כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    ראליזם בשקל

    10 תגובות   יום חמישי, 2/6/16, 13:47

    האשה המבוגרת קרסה תחתיה על הקרקע. היא ניסתה להגן על אחייניתה וקליע אכזרי פילח את לבה.
    שרועה על הקרקע הקר, מתוקתקת ומטופחת, אפילו שערה אחת לא התמרדה בתוך כאוס הנפילה. הכל ישב לה במקום להפליא. השפתון הצועק, ישב מותחם בתוך שפתייה הרכות, וכך גם איפור עיניה המרפרפות.

    כתם אדום צועק התפשט על חולצת השמוצי היוקרתית שלה, בזמן שנכדתה, צעירה תמימת מראה, כזו עם צמות בתוליות, התייפחה והתחננה על חייה של סבתא האהובה, בין זרועותיה הרזות:


    - סבתא! אל תלכי, בבקשה סבתא! אל תוותרי, תחזיקי מעמד!! סבתאאא את לא יכולה למות!
    - דניאלה, אהובה.. תבטיחי לי משהו - לחשה הסבתא בשארית כוחותיה - תבטיחי לי..
    - אבטיח לך כל דבר שבעולם, אבל אל תלכי סבתא`לה..
    - תבטיחי לי שתהיי מאושרת..

    ודניאלה הבטיחה בין דמעותיה שתהיי מאושרת, כאילו אין קל מזה, האושר נמצא זרוק בכל פינה, רק להושיט יד רועדת ולקחת.
    ואז נכנס גבר יפה תואר, גבר גבר, כזה עם נוכחות, אבל רך עיניים, הוא החוויר קלות לנוכח הטרגדיה, לנוכח הפצרותיה של הצעירה שסבתה תפקח עיניים.

    - דניאלה.. היא כבר לא איתנו.
    - האמבולנס! איפה האמבולנס?! - התריסה בו הצעירה ורצתה באותו רגע לאכול לו את הראש.
    - חבל על המאמץ... היא לא איתנו.
    - היא איתנו! היא רק התעלפה!

    היא צודקת. ממרחק השני מטרים שהייתי משם, ראיתי איך העין הימנית של הסבתא מצמצה קצת.  בקושי, אבל מצמצה. 
    בדיוק כאשר היה נראה שדניאלה הולכת לשרוף לו את בלורית שנות ה-80` ברשף עיניה הזועמות, הגיעו הפרמדיקים.
    היו להם פני פוקר, הם בכלל לא התרגשו מגודל הטרגדיה, הם לא שאלו כלום! אפילו חצי מילה, מה קרה? איך נפצעה? לפני כמה זמן? האם יש לה מחלות כרוניות? האם היא אלרגית לתרופות? נאדה! איזו חוצפה! אבל הדבר החשוב ביותר, הם לא ניסו לעשות לה החייאה. איפה ראו דבר כזה? במאה ה-21, פרמדיקים מתנהגים כמו בימי הביניים. למה? כי היא מבוגרת? לדעתי נשאר לה לחיות מינימום עוד 22 שנים, למה להרים ידיים ככה?  אהה, אם במקומה הייתה שרועה במצב כזה איזו צעירה פצצה, בטח מייד היו מנשימים אותה כל העולם ואת האמא שלה גם. חוצפנים.
    בקיצור, הם הרימו את האשה באדישות יתרה, ולקחו אותה משם. למרות שהתנגדתי נמרצות שהיא תמות כל כך מהר.
     
     
     
     
    ''
     דניאלה ושות`
     
     
    העברתי ערוץ. זה מה שקורה כשאת נאלצת לשבת לראות טלנובלה עם אמא שלך.
    אני יודעת שהמציאות עולה על הדמיון, ובעניין טלנובלות, אין לי ספק שזה כך, להבדיל רק שבסדרות האלה הסוף תמיד טוב, ובמציאות.. אתם כבר יודעים, אין סופים טובים לרוב.
    זה היה מזמן אמנם, וכבר נגמלתי מההתמכרות המגונה שנכפתה עלי, לצפות בזבלונים האלה, אבל שאלה אחת נשארה תמיד פתוחה:
     
    למה לעזאזל, הטלנובלות לא יכולות להיצמד קצת יותר למציאות? להיות קצת יותר ראליסטיות? למה היה עלי להתעצבן לנוכח השטויות האלו? כמה היה לוקח להם לעשות החייאה קטנה ולהרוות אותי בנחת שלפחות ניסו? אפילו לא חצי דקה. חפיפניקים ארורים!
    זה היה בסדרה לטינית, אני חושבת מקסיקנית, אז עברתי לטורקיה.
     
