קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
ככה זה היה. באמא שלי.
תשמעי את הסיפור שלי, תקבלי צמרמורת. מה שקרה לי כשאמא שלי מתה. אז הייתי נקי שמונה וחצי חודשים. רק אחרי זה חזרתי להשתמש. באמא שלי. אנחנו שבע אחים. חמש בנים שתי בנות. מתוכם ארבע פעילים. יעני שלושה, כי אח שלי, אושרי, זכרונו לברכה, מת ממנת יתר. אושרי נולד לפני בשנה ויום. אז עוד מגיל קטן היינו כל הזמן רבים, מרביצים מכות. עושים בלגן. אבא שלנו היה חולה כליות, כל הזמן בית חולים ואמא שלי מסכנה, נעשתה אלמנה עם שבע ילדים. אז בקיצור, אושרי אחי, זה הוא שהכניס אותי לסם. היינו קצת גונבים, עושים אוונטה. אבל הוא, נגמר. בגיל 23 הזריק ומת. יש לנו אחות אחת נקייה עשר שנים, עזרה לי להיכנס לגמילה, עשיתי מה שצריך, הלכתי לאנאיי, רק להיום וכל זה. ערב אחד מתקשרת אלי אחותי שאמא לא מרגישה טוב שאני אבוא מהר. הגעתי לשם, אמא שלי כבר נראתה לגמרי מתה. חיכינו לאמבולנס, והם הגיעו די מהר. האיש עם חלוק ירוק בדק אותה, אמר שאין סימני חיים. לקחו אותה באלונקה החוצה ואני התיישבתי לידה באמבולנס מול ההוא בחלוק שהיה רוסי עם משקפיים. הייתי בשוק, נזלו לי דמעות בלי שאני בכלל ירגיש. הסתכלתי על אמא שלי שהגוף שלה היה כל כך רזה, וכמה היא היתה חלשה בזמן האחרון. ועכשיו גם הנשמה שלה עזבה אותה והלכה במנהרה לצד של המתים, ששמה חיכו לה כבר כל קרובי המשפחה, אבא וההורים שלה זכרונם לברכה, ובטח אושרי. רק מה? האושרי המניאק הזה, איך שהוא בא וראה שהמנהרה פתוחה, הוא ראה הזדמנות והתגלץ' פנימה. אני הסתכלתי על הפנים של אמא שלי השקטות והעיניים העצומות שלה. פתאום, בבת אחת, היא פתחה את העיניים חזק. מבהלה קפצתי על הספסל. ואז ביד ימין שלה היא הביאה לי בראש כזאת צ'פחה חזקה! "איי!" צעקתי. וגם הרוסי הסתכל, גם היה בהלם. הוא התכופף לבדוק ת'דופק. היא היתה שוב פעם מתה כמו קרש. "אתה ראית את זה?" צעקתי לו. הוא הזיז את הראש ככה, די הרבה, ואמר: "לא יודע... אולי ריפלקס..."
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עוד. עוד מהחומר הזה ...
(-:
מת על אמבולנסים ככה.
אני ימשיך לקרוא אותך
אבל מחר. תני לישון.
צחקתי נורא.
בטח ריפלקס.
נהניתי, בקריאה אחת:)
את מוטרפת וזה כיף.
לא-זאת הסבתא מצד אמא.היא גם נהגה לעיין ב"השער"(ככה קראו לעיתון בעברית קלה לעולים?או שאני שוב מפנטז?)
אגב, זה לא היה נוביני קורייר?
שיט!אני לא בטוח!
אני מקווה שבפעם השנייה שמתם לה אבן כבדה מלמעלה שלא תוכל לצאת.
זה אושרי כוהן??????? מבופור????????? את אחות שלו???????שאני ימות!!!!!
לנו,דרך אגב, קרה משהו דומה עם הסבתא מצד אבא.היא מתה,קברנו אותה, הלכנו הביתה מבסוטים, בלילה שמענו נעלי בית נגררות כרגיל, הדלקנו אור, היא היתה שם כרגיל, עושה פיפי עם דלת פתוחה בשרותים,עם שוקולד קרנברי בפה, וקוראת נשה סטרנה.לקח עוד שבע עשרה שנה עד שהיא מתה שוב. סיוט,אני אומר לך. סיוט.
לרגע שכחתי שזאת בכלל שכתבת את זה ...
משעשעת את.
שנייה אני מנגבת את הדמעות של הצחוק.......
מתוך החזרות שהחלו לקראת טקס חילופי הדגלנים בערב יום העצמאות
מדווחים צלילי וקריאות הת"ס/ תס"ח האלו :
מז...ריקים ! ,לימין שור!
בן זונה האושרי הזה..
סליחה על המילים הגסות, אני מושפע מפוסטים שכאלו.
עשית מעבר בפליק פלאק, מצער רבתי לחיוך מקיר לקיר. כתבת במשובחות.
אוהבים אותך.
(אין ציניות)
הורסת את,
כמה צחקתי, ווי ווי ווי
תגידי באמא שלך מאיפה את מביאה את כל המילים הללו
גם את משתמשת?...
תצמעי בובה איך שאני מקבלת כמה כוכבים אני באה אלייך ושמה לך כזאת צאפחה בראש שאת בטוח תראי איזה כוכב אחד אצלך שם...
מה אני יגיד לך?
את ממתק, את..
עושה בנו כבשלך
וכיף לקרוא ולהפוך בך
ולהשתומם מאין מגיעים אלייך הרעיונות האלו לראש
ולמה המצחיק אצלך תמיד עצוב
וההגיון מטורף
והשקט מחריש אוזניים
וקרקע המציאות מרחפת על פני מים..
דו קוטבית שכמותך
תמשיכי לקטוב לנו עוד.
אחלה
ואני מצטרפת להעצים את האקו
נפלא! נפלא!
כל כך צחקתי בסוף..
גם אני חושבת ככה...
פשוט נפלא!
ואי, איך שאת כותבת.
נפלא!