כותרות TheMarker >
    ';
    0

    נוסע בזמן, עמוק בבוץ: הפסטיבל הירוק בעיר באפור

    8 תגובות   יום רביעי, 8/6/16, 17:23

    פרק 1 - תמיד יהיה לנו את פריז (אלא אם יהיו שם שטפונות, או שביתות, או פיגועים):

     

     

    משהו עובר על פריז בימים אלה. בינות לבולנז'ריות ולפטיסריות הפזורות ריחניות ומזמינות כפטריות אחרי הגשם, מטחים אינסופיים עוררו והציפו את המטרופולין המלכותי שעשה מאמצים דרמטיים שלא לעלות על גדותיו ולהיסחף בזרם האירועים הטראגי.

     

     

    זו גם ככה הפריז שנפשה פצועה מגל הטרור האחרון - המצור על תיאטרון הבאטאקלן והירי בערב שבת ההוא, ולפני כן המתקפה על מערכת "שרלי הבדו" הזכורים כולם לדיראון. אבל אם זה לא מספיק, לחזית הקרבית שנפתחה בעיר בשבוע שעבר שבו יצא לי לבקר שם, הונחתו גם גל ההשבתות הנוסף - שכלל בין רבים וטובים גם את עובדי הרכבות והמטרו ושדות התעופה ושירותי אספקת הדלק - ומזג האוויר העוין שסגר את השאלטר על קווי מטרו, שטף את נהר הסן עד ללבל הרחוב והפך שכונות בפרברי העיר וברחבי צרפת לנהרות בפני עצמם (כדי לתת מושג על המראות בימים אלה ממליץ על הסרטון הבא - שגם מספק על הדרך קצת אתנחתא קומית --> כאן).

     

     

    אנשים נלכדו וכמה מהם נהרגו מהשיטפונות שדווחו נון-סטופ בכל טלוויזיה פתוחה בקרפריות ובפרומאז'ריות ברחובות צדדיים, מבטים מודאגים, שיחות סלון טרודות, פעם בעשרות שנים שכל זה קורה והפריזאים לא יודעים מנוח. מיותר לציין שזה לא תרם יותר מדי לעיר שהייתה במצב מעורער ומתגונן, ועושה רושם שהיא מתקיימת בתקופה הזאת בפרנויה, מגששת את דרכה באפילה. 


     

    ''

     

    ה"סן" יוצא מגדרו. צילום: נוסע בזמן

     

     

    נוסף לכך, חלקים נכבדים של העיר באפור, כמו המדשאות רחבות הידיים של מגדל אייפל, נסגרו הרמטית לרגל בניית והקמת מתחמים לקראת טורניר ה"יורו 2016" שנפתח בה בימים אלה ומדליק נורות מהבהבות לפיגועים נוספים. אייפל עצמו בכלל נעלם אל התוך העננים כשהגעתי אליו, והתיירים הנואשים דשדשו במיטב מגפיהם במעט המדשאה שנותר ושהפך בינתיים למדמנה כדי לתפוס סלפי עם חלק מהפלא הארכיטקטוני המבוקר ביותר בעולם.

     

     

    ''

     

    אייפל מדשדש בבוץ. צילום: נוסע בזמן


     

     

    פרק 2: העיר בירוק

     

    למרות האקספוזיציה האובר-דרמטית הזאת, אין בה כדי להפחית מיופייה הציורי של העיר, מעוצמתה ומגודלה והרגשות העוצמתיים שעוררו בי כל המקומות שביקרתי בהם בפעם הראשונה בחיים. תחבורה ציבורית לא הייתה נחוצה לי וממקום אל משנהו התניידתי ברגליים, ולמרות האפור, שהשווה נופך אפלולי לכל התמונות, לא הוטחו מבולים יוצאי דופן כל התקופה. 

     

     

     

    אבל מה הסיבה שהגעתי לכאן מלכתחילה? כמובן, מוזיקה. בשיא החורף עוד חיפשתי כרטיסים לפסטיבל באירופה בקיץ לחגוג בשמש את האהבה הגדולה שלי וכשהפסטיבל We Love Green מחוץ לפריז הוא שנבחר - לא תיארתי לעצמי מה "אימתני" הטבע תכננו לי בינתיים. מי היה מאמין שכעבור כמה חודשים אמצא את עצמי נאחז בזוג מגפיים ומפלס דרך בביצות בלבה של קרחת יער, מלוכלך אבל מאושר מאלכוהול וממוזיקה טובה.

     



     

    הפסטיבל כולו, מעבר לליין-אפ ההופעות החלומי, הוא מה שנקרא "אקו-פרנדלי" - נועד להגביר את המודעות לצרכנות בת-קיימא, כזו שלא פוגעת בסביבה או בגוף, למיחזור, לאורח חיים ירוק ובריא. האנרגיה שמשתמש בה המתחם כולו מבוססת על אנרגיה מתחדשת, הכוסות שבהן שותים את הבירה אינן פלסטיק אלא נועדו לרב-שימוש ו"מזדכים" עליהן בכל קנייה של עוד פיינט. הבנות הלכו עם זרים צבעוניים, אני באתי בירוק חגיגי.

     

     

    ''

     

     

    ''

     

    We love green. צילומים: נוסע בזמן

     

    אמרו אל תבוא בלי מגפיים, ובאמת שלא חשבתי שהמצב כל כך נורא. למרות הטלוויזיות בקרפריות, למרות הדאגה. אבל ליתר ביטחון אמרתי, נקנה. מי מכם שחשב שפשוט היה למצוא זוג מגפיים, הפשוטים ביותר, בפריז בסוף השבוע שחלף - יתבדה בגדול. ההמונים פשטו כבר לפניי על החנויות המעטות שמוכרות אותם והשאירו אבק. ומגפיים במידות קטנות מדי. גם כאן לא פשוט לאדם גדול מידת-נעליים, הסתבר. סיבוב ארוך ומכסיס-ציפורניים בשכונות מפוקפקות כמו הייתי צרכן סמים בקריז הביא אותי לזוג האחרון בהחלט, מגפי רפתנים כמו שלבשתי אז בקיבוץ, מגיל 15. בדיעבד, אלה האחרונות שחטפתי והזדרזתי איתם לקופה הצילו את חיי. לביצות בפסטיבל לא היו רחמים והן לקחו קורבן את כל נעלי הספורט של המבלים.

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    שפות זרות מלבד צרפתית לא נשמעו ברחבי היער - כולל אנגלית. את הפסטיבל דאגו לפרסם בלעדית בצרפתית: אתר האינטרנט, עמוד הפייסבוק וגם השלטים בשטח לא היו ידידותיים-לינגוויסטית ולא דאגו להסביר את מילותיהם לחוצנים שבאו ממרחק. אף לא צדיק אחד בין 25 אלף איש.


     

    אבל כל זה ברור ומובן בהינתן הקנאות הצרפתית לתרבות ולשפה שלהם, שלא לומר התנשאות, וזה שימש דווקא תירוץ טוב להכיר את הנפשות הפועלות. הן הסבירו לי, למשל, ששני הראפרים הצרפתיים שקוראים לעצמם PNL, שהופיעו בבמה המרכזית לבושים טרנינג, חובשים משקפי שמש (כן, לא הייתה שמש) ומעשנים סיגריות בשרשרת לקחו הכל לגמרי ברצינות - כולל טקסטים וסרטונים שהוקרנו על המסך עם כל הקלישאות על החיים ב'גטו' הפריזאי, על איברי גוף של נשים וקרבות תרנגולים של גנגסטרים - ולא פארודיה כמו שחשבתי. 

     

     

    ''

     



    את השאר לא היה צריך לתרגם, המוזיקה דיברה בעד עצמה: לא יכולתי להכיל את ההתרגשות כשלהקת LCD soundsystem עלתה להופיע, בסיבוב ראשון מאז שהתפרקה ב-2011. הצטופפתי קרוב קרוב לבמה עם עוד מאות שרצו רק לפרוץ את המחסומים ולחבק את המוזיקאים האינטליגנטים והאהובים האלה.

     

     

    כשהתחיל טפטוף לקראת חצות הם כיסו בזהירות את הציוד ואת כלי הנגינה והסולן והמנהיג ג'יימס מרפי התבדח על זה שה"סגנית" שלו, הקלידנית ננסי וונג, עלולה להתפוצץ, אבל המשיכו בכל הכוח לנגן את כל השירים שהולכים איתי כברת דרך ארוכה, אלקטרו-דיסקו חמים ומשמח שדוגם קצת מכל דבר ועדיין לא נשמע כמו כלום אחר, 100% שלהם - מטפטפים וחודרים לתוך הלב ביחד עם הטיפות. כנראה שהם נכנסו לטופ-5 בדירוג הלהקות שלי.

     

     

    ''

     

    אל.סי.די סאונדסיסטם - בטופ 5. צילום: נוסע בזמן

     

     

    (פינת ההמלצות - למי שלא מכיר/ה את הלהקה הזאת ונוטה לחבב דברים אלקטרוניים עם טוויסט ממליץ לטעום אותם דרך האלבום הכי מוצלח ונגיש שלהם לטעמי, Sound of Silver, ובמיוחד רצועות 1, 4, 5, 6, 7.. חוזר בי, תקשיבו להכל. ולמיטיבי לכת, אחד השירים הכי כיפיים אי פעם - Dance yrself clean). 

     

     

    למחרת, פתאום באמצע ההופעה של Savages, להקת רוק נשי בריטית זועמת, השמש יצאה. בפעם הראשונה מזה ימים. הקהל הריע ארוכות לשמש הזאת, הבוגדנית, ונשא אליה פנים שיכורות בניסיון לתפוס קצת זמן איכות עם הפלא הזה, שנתנה הופעה קצרה לפני שתחזור לחסות מעבה העננים. הסולנית שנראתה מעודדת מהאנרגיות המחודשות האלה ירדה לסיבוב גלישה על גבי הקהל ותוך כדי המשיכה לשיר/לצעוק את המנוני האיצטדיונים שלה.

     

     

    ''

     

    אנחנו אוהבים ירוק. בהופעה של סוואג'ס. צילום: נוסע בזמן

     

     

    ג'יימס בלייק הפתיע בדיוק שלו, בבגרות, בעומק, בניואנסים הדקים שהצליחו להשתיק את כל ההמונים לשעה ורק, להקשיב, לספוג את היופי הזה, לאט, בנועם. הקאבר ל-Limit to your love של Feist, שבלייק ביקש מהקהל לעזור  ביצוע שלו כי לא עשה אותו מזמן, סיפק כמה דקות של מפלט מכל המציאות הזאת והיה הדבר הכי נכון שקרה לי בפסטיבל הזה. כאילו קרן השמש שיצאה מקודם שלחה מתוכה את האמן הצעיר והכל כך מוכשר הזה ונתנה אותו לעולם במקומה. וכמה שהחומרים החדשים שלו יפים בהופעה.

     

     

    James Blake - Live at Montreux Jazz Festival 

     

     

    ''

     

     

    בתפקיד הדובדבן של הליין-אפ שימשה פי.ג'יי הארווי, זקנת המשתתפים והבכירה שבהם, מלכת השבט עם קריירה של קרוב ל-30 שנה. כמו בכל אלבום שהיא מוציאה מאז תחילת ה-2000's, מקפידה פולי-ג'ין לשנות גם את הפריזורה והסגנון והלבוש ובהתאם גם את העיבודים ואת ההפקה המוזיקלית בהופעות. ההשפעה של האלבום החדש, The Hope Six Demolition Project, מורגשת בכבדות - הפעם זאת פי.ג'יי בגירסת הביג-בנד, סוג של ברוס ספרינגסטין מזן נשי. היה קשה שלא להבחין שהמיתוג הביג-בנדי הנוכחי לא יושב עליה טוב, כמו בגד קצת גדול מדי או איפור כבד, ליצני מדי. 

     

     

     

    לא פחות מתשעה נגנים (גברים בלבד) הופיעו לצידה, מהוותיקים והטובים שבמוזיקאים שקיימים כיום - בהם גם ג'ון פאריש ומיק הארווי שמלווים אותה שנים רבות. ספרתי לא פחות מ-4 סקסופונים ושתי מערכות תופים על הבמה, מבלי לדבר על שאר הכלים שהשתתפו בהפקה המטורפת הזאת, ועל המקהלה הגברית שנתנה קונטרה נאה.

     

     

    בקהל ציפו ללהיטים שישובצו בין שירי האלבום החדשים, אבל האכזבה לא אחרה לבוא: במקום לבצע שתיים-שלוש טעימות מהאלבום החדש, הוא תפס את רוב הנפח. מוקף בפרצופים תמהים ויגעים, נאלצתי להשלים עם הפלייליסט שנבחר. נראה כאילו היא והלהקה עושים ניסוי כלים בקהל שבוי: בואו ננסה עליכם את הדברים החדשים ונראה מה קורה.

     

    ''

     

    פי.ג'יי והלהקה: ניסוי כלים. צילום - נוסע בזמן

     

     

    אז מה שקרה הוא שההפקה הייתה אמנם ברמה בין-לאומית, מהטובות שהופעות רוק יכולות להציע, והסאונד הצלול איפשר לשמוע כל מילה ומילה, אבל - לא נעים להודות - התנחמתי בעובדה שהשירים קצרים יחסית ונגמרו מהר. הטקסטים החדשים, שמספרים את הרשמים של הגברת מביקורים באזורים מוכי פשע ועוני בקוסובו, אפגניסטן וושינגטון די.סי. ושאת רובם לא הכרתי, התגלו כמביכים וחפיפניקיים ונפלו בהרבה מרוב החומרים המוקדמים יותר וכאמור, לפחות הרצועות קצרות.

     

     

    כשהיא התחילה לבצע את Fifty Feet Queenie, מהלהיטים המוקדמים שלה בתקופה הבועטת והרוקיסטית, פתאום השילה מעצמה את הבגדים הלא נוחים של ההפקה החדשה וחזרה למידותיה הטבעיות ולהיות היא עצמה, פי.ג'יי של פעם. זה גם הרגיש הרבה יותר אמין. שורת הלהיטים מהאלבום האחרון, Let england shake, שהושמעו בזה אחר זה, הזכירו שוב את הגאונות הלירית שלה ואת הדיוק והוורסטיליות של השירה שלה, כאילו 5 נשים שונות מבצעות בו-זמנית את אותו השיר. (צילמתי גם וידאו קצרצר שרציתי להעלות לפה, אבל הקפה לא נותן אז אשמח להצעות)?

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/9/16 14:10:
      הכתיבה שלך נהדרת והצילומים כתמיד יפיפיים...אני אישית שקועה עמוק בבוץ של בורות בקשר לרוק...:)
        7/9/16 00:26:
      הבנתי שאתה פריק של מוסיקה, אך לרגע הפוסט שלך נראה כרשמי מסע. השוטרים הצרפתים אכן מספקים אתנחתא קומית בשלומיאליות שלהם. חבל שהשיטפונות גבו גם חיי אדם, וקצרה ידם של מי שהיו אמורים להושיע. נהניתי לקרוא, עמוס.
        27/6/16 09:00:

      צטט: חני.א 2016-06-24 08:55:26

      שיהיה חג טוב של מלא אהבה כל השנה.והפסטיבל הירוק בהחלט שינה כמה צבעים בכתבה שהכנת לנו.פי ג' מדהימה תמיד בכל מצב....נראה שעשית חיים משוגעים בירוק...זה הזכיר לי פעם באירלנד מסיבת פיות ביער....זה היה קסום... נהנתי לקרוא

       

       

      מה עם לכתוב משהו על מסיבת הפיות? נשמע מעניין :) 

      תודה, ואין על PJ כמובן

        24/6/16 08:55:
      שיהיה חג טוב של מלא אהבה כל השנה.והפסטיבל הירוק בהחלט שינה כמה צבעים בכתבה שהכנת לנו.פי ג' מדהימה תמיד בכל מצב....נראה שעשית חיים משוגעים בירוק...זה הזכיר לי פעם באירלנד מסיבת פיות ביער....זה היה קסום... נהנתי לקרוא
        12/6/16 11:21:

      גמני פספסתי השנה את המצעד. אבל לפחות בבוקר של אותו היום הספקתי להנציח ורוד אחד שישב בחלון

      אז הנה שיהיה לך כאן. ולא יעזור יוניקורן אצלי הוא תמיד כנראה יקרא פגסוס, 

       

      http://cafe.themarker.com/image/3316822/

       

      חג של שמייח המונים נוסע, 

        9/6/16 09:44:

      צטט: נערת ליווי 2016-06-08 17:58:24

      אנחנו אוהבים ירוק ואנחנו אוהבים ורוד ואחלה מים ואחלה מין אחלה של תמונות

      ולמוזיקה אצלך כרגיל לאט לאט. הפגסוס יאמי לגמרי !! 

       

      הכי אוהבים ירוק! מגניב

      אני בסדר גם עם ורוד למרות שפספסתי השנה את המצעד

      ותודה גם תודה

      והפגסוס.. הוא חד-קרן לפי הפרשנות שלי

        8/6/16 19:19:
      תודה! היה טוב והיה מעניין!
        8/6/16 17:58:

      אנחנו אוהבים ירוק ואנחנו אוהבים ורוד ואחלה מים ואחלה מין אחלה של תמונות

      ולמוזיקה אצלך כרגיל לאט לאט. הפגסוס יאמי לגמרי !! 

      ארכיון

      פרופיל

      נוסע בזמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין