חברי מוני כתב את הפרשת "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחתם". התורה ממשיכה במפקד שבט לוי, בהמשך הפרשה התורה מצווה אותנו בעניין אשה סוטה, נזיר, ברכת הכוהנים ובסיום הפרשה התורה מספרת לנו על קרבנות הנשיאים בזמן חנוכת המשכן. ביום ראשון נחגוג את חג השבועות חג של עצמאות רוחנית לאחר שחגגנו בחודש אייר את חג העצמאות הגשמי. החג הקצר הזה, יום אחד בישראל, עמוס ברבדים רבים של היסטוריה, משמעות והשפעה. חג הביכורים, כפי שהוא מתועד לנו בתורה עצמה, הוא חג של שפע חקלאי ושל התחלת העונה של הבאת הביכורים למקדש. זאת חגיגה של השפע בארץ-ישראל, של הודיה על המגוון והאיכות של התוצרת החקלאית שהארץ הזאת מניבה. כארץ הנמצאת על גבול המדבר ומתברכת רק בחודשים ספורים של גשמים, הארץ הקטנה והמדהימה הזאת מייצרת פירות, ירקות, יין, שמן זית ומוצרי חלב במגוון מדהים ובאיכות מעולה. מחכמי התלמוד למדנו שכאשר ארץ-ישראל מניבה יבול חקלאי כה מגוון וגדול, זה מבשר על הגאולה השלמה של עם ישראל הצפויה לבוא. אדם צריך רק לצאת לשווקיים כדי להתרגש ממה שהושג כאן בתחום החקלאות בכושר המצאה יהודי ובעבודה יהודית. לכן, על אף שבית מקדש עדיין לא נבנה ואת המצווה להביא ביכורים למקדש ולכהן אי אפשר לקיים בימינו, יש אווירה של הכרת תודה לה' על התנובה השופעת של ארץ-ישראל שממנה אנחנו נהנים, הכרת תודה שמודגשת בקיום חג השבועות. במרכז החג הזה והמחשבה שלו עומד הקשר העמוק בין ארץ-ישראל לעם היהודי יותר מכל חג אחר שמקורו מחוץ לארץ-ישראל - כמו פסח במצרים וסוכות במדבר סיני - חג שבועות הוא יותר מכול החגים של העם היהודי בארץ-ישראל. הרובד הנוסף של חג שבועות עוסק, כמובן, בהיותו יום מתן תורה, היום שבו התגלה הקב"ה על הר סיני ונתן את התורה לעם ישראל. "היום הזה (יום מתן התורה) נהיית לעם" מכריז משה, וזה נכון. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", אמר רבנו סעדיה גאון. התורה, לימודה, ערכיה, מצוותיה, אורח החיים שהיא מלמדת אותנו - כל אלה הם הדברים שעיצבו את העם היהודי וקיימו אותו בכל ההיסטוריה הארוכה והקשה מאוד שלו. לכן אמרו חז"ל שאלמלא חג שבועות לא הייתה לנו זהות ייחודית כדת וכעם. משום כך חג השבועות הוא בעצם יום העצמאות שלנו. בגלל אותו יום שבועות לפני שנים רבות, התאפשרו כל שאר הדברים והפכנו לעם הנבחר שקיבל משימה אלוקית ואמיתות אוניברסאליות נצחיות. לכן אין פלא שלימוד התורה בשבועות הוא סימן ההיכר של החג הזה. אומות יכולות לחגוג ולציין את עצמאותן בדרכים שונות: בזיקוקים, במצעדים וכדומה, אך רק העם היהודי עושה זאת בלימוד, בדיון, ברכישת ידע נוסף מהמקורות האינסופיים של התורה.