מַחֲזוֹת קָּשִׁים נִּכְתָבִים עַכְשָׁיו
אתה
נשאבתי אליך שלא ברצוני היית המשורר אני המילה קראת אותי כתבת אותי את קולי לא שמעת היית מספר סיפורים א-קונבנציונאלי סיפרת אותי את דמי וחלבי במים מהלת אף שלטעמך הייתי נקראת ונכתבת בהחלט בנאלית של יום ביומו מגושמת משעממת בצבעים שהגנטיקה קבעה אוהבי הולכים ומתמעטים נכון, הפסקתי לשמר הבדלים של כאן ועכשיו כנקמה על שלא יצרת אותי בדמותך סולחת ומתאכזבת על שמחווה להיסטוריה המשותפת שלנו כלל לא עלתה על דעתך. ואז שוררת בחצר זרה לא בחגוי הסלע לא בסתר המדרגה שירתך היתה לי לזרא ואז כשעזבת השארת לי אות אחת שאדע מהו כאב
|