    אמרתי לאמא שנמאס מהספרדית והפרימיטביות שלהם, צריך לרענן. אז עברנו מסע בלחיצת אצבע קלה והגענו לאופרת הסבון "פטמגול". השם עורר בי בדמיון דמות של איזו פטמה שהיא חסידת כדורגל מורעלת. אבל רחוק מזה.
     
    פטמגול היתה צעירה כפרית, מאוד יפה ורכת מראה ויום אחד, לא עלינו, נפל עליה אסון מזעזע. היא הייתה מאורסת ומאושרת חלקית, ויום אחד הלכה לעשות איזו חלטורה קטנה, למלצר במסיבת אירוסין של איזה עשירים ויפים. סנובים עם פרצופים מרושעים. החתן וחבריו אנסו את פטמגול לאחר שהשתכרו. הארוס היה בעבודה בלב ים וכאשר נודע לו על האסון, הוא נטש אותה להתמודד לבד.
    ופה, בטלנובלה הזו, דווקא די נצמדו למציאות הקשה והכואבת, הם מראים פעם אחר פעם, איך הקרבן תמיד אשם, איך לרעים יש נסיבות מקלות, פטמגול אשמה כי היא הייתה זקוקה לקצת כסף והלכה לעבוד בלילה, אפילו שלא לבשה מיני או משהו פרובוקטיבי, אפילו שהייתה מכופתרת עד לב נשמתה. היא אשמה. כי תמיד נשים אשמות בכל הרע שאחרים עושים לה, במיוחד בטורקיה השוביניסטית. החלאות לא ממש אשמים כי הם עשירים ובנוסף היו שיכורים בעת הביצוע וצדק ניתן לקנות לכל המרבה במחיר. לאחר כ-400 פרקים והתפתחויות הזויות, הנאשמים  עדיין נמלטים מהחוק. בנוסף, כדי "לנקות את שמה" היא נישאה לאחד הפושעים שהתברר שהוא בכלל לא נגע בה אפילו במחשבה. איזה מזל, אה? בינתיים הוא עובד קשה בניקיון הזה, מצחצח וממרק את שמה, אבל מה שדבק בה לעולם לא ימחק, לא בעיני החברה לפחות ולא בעיני עצמה.
    כי היא אשה  ולא יתנו לה לשכוח, וזה מספיק. פה ושם מבליחות כמה נקודות אור של אנשים נאורים, אלה עם הבנה הגיונית ופשוטה שהאשמים היחידים הם האונסים. דווקא בעניין הזה, הם נצמדו מאוד למציאות המקוממת.
     
    ''
    פטמגול והמסעדה הגדולה 
     
    אבל חלק אחר בסדרה הזו, תלוש מהמציאות לגמרי. לאחר שיקום ארוך ומאמצים רבים, פטמגול השתקמה ונראה שהנה יש אור בקצה המנהרה. אמנם בקצה המנהרה עדין לא רואים את הסורגים שמאחוריהם אמורים להיות החלאות המתועבות, אבל הבחורה הצליחה להרים את עצמה, התחזקה ופתחה מסעדה. כן, מסעדה. עם איזה כסף? לא יודעת, אני חושבת שהכסף הגיע מגיסתה. נקבה ערמומית ותככנית, רכלנית ורעבה להרבה כסף,  שסגרה קומבינה עם משפחות הנאשמים לאחר שמצאה ראיה חותכת. על חשבון הקרבן ומאחרי גבה. ובנוסף בכל פעם שמשתבש משהו או נופל איזה דבר רע לבני המשפחה, היא על סף אורגזמה אוריינטלית. חתיכת טיפוס.
     
    ואז, תראו איזה פלא. פטמגול פתחה מסעדה מרווחת, היא ועוד אשה עובדות שם. הן לבד. הן עושות את קניות המצרכים, רוחצות את הירקות, קוצצות, שורפות את הנוצות של העופות על הגז, חותכות, מערבלות, מבשלות ואופות. הן ממלצרות, הן מפנות את השולחנות, מדיחות את הכלים, מנקות את המסעדה ועושות הכנות בשביל יום המחרת. ויש להן מלא מלא מלא זמן לכל שאר הדברים שמתרחשים, לרוץ לפה ולשם, לשתות כל 5 דקות תה או קפה, לבקר חברים ועוד ועוד.
    ובנוסף, הן אף פעם לא עייפות והאיפור נשאר רענן גם לאחר שהזיעו טונות של זיעה במטבח החם. בסוף היום הן רעננות כחסה שאך נקטפה, ולאחר סגירת המסעדה הן פעילות מאוד בהכנת ארוחת הערב בבית וכביסות ועוד.
     
    לי הייתה מסעדה, רבע מזו של פטמוגל, אולי 6 שולחנות, עבדנו אני ואחי ואמא שלי ועוד מלצרית. עבדנו מצאת החמה עד צאת הנשמה. בתקופה הזו הייתי זומבית מרוב עייפות. לא ראיתי בעיניים, לא זכור לי שעבדתי אי פעם בעבודה כה תובענית. כה מעייפת ברמות על. אז בבקשה, תהיו קצת יותר ראליסטיים, מה קשה להצמיד להם קצת אנשי צוות? קמצנים עלובים! העיקר לעצבן אותי.
     
    הטלנובלה השלישית, גם עצבנה אותי. חזרתי לספרדית בגלל שלא יכולתי לסבול לראות את שתי הטורקיות במטבח המסעדה כל כך רעננות ואפילו פעם אחת לא נשרף להן כלום וכול הלקוחות היו תמיד מרוצים. מטומטמים!
     
     
     
    ''
     
     
    אז השלישית היא "השיבה הביתה" שבשמה המקורי "הבוסית". כן, הבוסית השוויצרית הזו, בעצם יש כמה בוסיות וכבר הלכתי לאיבוד. הבוסית הגדולה, אי אפשר לא לאהוב אותה מרוב שהיא מעוררת שנאה. אשה רעה ומניפולטיבית שכל מה שאכפת לה זה כסף כסף כסף והרבה כוח. אנשים מסביבה מריונטות, מי לא נפל ברשתה? כל אנשי הכפר, פוליטיקאים ואנשי העם, כמרים חסודים ועוד. הדבר המפליא ביותר בדמות הזו, היא התסרוקת שלה. סוג של יציקה בלונדינית, עם פוני שמן המרוח בצד אחד... כבר ראיתי את האשה הזו נמלטת להרים ברוח טורנדו, כמעט החזייה עפה לה מהציצי מעוצמת הסערה, אבל היציקה הבלונדה על הראש, נשארה יציבה ועמידה. ראוי להערצה ממש. זה גם מסתיר לה עין אחת לפעמים, מה שמוסיף לה נופך של כלבה מסתורית.. מה העין הזו מסתירה?
     
    ''
    היציקה והאשה
     
    אבל ההזוי ביותר בטלנובלה הזו, הוא חוסר ההתאמה בהרבה דברים, עד שלבסוף היא נותנת לנו את התחושה הקשה ש"תסתמו ותאמינו שככה זה במציאות". בראש הדברים עומדת הבוסית הזו שממררת את החיים לכולם, אפילו לא חסה על בנה האהוב שבחר להינשא למישהי שלבו בחר, אבל כמובן שהבוסית מתנגדת והיא מצליחה לאשפז את אהובתו במוסד לחולי נפש, שם עומדת כמנהלת פסיכיאטרית פסיכופתית מושחתת, תאווה בצע וניתן לקנות אותה אפילו בשקל. היא דואגת לסמם את כולם במוסד שלה, ככה יש לה זמן לעשות  לעצמה מניקור במשרדה המעוצב.

    בקיצר, יום אחד האהובה של ההוא, ששכחתי את שמה, מנסה להימלט, היא נתקלת איתה ומוציאה לה עין, מאותו יום היא מסתובבת עם רטייה של פיראטים ושנאתה כלפי זו שהוציאה לה ת`עין, הולכת וגוברת. עוד יותר היא מסממת אותה ואפילו נותנת לה שוקים חשמליים על ימין ועל שמאל, עד שמישהו מצית את המוסד, והבחורה נמלטת.
     
    נמלטת, אבל כולם חושבים שהיא מתה, והיא חוזרת לכפר כדי לנקום בבוסית הגדולה. כאשר כל אנשי הכפר רואים אותה, נשמתם נעצרת... איך היא חזרה מהמתים? איך??? אז היא מעמידה פנים שהיא אחרת, אין לה מושג על מה מדובר, תנו לי לחיות בשקט היא אומרת להם, ובתוכה צוחקת כמו מכשפה מרשעת. האם באמת האנשים כל כך מטומטמים? מגוחך ברמות על.
     
    וכאן העניין המרגיז. זו שחזרה אחרי 18 שנים, נראית בול כמו באותו יום שעזבה, ואפילו יותר משופרת, כי עכשיו היא עשירה, אלוהים יודע מאיפה גירדה את הכסף לאחר 18 שנות אישפוז, והיא מטופחת ומגונדרת, והגרסה הקודמת שלה נראית זקנה על ידה. גם הבוסית נשארה אותו דבר, בול אותו הדבר, ואפילו, לא תאמינו, 18 שנים היא ממשיכה לשאת בעצב ובכאב את היציקה הבלונדינית על ראשה המעוות. מה תגידו על זה? לפחות היו מנפחים להן קצת את השפתיים והעיניים עם בוטוקס, מאפרים להן קצת קמטים פה ושם.. אבל כלום. הבן של הבוסית, נראה כמעט כמו האבא שלה... בקיצר, בסדרה הזו, הזמן עומד מלכת, מה זה 18 שנה? הכל נשאר אותו הדבר. והכל נשאר במשפחה. האם יגלו שזו אותה אחת שבסוף לא מתה? נו באמת. כמה מטומטמים יכולים להיות? רק את צבע השיער החליפו לה ושתגיד תודה.
    ''

     
    די, אי אפשר ככה, אשכנע את אמא שלי שתצפה ב"היפים והאמיצים", שם לפחות הכל סטטי כבר 30 שנה.
     
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/6/16 12:32:

      צטט: עו"ד ועוד 2016-06-03 07:51:42

      לא יעזור כלום - לא יהיה כמו הסרט הערבי של ימי שישי של פעם.
      =======
      לגמרי! גם על זה כתבתי פעם, במיוחד הסרטים הערבים הישנים. היום יש בהם מעט יותר ריאליזם.
        6/6/16 12:31:

      צטט: מלחהארץ0 2016-06-03 07:19:27

      ממתי טלנובלה זה ריאליזם? מציאות? זה מה שצריך להיות בטלנובלה?
      =========
      אני אוהבת ריאליזם, חוץ מזה, אל תשכח שהמציאות עולה על הדמיון!
        6/6/16 12:30:

      צטט: צ'יקיטיקה... 2016-06-02 20:33:39

      כל כך מזכיר לי את אמא שלי, שכל פעם כשאני נכנסת אליה והיא צופה בטלנבולה של "ויוה" בספרדית אני מקבלת חלחלה ועוברת מיד לחדר אחר לקשקש עם אבי..... פוסט נהדר :)
      -------
      תודה רבה יקרה, איזה כיף שאהבת! מגניב
        6/6/16 12:29:

      צטט: א ח א ב 2016-06-02 18:25:50

      שלוש דקות נדרשו לי לקריאת הפוסט המענג הזה. אלו שלוש דקות יותר ממה שהשקעתי בטלנובלות ב30 השנים האחרונות.
      --------
      איזה כיף יקירי, איזו מחמאה ענקית תודה!! :)
        6/6/16 12:28:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-06-02 17:12:03

      ''
      למה ציפית, טופסיו...

       

      -----------

      גדול!!

        3/6/16 07:51:
      לא יעזור כלום - לא יהיה כמו הסרט הערבי של ימי שישי של פעם.
        3/6/16 07:19:
      ממתי טלנובלה זה ריאליזם? מציאות? זה מה שצריך להיות בטלנובלה?
        2/6/16 20:33:
      כל כך מזכיר לי את אמא שלי, שכל פעם כשאני נכנסת אליה והיא צופה בטלנבולה של "ויוה" בספרדית אני מקבלת חלחלה ועוברת מיד לחדר אחר לקשקש עם אבי..... פוסט נהדר :)
        2/6/16 18:25:
      שלוש דקות נדרשו לי לקריאת הפוסט המענג הזה. אלו שלוש דקות יותר ממה שהשקעתי בטלנובלות ב30 השנים האחרונות.

      ''
      למה ציפית, טופסיו...

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין