלה, כבעלת הדירה, תשכיר את הדירה  לזכאי לדיור ציבורי במחיר השוק - 3,160 ש''ח לחודש, מזה הזכאי לדיור ציבורי  משלם מכיסו 160 ש''ח,  ו- 3,000 ש''ח בא מתקציב המדינה (מקסימום 95% מהסכום בחוזה השכירות, לפי החוק). תקבול שכ"ד של 37,920 ש''ח לשנה על השקעה של 300,000 ש''ח זו תשואה של % 12.6  לשנה. מחיר הקרקע הוא אפס עבור המדינה, כי זו לא פיסת הקרקע האחרונה; יש למדינה עוד מיליוני דונמים שאינם נושאים תשואה. להיפך - עוד צריך להשגיח עליהם.

    ברבות הימים השתנו המספרים: עלות בנייה של מ''ר היא 4,000 ש''ח. ואז - התשואה הנ''ל יורדת ל- 9.5%.

    למעשה, השתתפות המדינה בשכר דירה לרוב אינה המקסימלית - 3,000 ש''ח. המינימום הוא 800 ש''ח. והתשואה המחושבת היא 2.4%. ההשתתפות הממוצעת היא 1,900 ש''ח והתשואה היא 5.7%. כל קרן השקעות תשמח לקבל אותה, אם תשקיע בדיור ציבורי. וזה לפני שלקחתי בחשבון שגם הדייר עצמו ישלם עבור הדיור, עד רבע מההכנסה הפנויה שלו, ולא 5%  = 160 ש''ח לחודש, כנ''ל.

    מכיוון שהקבלנים המקומיים אינם מסוגלים ליצר יותר מ- 45,000 יח"ד בשנה, ועוד דורשים לייבא 20,000 פועלים מסין, בעלות של 20,000 ש"ח לעובד לחודש, המדינה תקבל את ההצעה הסינית למדינה: לבנות מתחמים של 30,000 יח"ד בעלות של 400,000 ש"ח ליח"ד בגודל 120 מ"ר. זמן ביצוע למתחם - עד שנה. כמות המתחמים לשנה - ככל שיידרש. הסינים מציעים % 85 מימון לעשר שנים.

    סביר שהסינים יסכימו לבנות דירות בגדלים שונים, ליצור פתרונות לאוכלוסיות מגוונות של זכאים לדיור ציבורי ולסטודנטים.  התשואה במקרה זה היא רק    % 9.5 = 37,920 ש"ח על השקעה של 400,000 ש"ח. עדיין עסקה לא רעה! 

    לוח הזמנים האפשרי הוא קצרצר, לפי חוק הותמ"לים והסכמי הגג.

    אני בעד דיור ציבורי במתחמים גדולים, בקהילות  מפותחות, כשהדוגמאות הן רוב הקיבוצים  והערים החרדיות, כביתר עלית ועמנואל .  ריכוז הדיור הציבורי במתחמים גדולים יאפשר לתת להם חיי קהילה מלאים, כשחלק נכבד מנותני השירותים לקהילה יהיה מתוכה, בתשלום או בהתנדבות. ואם יהיה באותם מתחמים גם דיור  לסטודנטים - תהיה סינרגיה חברתית, כשהסטודנטים יפעלו בהתנדבות  או תמורת תשלום, או בעצם נוכחותם. זו, למעשה, אינטגרציה אמיתית, של בעלי נקודת התחלה משותפת, שתאפשר לכל צעיר באותה קהילה לקבל את הבסיס שמקבל כל צעיר בגילו בכל שכבה סוציו אקונומית בארץ.

    המתחמים שהצבא מפנה הם הדוגמה האולטימטיבית  לפתרון מוצלח. הם נמצאים על צירי תנועה מפותחים, עם תחבורה ציבורית מפותחת.  אפשר לבנות שם עשרות אלפי יח''ד ציבורי בתמהיל חדרים הגיוני, ועוד כמה אלפי  דירות לסטודנטים.  הדיירים שיגורו שם יהיו תחת פיקוח מתמיד, שלא יקרה שבחניה של בניין תהיה מרצדס של דייר, ולא יקרה שזוג יגור בדירה בת 4 חדרים. גם הניידות של הדיירים תהיה קלה כאשר צורכי  פרנסה ידרשו מהם מעבר למקום מגורים אחר, למתחם אחר.

    לא תהיה  בעיה של דור המשך בדיור הציבורי: לא יהיה "דייר ממשיך"! אם "בן של " יהיה זכאי לדיור ציבורי - הוא יקבל אותו בזכות עצמו. 

    דרג את התוכן: