תשמעי את הסיפור שלי, תקבלי צמרמורת. מה שקרה לי כשאמא שלי מתה. אז הייתי נקי שמונה וחצי חודשים. רק אחרי זה חזרתי להשתמש. באמא שלי. אנחנו שבע אחים. חמש בנים שתי בנות. מתוכם ארבע פעילים. יעני שלושה, כי אח שלי, אושרי, זכרונו לברכה, מת ממנת יתר. אושרי נולד לפני בשנה ויום. אז עוד מגיל קטן היינו כל הזמן רבים, מרביצים מכות. עושים בלגן. אבא שלנו היה חולה כליות, כל הזמן בית חולים ואמא שלי מסכנה, נעשתה אלמנה עם שבע ילדים. אז בקיצור, אושרי אחי, זה הוא שהכניס אותי לסם. היינו קצת גונבים, עושים אוונטה. אבל הוא, נגמר. בגיל 23 הזריק ומת. יש לנו אחות אחת נקייה עשר שנים, עזרה לי להיכנס לגמילה, עשיתי מה שצריך, הלכתי לאנאיי, רק להיום וכל זה. ערב אחד מתקשרת אלי אחותי שאמא לא מרגישה טוב שאני אבוא מהר. הגעתי לשם, אמא שלי כבר נראתה לגמרי מתה. חיכינו לאמבולנס, והם הגיעו די מהר. האיש עם חלוק ירוק בדק אותה, אמר שאין סימני חיים. לקחו אותה באלונקה החוצה ואני התיישבתי לידה באמבולנס מול ההוא בחלוק שהיה רוסי עם משקפיים. הייתי בשוק, נזלו לי דמעות בלי שאני בכלל ירגיש. הסתכלתי על אמא שלי שהגוף שלה היה כל כך רזה, וכמה היא היתה חלשה בזמן האחרון. ועכשיו גם הנשמה שלה עזבה אותה והלכה במנהרה לצד של המתים, ששמה חיכו לה כבר כל קרובי המשפחה, אבא וההורים שלה זכרונם לברכה, ובטח אושרי. רק מה? האושרי המניאק הזה, איך שהוא בא וראה שהמנהרה פתוחה, הוא ראה הזדמנות והתגלץ' פנימה. אני הסתכלתי על הפנים של אמא שלי השקטות והעיניים העצומות שלה. פתאום, בבת אחת, היא פתחה את העיניים חזק. מבהלה קפצתי על הספסל. ואז ביד ימין שלה היא הביאה לי בראש כזאת צ'פחה חזקה! "איי!" צעקתי. וגם הרוסי הסתכל, גם היה בהלם. הוא התכופף לבדוק ת'דופק. היא היתה שוב פעם מתה כמו קרש. "אתה ראית את זה?" צעקתי לו. הוא הזיז את הראש ככה, די הרבה, ואמר: "לא יודע... אולי ריפלקס..."