|
הניסיונות לשכתב את ההיסטוריה נובעים מבורות ואנוכיות. הטרנד החדש שהתגבר בשנה האחרונה הוא לתקוף את האליטה האשכנזית ההגמונית הוותיקה, לקעקע את מעמדה ולהמעיט בחשיבות תרומתה. זה נעשה מתוך רצון לשינוי ערכים, אך נדמה כי אנו שופכים את התינוק עם המים. אסור לשכוח כי היהודים החלוצים מאירופה עשו את המהפכה והובילו את השינוי המרכזי בעם היהודי עם הולדת הציונות. אסור לטשטש זאת.
לקראת יום העצמאות ה–68 מגיעה תודה לאשכנזים. הרעיון של ציוויליזציה יהודית צמח באירופה. התנועה הציונית היתה תנועה אירופית במהותה. העליות הראשונות והמושבות הראשונות הוקמו על ידי חלוצים שהגיעו כתוצאה ממשבר הזהות היהודי באירופה. הם סימנו את הנתיב והקימו את התשתית בדרך למדינה. הרצל נולד בהונגריה והיה חניך ההשכלה והלאומיות האירופית, בן גוריון הגיע מפולין, ויצמן, שעסק בבניין הציונות המעשית, נולד ברוסיה ובא לארץ מאנגליה, ורוב מבשרי הציונות באו מאירופה.
אני חייב תודה אישית מיוחדת לאשכנזים שלימדו והעצימו אותי עוד בילדותי בשכונת הקטמונים ובמחנה יהודה בירושלים. אלה שהיו מורי ומדריכי, שלימדו אותי לחשוב נכון. נחישותם והמשמעת העצמית שהחדירו בי היו נר לרגלי. אלה הם שהאמינו בי ונטעו בי תחושת שייכות לעם ולארץ. והם לא עשו הנחות לא לעצמם ולא לי בדרך לעיצוב אישיותי. רבים מהם היו לי מקור השראה במנהיגותם, במעשיהם ובחדות מחשבתם. הקיבוצניקים שלימדו אותי לשחות, לשחק שחמט ולהכיר את הטבע והנוף הארץ־ישראלי דרך הרגליים.
תודה לאשכנזים שהיו החלוצים בבניית הדמוקרטיה ומוסדותיה ובעיצוב עולם של יצירה ובנייה בכל התחומים. תודה על תרומתם המכרעת לצמיחת המשק המודרני, החברה הכלכלה והמשפט. יש אנשים בורים שאינם יודעים זאת ואינם רוצים ללמוד. הדבר נובע מאנוכיות ומהרצון להיות תמיד צודקים.
נכון — עולי המזרח (בהם הורי שעלו מעיראק) שוכנו במעברות עם בואם וריססו אותם בדי־די־טי (כך נהגו גם באלה שהגיעו מאירופה באותם ימים). נכון, פגעו בכבודם ודחקו את תרבותם, לא התחשבו בקשיי הקליטה שלהם ומנעו מהם גישה אל מוקדי הכוח. אבל רבים מהם פילסו את דרכם ומצאו את מקומם בעולם החדש. איני מתעלם מן האפליה ומהניכור, אבל צריך לזכור שכל הגירה היא טרגדיה אישית ומשפחתית גדולה. יש סבל רב מעצם העקירה. אני גם יודע שבני אדם נוטים להעדיף את אלה הדומים להם, והאליטה אכן היתה קרובה יותר אצל עצמה. הכל נכון ושריר ואמת. כך היה אז, והיום זה השתנה במידה רבה כי כל העולם משתנה.
האשכנזים שהגיעו קודם קלטו את העלייה הגדולה. מי שנקלט מרגיש שהקולט מתנשא עליו — זה טבעי. אני יודע שרבים מעולי שנות ה–50 היו משכילים, אולם רבים אחרים היו חסרי השכלה, והיה צריך ללמדם קרוא וכתוב ולעזור להם להסתגל למקום החדש. העולים שבאו ממדינות ערב גדלו במקומות שהיה בהם פיגור בהשוואה לאירופה. לא היו בקרבם רופאים ומהנדסים, למשל, בשיעור דומה לאלה שהגיעו ממדינות מפותחות. מפגש התרבויות, שצריך היה ליצור סינרגיה במולדת החדשה, היה מורכב ומטבע הדברים נעשו בו גם שגיאות.
אני לא מתרפס ולא מתחנף, אבל הניסיון לזלזל בכל מה שנעשה, ולראות הכל רק מנקודת המבט של "אכלו לי שתו לי" מעוות וחוטא למציאות. חשוב להביט על חצי הכוס המלאה. המהפכה שחוללו היהודים נפגעי הלאומיות האירופית, הובילה את כולנו וחוללה מהפכה גם בחייהם של יוצאי מדינות האיסלאם. נכון הדבר כי עד סוף מלחמת העולם השנייה היא כמעט לא התייחסה אליהם, אולם אחר כך הם היו מרכיב יסודי בעיצוב פני הארץ, והרימו תרומה חשובה לכלכלה והחברה, להתיישבות ולביטחון, ולכל מה שנוצר כאן. וכולם שילמו מחיר כבד בתהליך קליטתם של פליטי השואה, אנשים שמשפחותיהם נמחקו, שהגיעו לכאן פגועים וחסרי כל.
צריך להביט קדימה, כי העתיד של כולנו הוא העיקר. השיעור של נישואים מעורבים בין מזרחים לאשכנזים כה גדול, עד שכמעט לא ניתן עוד להבחין בין מזרחי ואשכנזי. הדור החדש רואה את הדברים אחרת. הוא רואה את הפערים הכלכליים־החברתיים כתוצאה של מדיניות כלכלית חברתית, ולא כתוצאה של מלחמת תרבויות. נכון, היטמעות אינה הדרך הטובה — עדיף השילוב. הבנו עם הזמן שאין תרבות אחת שהיא נאורה ואחרת שהיא נחותה, אלא יש תרבויות שונות היכולות להעצים האחת את רעותה.
כאשר מיליוני אנשים באים לארץ אחת מתרבויות שונות, אפשר לצפות למתחים הנובעים מהבדלי תרבויות. למרות הקשיים בתהליך ההשתלבות, רבים מבני העלייה המזרחית נמצאים כיום במוקדי ההכרעות הכלכליים והלאומיים. הם עשו זאת בצעידה נחושה, מבלי לבקש לעצמם הנחות. גם אם יש עדיין עיוותים הנובעים מן העבר, יש להיאבק עליהם כדי לשנות את העתיד. אך חשוב גם לראות את ההישגים ולהיות גאים במה שלא היה מובן מאליו.
הכותב כיהן בעבר כמנכ"ל המועצה הציונית בישראל, והיה גם מנהל כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי ומנהל המרכז הרעיוני ע"ש ברל כצנלסון |